המדליה של האפיפיור ליאו ה-13

‎צו של העדה הקדושה של התעמולה

‎במהלך חוסר השקט והאכזריות אשר חוותה הכנסייה בעיתים אלו, ההשגחה העליונה, בעצתה השופעת , מספקת אפשרות לתקן ובאמצעות צמיחתה החדשה, להעניק את האמונה ואת האומץ. לא בכדי היתה זו הסיבה שבקרב האינדקסים של צמיחה מחודשת זו של הדבקות הנוצרית, בתקופה האחרונה ניתן לציין רנסנס של דבקות והערצה באמצעות של עלייה לרגל רצינית במקומות הקדושים ביותר לנצרות. ביטויים דתיים אלו הינם מאפיין מיוחד שאינו מבודד עוד, אולם הוא מתייחס לקבוצות רבות, והמתרחש בכפוף לחוקים מסוימים של משמעת אשר אותה נוקטים עולי רגל צדיקים אלו


‎הראשי מבין מקומות קדושים אלו - המקומות הקדושים של פלסטינה כופים עצמם בעוצמה מיוחדת, מקומות אלו שע"י התגלמותו, ע"י הרז של חיי האנושיים, ע"י קורבן הדם של מותו ותקומתו המהוללת, כל אלו קודשו ע"י הבן היחיד של האל, ישוע. יהיה זה בלתי אפשרי, למעשה, לבקר במקומות אלו ללא לשאוב מהם את שפע של פירות הישועה. הם משדרים סגולה של צדקנות אשר משפיעה על הלב, מחייה באופן בלתי רגיל זיכרונות מתוקים של גאולת האדם ומולידים את הרצון שלא ניתן להתנגד לו להוביל את הדרך המקרבת עוד ועוד את אורח החיים בהתאם לדוגמאות של ההוראה הקדושה של ישוע הגואל והמושיע.

‎נרגש מהנעה (מוטיבציה) זו, ליאון ה-13, במסגרת אחריותו האפוסטולית, חיבק תוך תשומת לב לכל מי שהשתייך לצמיחה דתית זו ורצה לעודד את הקנאות החיובית הזו המדרבנת את ביצוע המסע לפלסטינה. השפעה עקב הצו על הביצוע של מה שסופר לעדה הקדושה של התעמולה, והוא ייסד עיטור שמטרתו הינה לחלקו בקרב המבקרים הצדיקים בארץ הקודש על מנת להנציח את זיכרונותיהם ואת פירותיהם של העלייה לרגל שערכו. 

‎הקישוט קיבל צורה של צלב שאליו תהיה התייחסות כצלב של ירושלים.

‎בחלק הקדמי, בנקודת המפגש של הזרועות, מופיעה הדמות הקטנה של ליאון ה13 מפוסלת עם הכיתוב הבא בלטינית שמשמעו "נוצר ע"י ליאון ה-13 בשנת 1900". 

‎הזרועות במדליה מייצגות את הרז של הבישור, הולדתו של ישוע אדוננו, טבילתו וההוחדה [אוכריסטיה]; המילים הללו ניתנות לקריאה – בתרגום מלטינית: "אהבת המשיח מושכת אותנו".

‎בצד השני של המדליה, במרכז, ישנה את הדמות של ישוע שקם לתחייה. 

‎בזרועות של הצלב: המושיע מתפלל בגן שבגת שמנים, עובר את ההצלפה, מוכתר בכתר קוצים ומוצמד את הצלב.

‎בהיקף - כתוב בלטינית "סימן של המסע הקדוש של ירושלים".

‎העיטור ימוקם על החזה בצד שמאל. הוא ייתלה על סרט ממשי אדום עם ארבעה פסים באמצע; בשוליים של כל צד יהיה סרט לבן שייקטע ע"י פס בצבע צהוב כהה.

‎צלבים אלו עשויים מברונזה, כסף או זהב. הם יוענקו לכל אחד בהתאם למעמד אותו הוא מחזיק בעולם אן בהתאם לכיוון של העלייה לרגל: תיתכן אפשרות של מתן שירותים למקומות הקדושים. שני עליות לרגל יזכו בצלב עשוי כסף. הענקת העיטור הינה באחריות הקוסטוס של ארץ הקודש המתגורר בירושלים. הוא זה אשר מעניק אותו עם תעודה, בשם הכס הקדוש. העיטור ניתן ללא טקס לעולי רגל אינדיבידואלים ובאופן ציבורי וטקסי לקבוצות גדולות. 

