באביב 2013, הקוסטודיה של ארץ הקודש חשפה את תוכניתה לפתוח מוזיאון של ארץ הקודש בירושלים. "המוזיאון היחידי המוקדש לשורשיה של הנצרות ולשימור האתרים הקדושים" (ראה – המאמר אודות המוזיאון של ארץ הקודש), ולמרות שבמקור תוכנן להיפתח בשנת 2015 לא סביר שהמיזם יסתיים (ואתר הבית המוקדש למיזם עדיין מצהיר כך ), אולם בפועל ההכנות ממשיכות.
העבודה החלה הן במנזרים שיארחו את המוזיאון – במנזר ההצלפה, בתחנה השנייה של דרך היסורים (ויה דולורוסה), ובמנזר של סאן סלבטורה שבשער החדש.
מיזם זה אינו דורש עבודות שיפוץ באף אחד מהמנזרים. אלא משחק של כסאות מוסיקליים נדרש לשחרר 2573 קמ"ר שיהפכו לקומת הקרקע של התערוכה.
במנזר של סאן סלבטורה, על מנת לפנות מקום לספרייה החדשה, היכן שחלק מהמוזיאון ימוקם, מקום חדש היה צריך להימצא. הספרייה החדשה נחשפה בפברואר 2013. ברם, יש עדיין להוציא ממקומה את משרד ההדפסה.
עד שזמן זה יגיע, מקומות אחסון ישנים ונידחים נחפרים. מעט מהן מפתיעים, כאשר מתחת לטיח רטוב, נתגלה קיר אבן שניתן לתארך אותו במאה ה-15 או אפילו לפני כן.
אולם מה שגוזל הכי הרבה זמן זה המאבק עם דליפות המים. "איננו הולכים להציג את מיטב יצירות האמנות מהאוצר שלנו במקום שבו ישנה לחות, דליפות או האל יודע מה משום שהמים עלולים לפגוע בהם ולהרוס אותם", מסביר האח הפרנציסקאני סטפן, אשר הינו האחראי על המיזם של מורשת תרבותית של הקוסטודיה.
אי לכך, הכרחי לחפור מאחורי הקירות, מתחת לקומות ולחפור בכל הצנרת הישנה שאינה תמיד יבשה, למרות העובדה שאין בה עוד שימוש. אולם המכה הקטנה ביותר עם המקוש יכולה להביא להפתעות ודבר זה ממשיך להאט את קצב התהליך.
במנזר של ההצלפה, האח הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה שומר על גישה רגועה. "ישנו מעיין מתחת לרגלינו. הוא לא יתייבש והלחות תמשיך", ציין ביובש. "אנו נמשיך לעבוד למרות הכל. כעת, לחות זו מביאה לטמפרטורות נמוכות יותר בפנים ביחס לטמפרטורות שבחוץ במה שיהיה מוזיאון של מולטימדיה.
מקום זה גם צריך להתפנות ולהתרוקן. משך שנים, שימש כ-לפידריום, מקום אחסון עבור מגוון סוגי אבנים. החל מעמודות עם כתובות בעברית, יוונית, לטינית וסורית ועד לקנקני קבורה המתועדים לתקופתו של ישוע, פעמונים שנמצאו והיו שייכים לקיסר אדריאנוס....
ביום שישי, ה-15 במאי, הלפידריום והמקום העתידי של המוזיאון של המולטימדיה קיבלו כמעט את כל הוועדה של המוזיאון. משך כל הבוקר, הוועדה התמקדה בנושא אחד: הכרת היעד של המיזם שיהיה יעיל ויאפשר להיות כלי שמיש להכיר באופן חי יותר ומודע את דרך הצלב ולראות את המקומות הקדושים שבהם, כיצד אנו מיישמים מיזם זה בפועל?. כאתגר ראשוני שלהם, הוועדה עבדה עם מספר סוכנויות המתמחות באחסון של חומר של מולטימדיה ואפשרה להם לבחור שני אולפנים [סטודיו] שיציעו פרטים אודות עבודה על מיזם זה.
