הטקסיות של ההקדשה של הבזיליקה של כנסיית הקבר, מתוארכת ל-15 ביולי 1149, ואשר מונצח ונחוג ביום ביום רביעי, ה-15 ביולי, לפי המסורת.
ההקדשה בספטמבר 355, הקומפלקס של המבנים אשר ניבנו על ידי הקיסר קונסטנטינוס ואימו, הלנה הקדושה, נקראה הבזיליקה של האנסטזיס או כנסיית הקבר, עבר שינויים רבים וייחודיים בתקופות היסטוריות שונות.
הבזיליקה של ימינו היא סינתזה של מה שנותר מהמבנה של קונסטנטין ושל של המבנה שנבנה על ידיד הצלבנים ומאחד במסגרתו מקומות כמו הגולגולתא ושל הקבר הריק תחת אותו גג, כמעט כפי שנועד להראות שהמוות והתחייה של הגואל [ישוע] לא ניתנת להפרדה.
הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון שערך את האירוע, בהערות שלו אודות ספר הבשורה, התעמק בסוגיה של השחתה ושל שינוי צורה של יופי, כסינטזה אפשרית של יום החג שנחוג. "שני היבטים אלו", אמר
האח פאטון, "מתייחס לישוע המשיח מנצרת שנצלב וקם [לתחייה], מתייחס לכנסייה ומתייחס לכל אחד מאיתנו". השחתה של היופי יכול להימצא במקרא הראשון (ישעיהו נ"ג:205) והתייחסות ליופי שהביא לשינוי ומתוארך לתקומתו של ישוע המשיח שקם לתחייה יכול להימצא בפסוקים של תהילים (תהילים ט"ו[ט"ז], 10) ובספר הבשורה (ספר הבשורה לפי לוקאס כ"ד: 5-7). "מקום זה ויום החג של היום מזכיר לנו שישנה השחתה ושל שינוי צורה של יופי בכנסייה", הדגיש האח פאטון. "אם אנו חוגגים את ההקדשה שהתרחשה בתקופת הצלבנים, הרי זה משום שהבזיליקה של קונסטנטין היתה במימדים עצומים ומספר פעמים נהרסה ושוקמה. היה זה כאילו מקום זה נושא בתוכו זכרון שאינו רק פיזי של הייסורים [פסיון] ושל התחייה של האדון, אולם גם ייסורים והתחייה של הכנסייה: הייסורים והתחייה שגופו של ישוע חי בהיסטוריה כהרחבה של הייסורים והתחייה של הראש שלה [של הכנסייה]".
לפני סיום, האח הפרנציסקאני סיניסה סרברנוביץ, האחראי על הסקריסטיה בכנסיית הקבר וחבר במועצת המנהלים של הקוסטודיה של הארץ הקודש, הודה בדבריו למעט המאמינים שנכחו ולקוסטוד. "לרגל 800 השנים של הנוכחות הפרנציסקאנית שנחוגו לא מזמן, העשורים האחרונים אופיינו בזרם רב מאד של עולי רגל אולם מה שחוו אבותינו ברובם דומים למה שמתרחש כעת, מתפללים ושומרי על המקומות הקדושים בשם בכנסייה הקתולית. כקהילה פרנציסקאנית, אנו עובדים יחד עימם, ממשיכים להתפלל עבור כל מי שכאן ועבור מי שאינו יכול להיות נוכח פיזית במקומות אלו".
ג'ובאני מלספינה
