חג השבועות [פנטהקוסט]: המימוש המלא של רז הפסחא בחיי הנוצרים ושל הכנסייה

המלאות של מתן רוח הקודש מילאה ושינתה את חיי השליחים, שהתאספו יחד עם מרים בחדר הסעודה האחרונה. כאן בירושלים: ממלאי פחד, הם הפכו  לעדים נאמנים של ישוע שקם מהמתים. היה זה כאן שהבישור של הבשורה החלה, על מנת להגיע ולגעת בחייהם של אין ספור אנשים ודורות, מעניק ישועה ומלאות של החיים.

האירועים שנלוו לטקסיות של חג השבועות בירושלים החלו בשעות אחר הצהריים של יום שבת ה-4 ביוני, עם תפילה סינודית בכנסיית וינסנט דה פול הקדוש, היכן שכל התנועות הקתוליות והקהילות החדשות של מחוז הבישופות  התקבצו יחד על מנת לחלוק רגע של שירים, עדויות והרהור. בכנסיית סאן סלבטורה, במנזר של הקוסטודיה, סעודת האדון של ערב החג נערכה בשעה 9 וחצי ביום שבת בערב , כשעורך אותה הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון.

ביום החג  של חג השבועות [פנטהקוסט] , יום ראשון  ה-5 ביוני , האחים של הקוסטודיה הלכו לחדר הסעודה האחרונה על מנת להנציח את ירידת רוח  הקודש על השליחים שהתרחשה  בדיוק במקום זה, חמישים ימים לאחר תחייתו של ישוע המשיח.

התפילה ביום שבת בכנסייה של וינסנט דה פול הקדוש היתה תוצאה של יוזמה של הפטריארך  של ירושלים, פיירבטיסטהפיצהבלה, שהכריז בחג הפסחא שכל התנועות והקהילות הקתוליות החדשות הנוכחות במחוז הבישופות  יחלקו יחד את חג המולד יחד עם הכנסייה המקומית על מנת לבצע העשרה הדדית ולקבוע "חג שבועות חדש".הכוונה – כפי שניתן לקרוא בדברי הפטריארך – "להתחיל מחדש  מחג השבועות שלפני אלפיים שנה".

ביום ראשון  האירועים בהר ציון החלו עם שיר המעורר את רוח הקודש: "בואי, רוח הבורא, בקרי את מוחנו, מלאי את לבבנו שאת בראת עם חסד".

"האירועים של חג השבועות  באופן אידיאלי תמיד מחזירות אותנו לחדר הסעודה האחרונה", אמר האב הקוסטוד, האח פרנצ'סקופאטון, בהארות שלו על דבר ה'. "חג השבועות הינו החג שבו רוח הקודש ניתנת בשפע, זוהי טקסיות שגורמת לנו להרהר  מעל לכל על מה שרוח הקודש עודה בחיי הכנסייה ובחיי הנוצרי האינדיבידואלי". בפרשנות על האגרת אל הרומים (האגרת אל הרומים ח, 8-17), האח פרנצ'סקו התמקד על ההשפעות של רוח הקודש על הקיום הנוצרי לפי השליח שאול. "כאשר אנו תחת הדומינציה של רוח הקודש, אזי ורק אז אנו שייכים לישוע המשיח: ישוע המשיח חי בתוכנו, אנו יכולים לקוות לתחייה האישית שלנו, אנו יכולים להילחם באמת ובתמים באינסטינקט של האנוכיות, אנו מביסים את הפחד, אנו הופכים למודעים שאנו יליד האל, יורשי האל ויורשים בשיתוף עם ישוע המשיח."

האב הקוסטוד גם התייחס לנושא של האופי של רוח הקודש ושל הופעתה בלבבות האנשים: "אינני חושב שאני טועה באם אומר שבתקופה זו, רוח הקודש לוחשת  ומציעה מעל לכל שאנו מתפללים עבור השלום. אנו זקוקים לשלום כאן, בעיר הקודש ובארץ הקודש, היכן שמספר אנשים  זורעים תרבות של שנאה שתפיק עוד שנאה, יותר מחסומים, יותר אלימות ויותר מוות."

אנו זקוקים לשלום בכל המזרח התיכון, שהינו קרוע ממלחמות שנראה שהם נמשכים לעד. הרבה מדינות באפריקה, יבשת אמריקה ואסיה זקוקות לו גם כן, היכן שמשך עשורים מלחמות, מלחמת גרילה ומתח חברתי ממשיכים ללא הרף.

אירופה זקוקה לשלום, ששוב וכמעט בפתאומיות הופכות לתיאטרון של מלחמה, כשהמלחמה נעדרת כל כבוד לאוכלוסייה האזרחית, לחוק הבינלאומי ולכבוד האנושי."

לסיום, האב הקוסטוד ביקש מהנוכחים לחזור ולהפוך את המילים של הפסוק של הללויה לשיר של חייהם: "בואי רוח הקודש, מלאי את הלבבות של המאמינים שלך והאירי בנו את אש אהבתך".

 

פיליפו דה גרציה