המפגש עם הבישופים וראשי העיר של המזרח התיכון, שקודם על ידי הכנס של הבישופים האיטלקיים, נערך בעיר פירנצה (איטליה) בין התאריכים 23-27 בפברואר 2022, חושף את השאיפה ואת האומץ של ג'ורג'יו לה פירה, ראש העיר של פירנצה בשנות ה-50, שהעריך מאד את השלום ואת האחדות של האנשים. המפגש שנערך לאחר הכנס שנערך ב-בארי (איטליה|) לפני שנתיים, שדן בנושא "העם התיכון, חזית של שלום", שנפתח בשעות אחר הצהריים ב-23 במרץ עם דברי ההקדמה של הקרדינל גאולטיירו בסטלי, ארכיבישוף של מחוז הבישופות של פרוג'יה – פייבה העיר ונשיא של כנס הבישופים האיטלקיים, עם פנייה מאת ראש הממשלה האיטלקי מריו דרגי.
אלמנט חדש אחד שליווה את המפגש היה נוכחות של 60 ראשי עיר מאזורים שונים של הים התיכון, שנערך במפגש מקביל ולאחר מכן נפגשו הללו עם הבישופים. ימים אלו היו מתוחים, מוקדשים לדו שיח ולשיחה, שאפשר לראשי העיר ולבישופים להגיע להסכם בכתב ולחתימה כל אמנת פירנצה: מסמך שאושר על ידי שני הקהלים במטרה לאמץ את השלום ודו שיח בין אנשים בים התיכון. מסמך זה יימסר לאחר מכן לידיו של האפיפיור.
עם חזרתו מהמפגש, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון בראיון עימו התמקדות בצורך לדבר על שלום בהקשר זה היכן שהים התיכון עדיין משחק תפקיד פעיל עבור גורל לעמים שונים המקיפים אותו.
ראיון אודות האירוע: מה היו הנקודות העיקריות ומה היה חדש במפגש?
מנקודת מבט של הדרך של הכנסייה, זהו אירוע חשוב משום שהמשתתפים הינם בישופים של ערים מסביב לים התיכון, החופים של אירופה לחוף האפריקאי, דרך המזרח התיכון: כל הים התיכון היה נוכח. דבר זה היה חשוב מאד משום שזה הציע, למשל, את הסיכוי עבור הבישופים של הזרם המזרחי לפעול במצב העכשווי במדינות שלהם, לאחר מלחמות איומות בעשורים האחרונים שהכחידו קהילות מזרחיות שלמות, בייחוד בעיראק ובסוריה, אולם גם בלבנון. ואין זה הכל: אירועים אלו מאפשרים לכולם לבטא את עצמם במצב שהינו כה שונה: הסיכוי להקשיב לאחר הינו חשוב מאד, בייחוד אם זה קשור לצורך להצמיח תרבות של שלום.
ושוב, מנקודת מבט זו, רבים מראשי העיר שנכחו סביר להניח שמעולם לא ראו האחד את השני ולבטח לא נפגשו זה עם זה, גם משום שהם שייכים למדינות שאין להם מערכת יחסים דיפלומטית וסוג זה של פורום הופך לאפשרות של מפגש שבלעדיו היתה קשה.
כיצד ניתן לראות את האזור של הים התיכון לאור האירועים האחרונים?
בינינו הגדרנו אותו "פרשת הדרכים של השלום". הים התיכון הינו ים – כפי שתיאר אותו האפיפיור פרנסיס – שלעיתים הופך לקבר ענק, עקב הבעיות הקשורות לניסיונות ההגירה לעבור אותו על מנת להגיע לחופי אירופה. המחויבות של הכנסייה הינה להציע תרומה משמעותית לתרבות של השלום, למשל: לחנך אודות השלום, על מנת להכשיר צעירים שיכולים לתרום משמעותית ושיש להם זהות נוצרית ברורה, להיות מסוגלים לדעת כיצד להכריז ולהציע שהכנסייה תוכל לבשר באמצעות עדות ובישור.
