ביום ראשון ה-25 בספטמבר,במקום הקדוש של עמאוס אל-קובייבה, האח פרנצ'סקופאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערך בהתאם למסורת, את סעודת האדון לכבודם של שמעון וקליאופאס הקדושים, שהיו שני התלמידים שבדרכם אל עמאוס, פגשו את ישוע לאחר תחייתו.
באירוע זה נכחו אחים פרנציסקאנים רבים, אנשי דת ומעט נוצרים מקומיים של עמאוס, כשרוב האוכלוסייה שם הינה מוסלמית.
המקום הקדוש, המכונה הביטוי של האדון, הינו בכפר של אל-קובייקהשבערבית משמעותו הינה "קובה" או כיפה. בעבר הכפר היה מורכב מכיפות קטנות רבות. כאן היה מפגש בין ישוע המשיח ובין שניים מהתלמידים שזיהו אותו בזמן בציעת הלחם ואשר מונצח שם: יחד עם אבו גוש ועם ניקופוליס, אל קובייבה הינה אחד משלושת האתרים שבהם זכרון זה מיוחס, אולם זהו הינו המקום היחידי ששם ישנה נוכחות פרנציסקנית. מקום זה נרכש בשנת 1861 על ידי המרקיזה ומשרתת האל פאולינה דה ניקולאי ונתרם לקוסטודיה של ארץ הקודש. מאז, חפירות ארכיאולוגיות שונות שבוצעו הביאו לחשיפה של שרידים של בזיליקה צלבנית שנוסדה על גבי "הבית של קליאופאס לפי נקודות ציון שניתנו לנו על ידי ספר הבשורה לפי לוקאס (פרק כ"ד, 13-35).
בהארות שלו אודות המקראותהקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון, הזמין את המאמינים להכיר ולזהות את המקבילה הקרובה שכאן בין אנשי האל ובין השליחים של עמאוס: "אנו גם כן, בדומה לשמעון ולקליאופס, בקריאת המצב הנוכחי, מבינים באותו אופן את הכשלון ואת התסכול. אנו חיים בארץ שחייבת את השלום ואת התקווה לעולם כולו אולם עדיין הטרף של הקונפליקט נראה ללא פתרון. אנו מוקפים במדינות שנהרסו על ידי מגפת המלחמות שנמשכות עשורים, על ידי משברים כלכליים, על ידי רשע רב בהבט חברתי ועל ידי קונפליקטים חדשים."
"בדומה לשמעון ולקליאופס", המשיך ואמר האח פאטון, "עלינו לתת לישוע המשיח להאיר את המצבים שלנו עם דבר האל שלו ועם המילים של כתבי הקודש, לעזוב מקינה סטרילית ובמקומה לקחת פרשנות חדשה שהינה של הפסחא. שני השליחים מעמאוס לא זיהו את ישוע כשהלך עימם, גם לא את הופעתו [החיצונית] ולא את קולו: מבחינתם לקום מהמתים היה לא היה בר חשיבה. המילים של ישוע, כולל כל הנזיפות ומעל לכל כל ההסברים של המשמעות של הפסחא של כל כתבי הקודש, הכינו אותם להכרה שניצתה תודות למחווה: בציעת הלחם. בציעת הלחם הינה האפיזודה שמודגשת מאד בהקשר לעמאוס המדגישה את ההוחדה כהתנסות נוצרית ייחודית, אולם גם החשיבות של ההכרה בישוע בכל מחווה קונקרטית של לחלוק יחד ושל נתינה. הקוסטוד ציטט חלק מתפילה שהולחנה על ידי הקרדינל מרטיני, שהינה התוצאה של השראה של המסע של שמעון וקליאופס, אודות מסע "שאינו מסתיים לעולם אלא שאנו ממשיכים לקחת על עצמנו."
"כאשר הערב יורד, הזכרת שבהמשך של המסע שלך מעבר לעמאוס, אנו מתחננים בפניך להישאר. אנו נפנה תפילה זו אליך, באופן ספונטני ומלא תשוקה, ללא מגבלת זמן במהלך הערב של תמהון, של הכאב שלנו, של רצוננו העז אליך. אולם כעת אנו מבינים שלא מגיעים אל האמת האולטימטיבית שלמערכת היחסים שלנו עימך. אכן, אתה תמיד עימנו. זה אנו, מהצד השני, שלא תמיד נשארים עימך, אנו לא שוכנים בך. מסיבה זו, הו ישוע האדון, אנו מבקשים מך כעת לעזור לנו להישאר עימך כל הזמן, להמשיך בשמחה את היעד שהפקדת בידך אלינו: להמשיך את הנוכחות שלך, להיות ספר הבשורה של התחייה שלך" (ס.מ מרטיני, פרטנזהמעמאוס, מילאנו, 1983).
בסוף האירוע, האח הפרנציסקאני ארטורווסאטורו, הרקטור של הבזיליקה של הביטוי של ישוע פנה בברכה סופית אל הקוסטוד ואל המשתתפים באירוע, איחל להם "להיות לחם ריחני עבור האחרים, לחם מבושם, לחם החיים שאנו בוצעים עבור אלו הסמוכים לנו". האח ארטורו גם כן בירך והודה לשני האחים שלו, האח יוסף והאח דניס בסופה של ההתנסות של אחווה של ציות המורכבת מאחים פרנציסקאנים ומאחים קונבנציונאליםכפי שהחל בעמאוס משנת 2017.
סילביה ג'וליאנו
