במסגרת עבודתם היומית של ליווי ותמיכה עבור "האבנים החיות" של ארץ הקודש, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ניסו לא לשכוח אף אחד, אפילו לא את השבירים והפגיעים ביותר. מעל 50 שנה הם מטפלים בקשישים של לרנקה, בקפריסין. בסמוך לכנסייה של הקהילה הלטינית של לרנקה יש את הבית של בית האבות של ארץ הקודש, בית אבות לקשישים שאותו מנהלת הנזירות המיסיונריות של הלב הקדוש. האחות האחראית, האחות גרמנה – שמגיעה במקור מפרובינציית אודין באיטליה - מעריכה מאד את סיפורי החיים הניתנים בעבור האחרים: "בתחילה קיבלנו אורחים עצמאיים מבחינת תפקוד, אולם כיום יש לנו הרבה חולים כרוניים ללא אפשרות חזרה מצידם. אנשים אלו הינם דחויים, כפי שאמר האפיפיור פרנסיס. הם קשישים שאף אחד לא רוצה אותם עוד או שמשפחתם אינה יכולה לטפל בהם מכיוון שהם זקוקים לטיפול רפואי ספציפי. עד כמה שזה נוגע אלינו, אנו יודעים שמעבר לקשיים יש את ישוע המשיח, שסבל יותר מכולם. הוא רוצה שאנו נקדיש את חיינו לאנשים אלו."
בית האבות של ארץ הקודש בלרנקה הינו בניין הסמוך לכנסיית הקהילה שבשנות ה-70 היה למרכז עבור הקשישים. מאז הקמתו ותחילתו, האחות גרמנה הציעה את שיאותה בבית אבות זה, על בסיס של קריאה ונדר כפול שלה כשהייתה נערה: "כשהייתי בת 12, הייתי צריכה להגיע לבית חולים ואני זוכרת את ההרגשה שהיתה לידי אישה שביקשה ממני מים והאחות הגיעה לתת לה אותם. הסצנה הזו הותירה בי חותם רב ועם הזמן הייתי מודעת לקריאה זו להות אחות [בהקשר רפואי]. כשהייתי בת 22 הקריאה הרדיקלית הזו כללה גם ללכת אחר האל, לתת את כל כולי באופן מוחלט ולשרת אותו ואת האחרים."
באופן זה האחות גרמנה, שהינה אישה מקודשת ואחות חיה בבית האבות של ארץ הקודש גם בתקופת המלחמה: היה זה בשנת 1974,לפני הכיבוש התורכי של קפריסין. "שלושה אחיות נוספות ואני שירתנו כאן בלרנקה כשהנזירה של הפרובינציה ביקשה לספר לנו שמשום המצב הפוליטי, כזרות, עלינו לעזוב את הבית ולחפש מקום מפלט במקום אחר. לא יכולנו לזנוח את הקשישים שלנו ונשארנו. באותה תקופה, הייתי נזירה צעירה מאד ועבורי היתה זו טרגדיה גדולה, אולם אירוע שפתח אותי לאנשים. טיפלנו וקיבלנו רבים שפונו מביתם, שנמלטו מבתיהם."
מה שעוד הותיר רושם רב על האחות גרמנה הינו לזכור את האמון של אנשים שדפקו בדלת של הבית ת של הקוסטודיה של ארץ הקודש, תרים אחר עזרה. "מאות אנשים הגיעו אלינו לכאן וסייענו להם. כשלא היה לחם, סלי לחם הגיעו במפתיע: היתה זו השגחה אלוהית." בימים אלו, בעזרת האל, היום המתקן עדיין יכול להמשיך ולתפקד, כשישנם 38 דיירים קשישים, שמטופלים על ידי 6 נזירות, נעזרים ברופאים ובאחיות. "האורחים כוללים יווניים אורתודוכסים, ארמנים, אנגליקנים ויהודים והיו לנו בעבר גם אורחים מוסלמים. אנו שואלים אודות השייכות הדתית רק כשיהיה צורך בכהן דת ברגע של הפרידה", אומרת האחות גרמנה. למרות הירידה במספר האורחים בתקופת המגפה [של הקורונה], כשרוב האנשים הגיעו בתנאים סופניים, הבית שרד תודות לתשלום סמלי של המטופלים הקשישים, השירות שהוצע על ידי האחיות המיסיונריות של הלב הקדוש ועל ידי התמיכה מצד הקוסטודיה של ארץ הקודש.
ביאטריס גוארארה