מה הפשר של להיות מסוגל לדבר על השלום בתקופת קונפליקט כמו זו שאנו חווים?
הייתי אומר שזהו בדיוק המצב שנחווה במדינות רבות ובהקשר לנסיבות שבהם אנו מוצאים את עצמנו, למשל האגרסיה של רוסיה כנגד אוקראינה, שהביאה אותנו לשים יותר לב לכך שיש צורת בתרבות שונה, תרבות של שלום. כשנוגעים ביד קרובה ההרס של המלחמה מאפשר לעבוד על הדחייה המבוססת על התנסות של ההרס עצמו, בהרמוניה עם דוקטרינה חברתית של הכנסייה שמתנגדת למלחמה ככלי אפשרי לפתירת קונפליקטים, העדת דו שיח, משא ומתן ודיפלומטיה.
ארץ הקודש: מבין כל הנושאים שהיו במפגש, איזה הבט מצאת בעבודה שנעשית על בסיס יום יומי על ידי הקוסטודיה של ארץ הקודש?
אישית, אני מוצא שהעבודה שאנו מבצעים בהיבטים רבים נידונו: בייחוד הצורך בדו שיח בין מנהיגים ואנשים בני הדתות השונות. כמו כן, גם בעמדה המרכזית של החינוך וההכשרה, שניהם מתוך נקודת מבט כנסייתית נוצרית ומנקודת מבט אזרחית. הקוסטודיה תמיד מדגישה חינוך טוב במרכז, כשזה מאפשר דו קיום והתגברות על סטריאוטיפים ודעות קדומות משך השנים כשמתבגרים יחדיו. הבט בסיסי נוסף הינו הצורך והדחיפות להתחיל דו שיח המאפשר לבנות גשרים בין תרבויות והיקשרויות, במקום להישאר "נעולים" על ידי חומות קיימות, כמו גם צורך בכנסייה שיודעת כיתד לדבר וכיצד לבשר באמצעות מחויבות חברתית.
בניסיון להקרין את עצמנו אל עבר העתיד, כיצד אתה מדיין מפגש זה בשנים הבאות?
הפעם הבישופים היו כולם קתוליים אולם יהיה זה מעניין להרחיב את היוזמה לדתות אחרות וזרמים נוצריים אחרים בהקשר לדו שיח סביב תימות גרעין שלו, ממש כפי שיש נוצרים, מוסלמים ויהודים בקרב ראשי הערים. דיון שגם יורחב, יאפשר ליצור תרומה אמיתית לשלום משום שבחיים האמיתיים בתאים צפים שנוצרו על ידי
ההיקשרות הדתית שלנו.
אנו מקווים שבעוד שנתיים באירוע של הכנס של הבישופים האיטלקיים יארגן מפגש זה שוב. מעבר לתוצר הסופי, המסמכים שנחתמו ופורסמו, יהיה להם ערך בדו שיח ובהקשבה הדדית משום שישנה רגישויות מגוונות והקשבה הדדית שגם כן מובילה ליצירה של מצפון כנסייתי היכן שישנו גם מקום לעמדות שונות.
עבורי, יותר מלהיות בחוף, בעתיד יהיה זה חשוב להיות מסוגל להתמודד עם הים. ההצעה שלי עבור העתיד הינה לקיים מפגש זה בקפריסין, כשיש למקום זה פשר סמלי: אי במרכז הים התיכון, שהינו שייך גם לאירופה וגם למזרח התיכון, שבתוכו ישנו שבר. הייתי אומר שזו הסינתזה של כל הפוטנציאל שיש לים התיכון להציע, אולם גם את המגבלות והבעיות שיש מאחורי זה. אני רואה במקום זה כמקום סימבולי.
האפיפיור פרנסיס עצמו, בביקורו האחרון, הבין עד כמה קפריסין הינה סינתזה של הכל אשר מתרחש בים התיכון.
ג'ובאני מלספינה
