"אל תפחדו, כי הנני מבשר לכם שמחה גדולה אשר היה לכל העם. היום נולד לכם מושיע בעיר דוד. הוא המשיח האדון. וזה לכם האות: תמצאו תינוק מחותל שוכב באבוס"
אלו היו המילים של המלאך שבישר לרועים עול הולדתו של המושיע לפי ספר הבשורה לפי לוקאס (לוקאס ב:8-20). הם היו הראשונים להגיע לבית לחם ולהעריץ את הילד שמונח באבוס. ב-29 בדצמבר הקוסטודיה של ארץ הקודש מזכירה את האפיזודה של הבישור הזו באירוע שנחוג במקום שבו נמצא הכפר של בית סאחור, כשלוש קילומטר דרום-מזרח מבית לחם, באתר המזוהה לפי המסורת לשדה הרועים.
בדרך כלל כמאה איש לוקחים חלק בטקסיות זו של ההתגלות של המלאכים לרועים, אולם ערב מגבלות הקשורות למגיפת נגיף הקורונה, השנה רק קבוצה קטנה של מאמינים יכה להשתתף. "כהן הדת של הכנסייה הלטינית של בית לחם, האח הפרנציסקאני רמי אסקרייה, ומעט מהחברים של הקהילה המקומית ביקרו אותנו בסעודת האדון", הסביר האח הפרנציסקאני חוזה מריה פאלו אספס, האח הממונה האחראי על האחווה הפרנציסקאנית של שדה הרועים. "אנו גם קהילה קטנה המונה כ-30 אנשים ב-24 בדצמבר, עם סעודת האדון שנחוגה בחצות ונערכה על ידי שגריר הוותיקן בישראל והברשות הפלסטינית, מונסיניור לאופולדו ג'ירלי".
היה ה לילה שונה של חג המולד במקום הקדוש של בית סאחור, היכן שבשנים קודמות קבוצות של עולי רגל המשיכו להגיע על מנת לחגוג בקפלה ובמערות הטבעיות. "השנה היו לנו רק ארבעה סעודת האדון שהוזמנו עבור 100 איש שכללו אנשי דת מקומיים (גברים ונשים) וקבוצות של נוצרים הגרים בארץ הקודש", המשיך ואמר האח חוסה.
המקום הקדוש היה סגור מאז מרץ האחרון עד סוף מאי, בשעה שכיום שעות הפתיחה צומצמו (09:00-12:00) וסגור ביום שישי ושבת על מנת לכבד את הנהלים המקומיים. למרות היעדר של עולי רגל, החיים בבית סאחור ממשיכים:"כיום הקהילה שלנו כוללת שלושה אחים. איננו יודעים מתי נוכל לפתוח [את המקום הקדוש] למשך יום שלם כפי שהיה לפני המגיפה, אולם לעת עתה אנו ממשיכים את חיינו של האחווה ואת העבודה שלנו כך שהכל מוכן כשאנשים שוב יתחילו לבקר את המקום הקדוש שוב ולהתפלל [בו]." הימים שלהם מאופיינים על ידי קבלת מעט מאמינים, עבודה בגן ובמנזר וברגעי תפילה.
"התקווה הינה שלכולם יתחסנו וזו התקווה האמיתית שנוכל לשוב לחיים נורמליים", אומר האח האחראי הממונה על המנזר של בית סאחור.
האתר היה יעד של עליה לרגל משך מאות שנים ומערות טבעיות בוודאי היו בעבר בשימוש על ידי רועים כמקום מקלט. חלק מהממצאים הארכיאולוגיים (עבודות כדרות מתקופת הורדוס ומטבעות מתקופת הנציב הרומי הראשון ומלחמת היהודים הראשונה) מוכיחה כי אזור זה היה כבר מיושב בתקופתו של ישוע. ג'רום הקדוש כבר דיבר אודות שדה הרועים במאה הרביעית, מכנה אותו "מגדל עדר" או "מגדל של העדר" [עברית]. הבישוף ארקוף, במאה ה-6, מזכיר את נוכחות של מקומות קבורה של שלוש רועים בכנסייה הקיימת, שנהרסה לפני הגעת הצלבנים, אולם המשיכה להיות מקום של עליה לרגל.
המקום של שדה הרועים נרכש על ידי הפרנציסקאנים בתחילת המאה ה-20, אולם רק בשנת 1951-52 שבה האב וירג'יליו קורבו ביצע בו חפירה ארכיאולוגית שיטתית. נתגלו שרידים של חווה המתוארכת למאה הראשונה ומנזר ביזנטי נמצאו, כשהם שגשגו בין המאה הרביעית למאה השמינית.
בשנת 1954 הפרנציסקאנים יחד עם תרומות של מיטיבים קנדיים, בנו את הקפלה של המלאכים הקדושים של הרועים, שתוכננה על ידי הארכיטקט הידוע אנטוניו ברלוצי. הצרה המיוחדת של הכיפה עדיים מטרתה, גם כיום, להזכיר לכל עולי הרגל את האוהל של הרועים, שהיו כאן הראשונים לקבל את הבשורה אודות הולדת [ישוע] המושיע.
ביאטריס גוארארה
