
במאה ה-21 הרעיון של עיטור נראה כשמור בעבור חיילים או לאנשים חשובים בודדים המקבלים אות כבוד על שירותם בעבור ארצם או בתחומי עבודתם, כגון: מדע, אמנות, אמנויות הבמה ועוד.
עיטור של עולה הרגל: מה משמעותו כיום?
1. סימן
ועשית ציץ זהב טהור ופתחת עליו פתוחי חותם קודש לאלוהים" (שמות, כ"ח:36). בפרק זה בלבד ישנם חמישה תיאורים למילה "חריטה"....אולם בכל כתבי הקודש, האל מזמין את המין האנושי להנציח את מעשיו באמצעות חריטה. לכן, זו תופעה עתיקת יומין לחרוט על חפץ על מנת לשמור אותו כזיכרון, שיהיה לסימן או לסמל של מה שהושלם.
עולי הרגל לארץ הקודש, מה עליהם להנציח?
אהבת ישוע מושכת אותנו. מילים אלו החרוטות בקדמת המדליה, הינם חלק ממה שהצהיר השליח שאול שכתב באגרת אל הקורינתים: "כי לא חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם ישוע המשיח והוא הנצלב" (האגרת הראשונה אל הקורינתים: ב פס' 2). עליה לרגל לארץ הקודש הינה כזו: וידוי של האמונה בישוע שמת וקם לתחייה בארץ זו שבה העולה לרגל טייל.
סמל של המסע הקדוש לירושלים.
לכן, העיטור הינו סמל ויזואלי של מציאות חיה הנותרת חרוטה בליבו של עולה הרגל. כל אחד מהאירועים המיוצגים במדליה מעוררים בעבורו מקום,תפילה מיוחדת, ואנשים שפגש. כשעולה הרגל הולך, הוא מאפשר לדבר האל לגעת בו.
כפי שאמר ישעיהו הנביא, שהזכיר כי: "ותאמר ציון עזבני אדוני ואדוני שכחני. התשכח אשה עוללה מרחם בן-בטנה גם אלה תשכחנה ואנוכי לא אשכחך. הן על כפיים חקתיך חומתיך נגדי תמיד" (ישעיהו, מ"ט, פס' 14-16).
ארץ הקודש חרוטה בלב, חרוטה בכפות הידיים, חרוטה על המדליה, שהינה סמל לעליה לרגל, אולם גם בעבור מי שנפגש עם עולה לרגל זה לאחר מסע העליה לרגל שאינו מסתיים אף פעם. "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך. ושיננתם לבנך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים, ו:6-7).
היום, יותר מתמיד הנוצרים בארץ הקודש מחכים לתמיכה: ראשית, תמיכה רוחנית, בתפילה עימם, באי שכיחתם, את אלו שמקיימים כאן את המסורת של הכנסייה החיה, ע"י כך שידעו את מצבם. בבואם לכאן, עולי הרגל כבר עזרו להם בכך שהעדיפו את כלכלת הארץ ועימה את מקומות העבודה שבה.
השגת העיטור של ארץ הקודש לעולי רגל מחזק עוד יותר את מערכת היחסים שנוצרת בין עולה הרגל ותושבי הארץ שבה ביקר. "האחים החיים שם היכן שישוע חי ואשר נאספים בסביבת המקומות הקדושים, הינם היורשים של האבות, של הכנסייה הראשונה, אשר הולידה את כל שאר הכנסיות ולהם סגולה יקרה מפז לפני האל ולנו ישנו חוב רוחני אליהם; הם משתתפים בכל יום באופן ייחודי בסבלו של ישוע המשיח...באם נוכחותם תשם תגיע אל סופה, החום של העדות החיה המתרחבת אל המקומות הקדושים ואל המקומות הקדושים שבירושלים ובפלסטין יהפך למוזיאונים." אלו מילותיו של שאול ה-6, המתאימים באופן מפתיע גם לימינו אלו.
2. מחווה
סימן, העיטור הינו גם מחווה. עם היוצא מן הכלל של עולי רגל המגיעים ברגל ומיעוט אנשים אשר להם מודה הקוסטודיה על שירותם הנאמן לארץ הקודש, אלו הם עולי הרגל הרוכשים את העיטור.
הכסף המושג ברכישה זו לכן מהווה עדות לדאגה של עולה הגל לארץ הקודש ולאבנים החיות שלה [הקהילות הנוצריות המקומיות] אשר חיות בארץ זו. השימוש בכסף זה מיועד באופן דיסקרטי לסיוע לעניים ולחולים. בכל שנה, כל הסכום של תרומות אלו נתרמות לנזקקים.
3. תנאי הרכישה
התנאים הנדרשים ע"י הצו (תעודה או אישור מכהן הדת של הכנסייה) אינם נדרשים עוד, אולם העיטור לעולם אינו נשלח בדואר; יש לקחת אותו אישית במזכירות הקוסטודיה, היכן ששמם של המטיבים נחקק.
כמו חותם בלבבך
מי ייתן ועיטור זה יזכיר לעולה הרגל את מה שארץ הקודש מלמדת, את החסדים שמקבלים שם, את המפגשים שמהם נהנה עולה הרגל ומהזכרון שהאדון עצמו מבקש ממנו: "קבע אותי כחותם בלבבך, כחותם על זרועך"