‎ על מנת להיות זכאי לכך, יש להצטייד עם תעודה או אישור מכהן הדת של הקהילה מוסב. התעודה צריכה לציין את המוסריות של המועמד ולאשר כי זהו מניע של צדיקות אשר מביא אותו לערוך את המסע הזה. 

‎יש למסור לידיו של האב הקוסטוס סכום של 10 פרנקים על מנת לתחזק על המקומות הקדושים, בנוסף למחיר של הצלב.

‎אין ללבוש את העיטור למעט בטקסים דתיים, תהלוכות או עליה לרגל או בנוכחות האב הקדוש [ האפיפיור].

‎באמצעות מנדט מטעם הוד קדושתו, הצו הנוכחי ייחתם, למרות כל דיספוזיציה סותרת. 

• ‎ניתן ברומא, באולם של העדה הקדושה של התעמולה, ביום השני של חודש מאי 1901*
• ‎* הקרדינל [חשמן] לדוצובסקי לואיס ואסיה

‎העדה הקדושה של התעמולה. פרוטוקול מס' 44275, רומא, ה-10 ביוני 1901

‎האב הנכבד ביותר,

‎כמיהה ושאיפה להגדלת מספר עולי הרגל הצדיקים, אשר עם רווח גדול זה בעבור הנשמה, המאמין ישלים את הביקור במקומות הקדושים שבארץ הקודש, והאב הקדוש יעניק לו מדליה מיוחדת או צלב הנצחה שיינתן באופן בלעדי לעולי רגל בפלסטינה, הן לנשים והן לגברים.

‎בעבורך, הוד קדושתך שעיטור זה ניתן. 


‎מצ"ב הצו של עיטור זה, כמו גם החוקים הקשורים לקבלתו והתעודה המתלווה לכך.

‎אני שולח, גם כן, מדליה אחת שכזו, כפי שאושרה ע"י הוד קדושתו וכמו כן העתק של קטלוג המחירים שניתנו ע"י הנפח אשר ביצע את עבודת העיטור הזו ושימר את המטבע.

‎לסיום, כבכל שנה, הוד קדושתו יפנה אל העדה החתומה מטה בנוגע לדו"ח של כמות העיטורים שחולקו ובכך יתרום לארץ הקודש וכמו גם אודות מספר עולי הרגל אשר יקבלו עיטור זה 

‎לסיום, אני מתפלל לאל שישמור עליך ויעניק לך את כל סוגי האושר

‎משרתך המסור ביותר, 

‎* הקרדינל לדוצטבסקי לואיס ואסיה
‎*אל הקוסטוס הנכבד של ארץ הקודש, שבירושלים

במאה ה-21 הרעיון של עיטור נראה כשמור בעבור חיילים או לאנשים חשובים בודדים המקבלים אות כבוד על שירותם בעבור ארצם או בתחומי עבודתם, כגון: מדע, אמנות, אמנויות הבמה ועוד.

‎עיטור של עולה הרגל: מה משמעותו כיום?

‎1. סימן

‎ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לאלוהים" (שמות, כ"ח:36). בפרק זה בלבד ישנם חמישה תיאורים למילה "חריטה"....אולם בכל כתבי הקודש, האל מזמין את המין האנושי להנציח את מעשיו באמצעות חריטה. ‎לכן, זו תופעה עתיקת יומין לחרוט על חפץ על מנת לשמור אותו כזיכרון, שיהיה לסימן או לסמל של מה שהושלם. 

‎עולי הרגל לארץ הקודש, מה עליהם להנציח?
‎אהבת ישוע מושכת אותנו. מילים אלו החרוטות בקדמת המדליה, הינם חלק ממה שהצהיר השליח שאול שכתב באגרת אל הקורינתים: "כי לא חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם ישוע המשיח והוא הנצלב" (האגרת הראשונה אל הקורינתים: ב פס' 2). עליה לרגל לארץ הקודש הינה כזו: וידוי של האמונה בישוע שמת וקם לתחייה בארץ זו שבה העולה לרגל טייל.

‎סמל של המסע הקדוש לירושלים.

‎לכן, העיטור הינו סמל ויזואלי של מציאות חיה הנותרת חרוטה בליבו של עולה הרגל. כל אחד מהאירועים המיוצגים במדליה מעוררים בעבורו מקום,תפילה מיוחדת, ואנשים שפגש. כשעולה הרגל הולך, הוא מאפשר לדבר האל לגעת בו.

