מנואל רואיז לופז, האח הממונה האחראי על המנזר של דמשק, נולד בשנת 1804 בסאן מרטין דה לאס אולאס, בוגוס, ספרד. הוא נכנס למסדר הפרנציסקני בשנת 1825 והוסמך לכהונה בשנת 1830.
ב-20 ביולי 1831, האח מנואל הפליג עם חבריו מהנמל של קאדיז לארץ הקודש ונחת ביפו ב-3 באוגוסט באותה שנה. האח כרמלו בולטה מולנסיה, שהתלווה אליו כקדוש מעונה, היה גם הוא חבר של אותה משלחת.
העזיבה של האח מנואל לארץ הוקדש היתה חלק מהדסמורטיזסיון הספרדי, האיר האח אוליסה זארזה, המזכיר של הפורמציה והלימודים בירושלים והסגן של המועמדים לקנוניזציה של הקדושים המעונים, שמשמעו תופעה מורכבת של פעולות חוקיות של עיבוד . של אדמה או רכוש לא פרודוקטיבי.
הכנסייה שולה הושפעה רבות מזה, יחד עם חוקים נוקשים נגד מסדרים דתיים. העדר אפשרות של השבת הצורות המסורתיות של השליחות בבתי הספר, בסיוע לעניין ובהטפה, הינה אוריינטציה של הכנסייה הספרדית ושל האחראים של המסדר על מנת להתמקד במיסיון, הביאה שימוש טוב בהתלהבות, אומץ וקנאות בשליחות של האחים הפרנציסקנים הצעירים.
בארץ הקודש, האח מנואל נשלח למנזר של שאול הקדוש בדמשק שב-באב תומא (השער של תומס), אחד משבעת השערים הרומים ושכונה בעיר העתיקה. הוא היה להוט ללמוד שפות מזרחיות ולא היה לו כל קושי בביצוע קנאות שליחית, מבחין את עצמו הצדקה ומהזהירות.
אנו יודעים, ממשיך ואומר האח אוליזה, שהערבים קראו לו בחמימות האב הסבלני וזה משקף כיצד הוא היה יכול להתקרב לאנשים: מה שהיה מרשים הינו כיצד הוא נתן את עצמו כל יום ובאופן מוחלט למיסיון שהוטל עליו.
הוא נאלץ לשוב לאירופה בשנת 1847 מסיבות רפואיות, ושב אליה בשנת 1858.
מייד לאחר חזרתו, השנאה כלפי נוצרים החלה לעלות.
בסיפור של האח מנואל רואיז ,במכתב ששלח לירושלים לפרוקואטרור של ארץ הקודש בשני ביולי 1860 יש לו חשיבות רבה: במכתב זה, אומר האח אוליסה, זה ברור שהוא מבין בבירור את הסכנה, יחד עם המוכנות שלו לתת את חייו למען ישוע המשיח. האח מנואל כתב: האמונה שלנו מאוימת על ידי הדרוזים ועל ידי הפאשה של דמשק, שמעניק להם את האמצעים לקחת את חייהם של הנוצרים, ללא כל הבחנה, באם הם אירופאים או מזרחיים. מי ייתן ורצון האל ייעשה.. משפט זה מסכם את הקבלה של הקוד המעונה, שאותו חי האח מנואל עם קשר בל ינותק עם ההוחדה.
מספר ימים לאחר מכן, בבוקר של התשיעי ביולי, אספסוף של רודפים פלש לרובע הנוצרי המאוכלס של דמשק שכלל 3800 בתים והחל לבצע מעשי אלימות מכל הסוגים.
האח מנואל הגן על צאנו עד הסוף, מדגיש האח אוליסה, כשמציין כל דאגה קהילתית שכלל במיסיון שלו והדבקות שלו לאחיו. מקורות מספרים לנו שכאשר הפורעים עמדו להיכנס למנזר, האח מנואל קיבץ את אנשי הדת, ילדי בית הספר ומספר עמאים בכנסייה, כולל שלוש אחים מרונים, ממשפחת מסבקיס, העלה אותם על מנת להגן עליהם ולקבל את ההוחדה , את הלחם של המשיח.
במהלך הלילה, קומנדו של דרוזים פרץ באמצעות דלת נסתרת את המנזר הפרנציסקני של שאול הקדוש, על ידי מעשה של בוגד. בעת הפריצה, האח מנואל מיד רץ לחדר שבו היה לחם הקודש ואכל אותו, כדי שלא לחשוף אותו לביזוי והוא נרצח לרגלי המזבח.
כאן ישנה תחושה מעמיקה מאד של הפעולה שהאח מנואל ביצע ביחד לסקרמנט המבורך ביותר: האדון ביטא את עצמו במחווה האחרונה שלו, הנאמנות הנסתרת שהוא הותיר לתלמידו. לכן זה מאד משמעותי לראות את הקשר בין ישוע האדון ובין ההוחדה שנתן את עצמו והאח מנואל נתן את עצמו במזבח: ממש כפי שישוע המשיח נתן את עצמו בלחם, הקדוש המעונה נותן את חייו בשם המשיח, משלים את הרצף המושלם של השליח.
Silvia Giuliano
