חג מולד בבית לחם, במקום שבו הכל החל

המתנה דרוכה של הטקסיות מצד כל העולם הנוצרי, כשערב חג המולד נחוג שוב בבית לחם השנה, כשמגיע לשיאו בסעודת האדון הלילית של המולד של ישוע המשיח האדון, בנוכחות של עולי רגל רבים, מאמינים ואנשי דת שרצו להיות באותו מקום שבו נולד. האירועים  נערכו על ידי הפטריארך הלטיני, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה.

בבוקר, במטה של הפטריארכיה הלטינית של ירושלים, פיירבטיסטה פיצהבלה,  קיבל את פניו של האח הפרנציסקאני אמגד סבארה, כהן הדת של הקהילה הלטינית של כנסיית ירושלים, יחד עם הקהילה המקומית של סאן סלבטורה. משם הוא נסע בשיירת רכבים לעבר בית לחם: לפי המסורת, היתה תחנת עצירה במנזר האורתודוכסי של מאר אליאס ולפני קבר רחל, על מנת לפגוש את הנציגים האזרחיים והדתיים של האזור. לאחר המעבר של חומת ההפרדה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית, הוא פנה אל בית לחם.  

קהל  גדול  המתין לו לפני הבזיליקה של המולד, למרות הגשם שלא הרתיע את המשפחות ואת הקהל הצעיר: הפטריארך עבר רגלית בדרך של הכוכב, מלווה בסגן הקוסטוד של ארץ הקודש, האח איבראהים פאלטאס וקבוצות רבות של תנועות הצופים המקומיות שצעדו ברחובות עם תופים וחמת חלילים. בכיכר הגדולה שח האבוס מונסיניור פיצהבלה התקבל על ידי ראש העיר של בית לחם מר אנטון סלמאן ואז לפני הבזיליקה של המולד על ידי האח הפרנציסקאני שאח הממונה האחראי של המנזר של בית לחם ועל ידי הנציגים של הקהילה האורתודוכסית והארמנית, שיחד עם הפרנציסקאנים, מנהלים את הבזיליקה.

  בתפילת הערבית הראשונה, שנחוגה בכנסייה של קתרינה הקדושה,  והתהלוכה למערת המולד פתחה רשמית את הטקסיות הליטורגית של המולד. לפני סעודת האדון של חצות, בשעה שבע בערב  נערכה ארוחת ערב שנכח בה הפטריארך והקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, נשיא הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, נציגים של הפטריארכיה  ונציגים של רשויות אזרחיות וצבאיות.      

בחצות, נכח קהל צפוף ונרגש שהמתין בכנסייה, החלה ההוחדה, שנערכה על ידי הפטריארך ובנוכחות של הקונסול הכללי של ספרד, איטליה, צרפת ובלגיה, שהינן ארבעת האומות הלטיניות קתוליות, בשעה שמסכים ענקיים שהוצבו קרוב לכיכר אפשרו למאמינים שנשארו בחוץ לבזיליקה לעקוב אחרי סעודת האדון בכל מקרה. השיר של גלוריה נשמע באופן טקסי ובשמחה, מבשר  את הולדתו של ישוע ומהלל את האל.

במהלך הדרשה, הפטריארך רצה להזכיר מצבים של מלמה ושל ניצול שמזעזעים את העולם כיום: "במו עינינו אנו רואים  שהאלימות נראית כשפה העיקרית שלנו, הדרך שלנו לתקשר." "בהקשרים אלו של קרע ושל פציעה" – המשיך ואמר הפטריארך – "הקריאה הראשונה והחשובה ביותר של הכנסייה היא לעזור ולהתבונן בעולם גם עם הלב, לזכור שלחיים יש פשר רק אם פתוח לאהבה. עבורנו, קהילת מאמינים בישוע המשיח, שחוגגת את חג המולד משמעה ליצור, לקדם ולקיים אירוע של רחמים, חמלה ומחילה. הפשר הוא להביא לחיינו את ההקשר הפצוע שלנו עם הרצון המלא של מחילה, שהאל מבטא עבורנו עם הולדתו של ישוע."

לאחר סעודת האדון, הפסל של ישוע הילד נישא מהכנסייה של קתרינה הקדושה אל מערת המולד, והפטריארך הלטיני הניח אותה שם, היכן שלפי המסורת  היה המקום של האבוס: ממש כמו אז, גם כיום, ישוע נולד לישועה של האנושות. "אל תפחדו, הנההיום אני מבשר לכם שמחה גדולה, שהינה של כל האנשים, העיר דוד, מושיע נולד לכם שהוא המשיח האדון. וזה הסימן שאתן לכם: תמצאו תינוק עטוף בבגדים, שוכב באבוס." המילים מתוך ספר הבשורה לפי לוקאס הדהדו כאן, בלילה של חג המולד ומעל לכל במערת המולד, שמכילה את המזבח של האבוס. על גבי מזבח זה, סעודות האדון של קבוצות קטנות ייערכו האחת אחרי השנייה עד השעה ארבע אחרי הצהריים ביום חג המולד, מעין שבח בלתי פוסק במקום הולדתו של הגואל. הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, היה הראשון לחגוג את סעודת האדון "במקום שבן האלוהים הפך לבשר ודם בלילה של העולם, בחשיכה של הסבל האנושי שלנו, על מנת לתת לנו פנים אנושיות שוב."

Silvia Giuliano