הטקסיות של יום החג של גוף המשיח, שהינו יום החג שחוגג את הסקרמנט של הגוף והדם של ישוע המשיח ומאשרר את האמונה של הכנסייה הקתולית בהקשר לנוכחות של ישוע בהוחדה.
האירועים בירושלים נערכו על ידי הפטריארך הלטיני של ירושלים, הקרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה והחלו ביום רביעי ה-29 במאי בבזיליקה של כנסיית הקבר בירושלים והסתיימו בסעודת אדון טקסית בבוקר של יום חמישי ה-30 במאי.
המקור של הטקסיות בארצות הפלמיות
מעטים יודעים כי הצו האפיפיורי הראשון "טרנסיטורוס אד הוק מונדו" מה-11 באוגוסט 1264 שאותו ייסד האפיפיור אורבן הרביעי של יום החג של גוף המשיח היה מופנה לפטריארכיה של ירושלים (תפקיד שאותו מילא עד שנבחר לאפיפיור) וכלל את המקראות של תומס אקווינס הקדוש. לאחר מכן היה צו אפיפיורי שני עם ההרחבה של יום החג של גוף המשיח [קורפוס דומיני, בלעז] לכל העולם הקתולי.
ההשראה לחגיגות אלו מקורם בארצות הפלמיות, היכן שבאמצע המאה ה-13 תנועת ההוחדה היתה כבר אקטיבית מאד כנגד ההתפשטות של דוקטרינות של כפירה , שלדעת האחרונים הנוכחות של המשיח לא נחשבה ממשית, אלא רק סימבולית. הנזירה הבלגית ג'וליאנה מהר-קורנילון (ליז') ואחרות החלו לחוות סדרות של חזיונות מסתוריים, שבהם ישוע האדון מבקש מהן להבין את ההעדר של הטקסיות לכבוד הסקרמנט המבורך.
ג'ון מ-לוזאן, האחראי הרוחני של ג'וליאנה, השיג את התמיכה החיובית של מספר תיאולוגים בהקשר להתגלות זו (כולל הארכי-שמש של ליז', ג'יימס פנטה-לון של טרויס, האפיפיור לעתיד אורבאן הרביעי), ששכנע את הבישוף של ליז' להתחיל לחגוג את החג ברמה המקומית, לכבוד גוף המשיח, בשנת 1246, קובע את האירוע הנ"ל ביום חמישי לאחר השבוע השמיני של חג השבועות [פנטה-קוסט, בלעז]. מרגע שהפך לאפיפיור, אורבאן הרביעי ייסד את הטקסיות של גוף האדון בשנת 1264 לאחר אירועים שהתרחשו בבולסנה, היכן שכהן דת ספקן חווה את ההשתנות של הלחם לגופו המדמם במהלך סעודת האדון.
הכניסה הטקסית וערב החג
בשעות אחר הצהריים של יום רביעי ה-29 במאי, הפטריארך ערך את הכניסה הטקסית שלו לבזיליקה והתקבל על ידי האחים הפרנציסקאנים והנשיא של כנסיית הקבר, האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ. לאחר מכן, יחד עם אנשי דת, מאמינים מקומיים שהתקבצו ומספר קבוצות של עולי רגל, הקרדינל ערך את תפילת הערבית הראשונה לפני ה-אדיקול של הקבר הקדוש.
לאחר תפילת הערבית, כל המשתתפים לקחו חלק בתהלוכה טקסית של האחים הפרנציסקאנים במקומות הקדושים בבזילקה, כשמסיימים עם "קומפליין". כפי שנדרש על ידי הליטורגיה, במהלך הטקס של המקראות בלילה של ערב החג נחוג, נערך על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, לפני ה-אדיקול של הקבר הריק.
"הלחם שאיתו האל מאכיל את עמו הוא ישוע עצמו"
ביום למחרת, לאחר כניסה חדשה לכנסיית הקבר, הפטריארך ערך את השבח [לאודס, בלעז] ואת סעודת האדון הטקסית. "ההוחדה אינה רק רגע בחייו של ישוע , כמו שאין זה בחיינו: בראש ובראשונה ובייחוד זה סגנון", אמר הפטריארך בדרשה שלו, "ישוע חי את ההוחדה כל חייו, לוקח אותה לידיו בכל התנסות בחייו, שמחה וכאב שהאנשים שהוא פגש הביאו אליו עם אמון. והוא תמיד נתן הכל בחזרה לאב."
הקרדינל ציטט את הסצנה של הסעודה האחרונה של ישוע עם תלמידיו: "ישוע, לאחר שבירך את הלחם, לא שומר אותו לעצמו, הוא לא ניזון ממנו לבדו, אלא חולק בזה עם התלמידים שלו וכך כולם חווים במה שהאב מזין". ויש גם דבר מה חדש. "ישוע", המשיך ואמר הפטריארך, "מלווה מחווה זו עם מילה המעניקה משמעות חדשה, אומר שהלחם הזה הוא גופו, שאותו הוא יציע על המזבח שעל הצלב (ספר הבשורה לפי מרקוס, י"ד, 22). הלחם עם מה שהאל מאכיל את עמו הוא ישוע עצמו. זו התשובה לכל הצרכים שלנו עבור האמון, אהבה וקבלה: ישוע".
התהלוכה
בסיומה של סעודת האדון, התהלוכה הטקסית התקיימה עם הסקרמנט המבורך, מלווה בשירה של המנונים של ההוחדה: לאחר השלמה של שלוש סיבובים מסביב לאדיקול (הסיבוב האחרון כלל גם את אבן המשיחה),הפטריארך נכנס עם הסקרמנט המבורך לתוך האדיקול. לאחר מכן נערכה ההשתחוויה [אדורציה, בלעז] של הסקרמנט המבורך על ידי המאמינים והברכה של הפטריארך עם הסקרמנט המבורך בשלוש מיקומים שונים: על הסף של ה-אדיקול, לפני המזבח של מרים המגדלית ובקפלה הפרנציסקאנית של ההתגלות.
בארץ הקודש אירוע זה היו כפול: הראשון הינו בקבר כשמשמר את המסורת המקורית ונחוג ביום חמישי. השני הינו במנזר של פרנסיס הקדוש בחדר הסעודה האחרונה, אולם מתקיים ביום ראשון שלאחריו ונערך על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש.
סילביה ג'וליאנו Silvia Giuliano
