כהני הדת החדשים (29 ביוני 2024)

ג'ורג' פאולו ג'אלוף

ג'ורג', בן 28 מאלפו [סוריה], גדל במשפחה שהעבירה את האמונה ואת אהבת התפילה. למרות היותו שברירי, הוא תמיד מצא בישוע  את הכוח להתגבר על הפחדים שלו. "אפילו שהיתה מלחמה ניסיתי ללכת לסעודת האדון כל יום.  פחדתי אבל יכולתי לחזור לעצמי: אני לא מפחד בגלל שאתה עימי". הוא נאבק בין חלומותיו ובין קריאת האל. הצעדה הפרנציסקאנית כאשר היה בן 18 היתה החלטית: "ביקשתי מישוע האדון לסמנים. למה אתה בוחר בי? חשתי לא ראי." המפגש  עם השבריריות שאישה שהיתה חולה היתה עבורו התשובה של האל, שהתגלתה החולשה. "לא נקראתי כי אני יחיד סגולה או כי אני ראוי, אלא מתוך אהבה." ה"כן" שלו מקורו מכאן. הדרך שלו הוארה על ידי המילים מספר הבשורה: "ולמענם אני מקדיש  את עצמי, כדי שיהיו גם הם מקודשים באמת" (ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ז, 19). "אני רוצה להיות ידיו של ישוע, רגליו וליבו. ישוע האדון חיבק אותי בידיו, הוא ליווה אותי כשרגליו במקביל לדרך זו והוא אהב אותי. באופן זה אני רוצה לקחת אותו אל האחרים."

ג'וני ג'אלוף

"תן לי את השבויים, את הטובין אתה יכול לשמור": זהו פסוק מבראשית (פרק י"ד, 21) שאפיין את חייו ואת הקריאה של ג'וני, יחד עם ההמנון של אהבת תרזה הקדושה של ישוע הילד ("בלב הכנסייה אני אהיה אהובה"). הוא סורי מאלפו [חלב], הוא היה מתבגר כשהמלחמה פרצה והרעיון להיות כהן דת עלה לראשונה.  הוא חונך באמונה ובתפילה במשפחתו, עם השנים רצה להיות רופא על מנת להביא מזור לגוף ועבר מהפך ורצה להיות רופא של הנשמות: אח פרנציסקאני בקוסטודיה של ארץ הקודש וכהן דת. ההתנסות הקהילתית שלו משך השנים הביאה אותו  להיות בעל רצון עז יותר "להציל נשמות".  "הרבה אנשים באים לווידוי אבל אני לא יכולתי." עם ההסמכה לכהונה, "אני מקדיש את כל חיי לנשמות על מנת לקחת אותם אל ישוע המשיח."

מרק ורטידו פאלאפוקס

"הסיפור של הקריאה שלי מאופיינת על ידי המתנה". מרק הינו בן 33 והוא מגיע מהפיליפינים. הוא הוקסם על ידי פרנסיס הקדוש, והוא חיכה עד שהגיע למנילה, הבירה,  על מנת להכיר טוב יותר את האחים הפרנציסקאנים. לפני שנכנס למסדר, הוא חיכה ששלושת אחיו הצעירים יותר יסיימו את לימודיהם, בשעה שהוא סייע למשפחתו בעבודה. "היתה זו קופה של ההשגחה העליונה שאפשרה לי להכיר את עצמי טוב יותר." הוא למד אודות הפרנציסקאנים של הקוסטודיה באמצעות אתרי הבית ובסוף 2014 הוא הגיע לארץ הקודש. החוויה שהשפיעה עליו ביותר היתה של העבודה הקהילתית עם המהגרים: "רציתי פשוט להיות אח פרנציסקאני, לאחר מכן ראיתי את הקשיים שלהם, את הצרכים שלהם ככהן דת, שאלתי את עצמי האם ישוע האדון מבקש ממני להיות כהן דת." עם עמיתיו, הוא בחר את המילים "אני צמא" כזיכרון של ההסמכה: "לא רק הצמא לאל עבור הנשמה, אלא הצמא שלי כדי שאהיה מסוגל לשרת."

לורנצו פגאני

איטלקי, בן 31, והוא הגיע לארץ הקודש בעקבות צעדיו של פרנסיס הקדוש מאסיזי. הוא "נדבק" מאהבתו לארץ זו, הוא בחר להיות אח פרנציסקאני בקוסטודיה של ארץ הקודש. ישנם שני מקומות קדושים שבהם חוגגים את הוחדה ויש לכך משמעות מיוחדת עבורו: "בית לחם משום ששם נולד ישוע המשיח, כפי שהוא נולד מחדש בידיו של כהן הדת, והגולגולתא ששם ישוע המשיח נתן את חייו: ככהן דת אני נקרא לתת חיים עבור ישועת הנשמות, באיחוד עם ישוע הכהן הגדול שהציע את עצמו לאב עבורנו." "אני צמא" אלו הן המילים שנראות כמזכרת של ההסמכה לכהונה, אחד משבעת המילים שישוע אמר על הצלב: "זה המצא של ישוע המשיח שהופך אותנו לשמחים והמצא של האנושות לרחמים, צדק ושלום, השלום הזה שכה מחכים לו בארץ זו, שאותו יכול להביא רק ישוע המשיח."