קבלת פנים באווירת פסטיבל ושל שמחה קיבלה את פניו של המנהלן האפיפיור של הפטריארכיה הלטינית
מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה.כך בכל שנה ב-24 בדצמבר הכל מתחיל בעיר שבה ישוע נולד. החגיגות של ערב חג המולד, בהתאם למסורת, כשבהתחלת התהלוכה צלילי המוסיקה והתופים של תנועת הצופים של ארץ הקודש, שהמתינו לבישוף, על מנת לערוך את הכניסה הטקסית לכיכר האבוס. מקום היציאה היה ירושלים, כשמונסיניור פיצהבלה הלך לפי אותו מסלול לבזיליקה של המולד כבכל חג מולד. גם השנה, התחנה הראשונה של העצירה היתה המנזר היווני האורתודוכסי של מאר אליאס [אליהו הקדוש], שהיכן שנפגש עם כהן הדת של קהילת בית ג'אלה וראש העיר של בית ג'אלה. לאחר מכן, לפני קבר רחל, היכן שאפשרי לעצור שם רק פעמיים בשנה, שם היתה החלפת ברכות בין הבישוף ובין כהן הדת של כנסיית קתרינה הקדושה, האח הפרנציסקאני רמי אסקרייה, וראש העיר של בית סאחור. מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה לאחר מכן נכנס לבית לחם, התקבל על ידי ראש העיר שלה, אנטון סלמן. כפי שנדרש לפי הסטאטוס קוו, האח הפרנציסקאני לואיס אנריקה סבויה מארין,האח האחראי הממונה של האחווה הפרנציסקאנית של בית לחם, יחד עם נציגי הקהילות של היוונים האורתודוכסים והארמנית, המתינו לו לפני כנסיית המולד.
תפילת הערבית הראשונה נערכה בכנסיית קתרינה הקדושה בשעה ארבע אחרי הצהריים סימנה את הכניסה לערב
חג המולד. מה שהוסיף לאווירת השמחה בבית לחם היו עולי הרגל הרבים מכל העולם, שהצטרפו בתפילות של אחר הצהריים והמתינה לסעודת האדון של הלילה.
לפני סעודת האדון בכנסיית קתרינה הקדושה, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הגיעו יחד, כפי שנהוג בחג המולד, לארוחת ערב עם המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית ונציגי רשויות אזרחיות. נכח גם הנשיא של הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, מוחמד סטיח, ראש הממשלה של מלטה, יוסף מוסקאט ונציג הוד מלכותו המלך עבדאללה ה-2, מר מוסה בק אל דאוד.
חגיגות ערב חג המולד בבית לחם הגיעו לשיאם כשבחוצות מונסיניור פיצהבלה החל לשיר את "כבוד לאלוהים במרומים", שמכריז על חג המולד, יחד עם נגינת הפעמונים. נציגי רשויות פוליטיות מקומיות והקונסול הכללי של ספרד, איטליה, צרפת ובלגיה, ארבעת האומות הקתוליות, היו בשורה הראשונה.
"יכולנו לומר כי חג המולד הינו היום שבו אנו שוב שואלים את עצמנו היכן אנו", אמר המנהלן האפיפיורי של הפטריארכיה הלטינית בדרשה שלו. "האם אנו עם הרועים בדרכם, מחפשים את עמנואל, האל בקרבנו, בחיינו ובעולם או שאנו סגורים בארמונות שלנו?".
מודל החיקוי בחיי היום יום שלנו, לפי הבישוף, חייב להיות זה של בית לחם; של ענווה, עוני, להיות קטנים, אפילו אם זה לעיתים קרובות קשה לנו. "דבר זה קורה כשאנו מאמצים את הסירוב לקבל במציאות שלנו את קיום האחרים ששונים מאיתנו, באם אם הם יהודים, מוסלמים או נוצרים", המשיך ואמר פיצהבלה. "זה מתרחש כשאנו עייפים לדבר אודות השלום ולבנות אותו, אולם אנו רואים בו אוטופיה שבלתי ניתן להשיגה". במצב זה הדבר היחיד הינו להסתכל בילד, שנישא באופן סימבולי בתהלוכה בסופה של סעודת האדון אל מערת המולד "ילד יכול להעיר בכל אחד, אפילו בלב הקשה ביותר רוך וחיוך", אמר מונסיניור פיצהבלה. "חיוך זה והרוך הינו חלק מהכבוד שבו המלאכים דחקו ברועים. מי ייתן והילד מבית לחם יעורר בכולנו הרבה רוך ושוב יציע לנו את המתנה של החיוך. אפילו שזה לא פותר את כל הבעיות שלנו, שהילד לבטח יהפוך אותנו לשמחים".
ביאטריס גואררה