‎ כפי שאמר ישעיהו הנביא, שהזכיר כי: "ותאמר ציון עזבני אדוני ואדוני שכחני. התשכח אשה עוללה מרחם בן-בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך. הן על כפיים חקתיך חומתיך נגדי תמיד" (ישעיהו, מ"ט, פס' 14-16). 

‎ארץ הקודש חרוטה בלב, חרוטה בכפות הידיים, חרוטה על המדליה, שהינה סמל לעליה לרגל, אולם גם בעבור מי שנפגש עם עולה לרגל זה לאחר מסע העליה לרגל שאינו מסתיים אף פעם. "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבנך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים, ו:6-7).

‎היום, יותר מתמיד הנוצרים בארץ הקודש מחכים לתמיכה: ראשית, תמיכה רוחנית, בתפילה עימם, באי שכיחתם, את אלו שמקיימים כאן את המסורת של הכנסייה החיה, ע"י כך שידעו את מצבם. בבואם לכאן, עולי הרגל כבר עזרו להם בכך שהעדיפו את כלכלת הארץ ועימה את מקומות העבודה שבה. 

‎השגת העיטור של ארץ הקודש לעולי רגל מחזק עוד יותר את מערכת היחסים שנוצרת בין עולה הרגל ותושבי הארץ שבה ביקר. "האחים החיים שם היכן שישוע חי ואשר נאספים בסביבת המקומות הקדושים, הינם היורשים של האבות, של הכנסייה הראשונה, אשר הולידה את כל שאר הכנסיות ולהם סגולה יקרה מפז לפני האל ולנו ישנו חוב רוחני אליהם; הם משתתפים בכל יום באופן ייחודי בסבלו של ישוע המשיח...באם נוכחותם תשם תגיע אל סופה, החום של העדות החיה המתרחבת אל המקומות הקדושים ואל המקומות הקדושים שבירושלים ובפלסטין יהפך למוזיאונים." אלו מילותיו של שאול ה-6, המתאימים באופן מפתיע גם לימינו אלו.

‎2. מחווה

‎סימן, העיטור הינו גם מחווה. עם היוצא מן הכלל של עולי רגל המגיעים ברגל ומיעוט אנשים אשר להם מודה הקוסטודיה על שירותם הנאמן לארץ הקודש, אלו הם עולי הרגל הרוכשים את העיטור. 

‎ הכסף המושג ברכישה זו לכן מהווה עדות לדאגה של עולה הגל לארץ הקודש ולאבנים החיות שלה [הקהילות הנוצריות המקומיות] אשר חיות בארץ זו. השימוש בכסף זה מיועד באופן דיסקרטי לסיוע לעניים ולחולים. בכל שנה, כל הסכום של תרומות אלו נתרמות לנזקקים. 

‎3. תנאי הרכישה

‎התנאים הנדרשים ע"י הצו (תעודה או אישור מכהן הדת של הכנסייה) אינם נדרשים עוד, אולם העיטור לעולם אינו נשלח בדואר; יש לקחת אותו אישית במזכירות הקוסטודיה, היכן ששמם של המטיבים נחקק.

‎כמו חותם בלבבך

‎מי ייתן ועיטור זה יזכיר לעולה הרגל את מה שארץ הקודש מלמדת, את החסדים שמקבלים שם, את המפגשים שמהם נהנה עולה הרגל ומהזכרון שהאדון עצמו מבקש ממנו: "קבע אותי כחותם בלבבך, כחותם על זרועך"

‎"אני בא למקומות אלו שהוא מילא עצמו בעצמו פעם וכל העת.... הו המקום! כמה פעמים תוכל להשתנות לפני, על ידי כך שתהיה במקום שלו, אתה תהיה לשלי! היכן שהוא מילא אותך בפעם הראשונה, אתה אינך עדיין במקום חיצוני, רק הרחם של אימו...מפגש איתך באמצעות האבן שאימך שלך דרכה עליה!

‎הו מקום ארצי, מקום של ארץ הקודש – איזה מקום אתה בתוכי? זו הסיבה מדוע איני יכול לפסוע אלא חייב לכרוע ברך. כריעת ברך, אני אאשר שאתה היית המקום של המפגש. אני כורע ברך, ולכן חורט את חותמי.

‎ אתה תישאר כאן בחותמי – אתה תישאר, אכן כן, ואני אקח אותך עימי ואשנה אותך למקום של עדות חדשה."

‎יוחנן פאולוס השני, 
- ‎המכתב על העלייה לרגל למקומות הישועה
- ‎יוני 1999