ב-2 בנובמבר הקהילה הפרנציסקאנית של ירושלים לקחה חלק בהנצחה של כל הנפטרים המאמינים, כשמשך שנים נוכחים באירוע זה מאמינים רבים של הקהילה של סאן סלבטורה, שאליהם הצטרפו אנשי דת [נשים וגברים], עולי רגל ומאמינים הנמצאים בעיר הקודש על מנת לזכור את יקיריהם ביום מיוחד זה של תפילה ושל אחדות רוחנית עם המתים.
בהתאם למסורת , בירושלים באירוע זה יש שני חלקים במהלך הבוקר: האירוע של חגיגית הוחדה [אוכריסטיה] בערבית בכנסייה של סאן סלבטורה ומיד אחר מכן ביקור בשלושה בתי קברות הממוקמים בהר ציון, היכן שמברכים את הקברים, בתהלוכה ארוכה המתנהלת ברחובותיה של העיר העתיקה אל עבר בית הקברות הפרנציסקאני, בית הקברות של הזרים וזה של הירושלמים.
סעודת האדון שנערכה על ידי כהן הדת של הקהילה האח הפרנציסקאני אמג'ד סבארה יחד עם האב הקוסטוד, האח הפרנציסקאני פרנצ'סקו פאטון וסגנו, האח איבראהים פאלטס, כשהם תפקדו ככהני דת מסייעים ראשיים, ונכחו בה מספר כהני דת ואנשי דת [נשים וגברים] מקהילות דתיות אחרות מהעיר [ירושלים].
"בייחוד ביום זה", הדגיש האח אמג'ד סאבארה בדרשה שלו, "אנו תמיד זוכרים את מילותיו של ישוע כשאמר "אני התחייה והחיים; כל המאמין בי, אפילו אם ימות, יחייה"; לקחת חלק בתחייה זו עלינו להאמין בו ולהפוך את חיינו למסע מתמשך לעבר האל. אנו יודעים שחיי האדם שחי עם ישוע המשיח מוקרנים לעבר חי הנצח".
"האל ברא אותנו לא על מנת למות, אלא כדי לחיות", המשיך ואמר האח אמג'ד כשאמר: "מי שאוכל את בשרי ומי ששותה את דמי יזכה לחיי עולם ואני אקימו מן המתים ביום האחרון", הוא מזכיר לנו שזהו הסקרמנט של ההוחדה שבו אנו הופכים לדומים לו, על מנת לקום עימו. אולם על מנת להיות דומים לו, עלינו ללכת בעקבות ההתנהגות שלו במהלך חייו עלי אדמות: משמעו שעלינו לעזור לשכן שלנו, להקל על העול של האנשים הקרובים לנו, משום שלהקל על העול במהלך חיים אלו יכול לאפשר לנו למצוא אושר, עד שהשמחה הגדולה ביותר תגיע, המעבר מהעולם הזה, כאשר המוות ייהפך "לאחות המוות (כפי שכינה זאת פרנסיס הקדוש), אחות שפותחת את הדלת כך שנוכל לראות פנים אל פנים את האחד שאליו נשואות התקוות שלנו."
הביקור לבתי הקברות
מהכנסייה של סאן סלבטורה, בסופה של סעודת האדון, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, כשהם מובלים על ידי הקוואס, הלכו ברחובות העיר העתיקה של ירושלים בתהלוכה טקסית המלווה בשירים ובתפילות כשהיעד הינו הר ציון. בית הקברות הראשון שביקרו בו הינו בית הקברות הפרנציסקאני, היכן שנערכה בו תפילה שלאחריה היתה ברכה באמצעות הקטורת של הקברים והתזה של מים קדושים. אותו ריטואל התקיים בשני בתי קברות נוצריים ערביים: העתיק יותר עדיין נושא את הסימנים של ההפגזות של מלחמת 1948 והוותיק פחות, המשקיף לאזור המערבי של ירושלים, היכן שרבים מהנוצרים המקומיים מבקרים בו את קברי יקיריהם, ומותירים פרח או מדליקים נר.
"בייחוד כאן, בבית הקברות בהר ציון", הזכיר שוב האח הפרנציסקאני אמג'ד סאברה, "עלינו תמיד להתבונן בקברים אלו כשעינינו נמצאות בכנסיית הקבר, היכן שישנו קבר ריק, משום ששם התחייה של ישוע המשיח התרחשה, סימן חי של האמונה שלנו. אנו כאן על מנת לברך את הקברים הללו ולחיות את הזכרון של היקירים שלנו שמתו ונותרו חיים בחיינו, ובתפילה שלנו אנו מבקשים מהאל להעניק להם חיי עולם"
Silvia Giuliano