האם המיקוד על הטכנולוגיה או המסר הדידקטי יבלטו? כמה מקום יינתן לתצוגה? עד כמה חלק תהיה ההגעה לקבוצות או לפרטים המבקרים? כמה שפות יהיו בתצוגה כדי שיהיו מקסימאליות אולם ללא קושי לנהל ריבוי שפות? היכן יימכרו כרטיסים? האם קבוצות יוכלו לרכוש ולהזמין ביקור בשפתם שלהם? עד כמה השעות יהיו גמישות? האם קבוצה תשב לראות סרט וידיאו בן 5 דקות?. כל נקודה שכזו ופרט נידונו והאח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ציין שמקומות אחרים שמציגים את ההיסטוריה של ירושלים וכי האתר הפרנציסקאני חייב להתמודד עימם, ועם המחשבה שיביא עולי רגל במסעות של אמונה. החלפת רעיונות המשיל והעשיר את תהליך קבלת ההחלטות. ארכיאולוגיים הצטרפו ואמרו את דעתם, אנשים עם רקע של ההיסטוריה של האמנות הביעו את דעתם גם כן. הפרנציסקאנים שהינם רגילים להדריך עולי רגל, יודעים אודות הקשיים במטלה זו והם יספקו הדרכה והכוונה כמו שמומחה במוזיאון מייעץ וארכיטקט מחשב. המיזם חייב לכלול גם מסגרת להתפתחות עם הזמן. עם התפתחות טכנולוגית המידע, איזה מהפתרונות יהיה לטווח ארוך יותר? והאנשים התחילו לחלום בהקיץ – אולם לאו דווקא חלום – על מציאות עתידית, כשעם קסדה נוכל ללכת בעידן של קונסטנטינוס בכנסיית הקבר בתלת מימד...אוקיי, בחזרה למציאות. עלינו לשאול את שתי הסוכנויות אודות כמה הבהרות והתפתחויות.
בכל התרחישים, הסוכנויות הבטיחו כי הן יוכלו לסיים את המיזמים שלהם בתוך חצי שנה. העבודה שעדיין נדרשת ב-לפידריום תיקח פחות זמן מזה. וכפי שאחד המשתתפים אמר, "מי יודע, אולי אפילו נוכל לפתוח חלק ממיזם זה בשנת 2015?". במדינה זו, חשוב לסיים ולומר "אינשאללה", בעזרת האל!
מאב
העבודה החלה הן במנזרים שיארחו את המוזיאון – במנזר ההצלפה, בתחנה השנייה של דרך היסורים (ויה דולורוסה), ובמנזר של סאן סלבטורה שבשער החדש.
מיזם זה אינו דורש עבודות שיפוץ באף אחד מהמנזרים. אלא משחק של כסאות מוסיקליים נדרש לשחרר 2573 קמ"ר שיהפכו לקומת הקרקע של התערוכה.
במנזר של סאן סלבטורה, על מנת לפנות מקום לספרייה החדשה, היכן שחלק מהמוזיאון ימוקם, מקום חדש היה צריך להימצא. הספרייה החדשה נחשפה בפברואר 2013. ברם, יש עדיין להוציא ממקומה את משרד ההדפסה.
עד שזמן זה יגיע, מקומות אחסון ישנים ונידחים נחפרים. מעט מהן מפתיעים, כאשר מתחת לטיח רטוב, נתגלה קיר אבן שניתן לתארך אותו במאה ה-15 או אפילו לפני כן.
אולם מה שגוזל הכי הרבה זמן זה המאבק עם דליפות המים. "איננו הולכים להציג את מיטב יצירות האמנות מהאוצר שלנו במקום שבו ישנה לחות, דליפות או האל יודע מה משום שהמים עלולים לפגוע בהם ולהרוס אותם", מסביר האח הפרנציסקאני סטפן, אשר הינו האחראי על המיזם של מורשת תרבותית של הקוסטודיה.
אי לכך, הכרחי לחפור מאחורי הקירות, מתחת לקומות ולחפור בכל הצנרת הישנה שאינה תמיד יבשה, למרות העובדה שאין בה עוד שימוש. אולם המכה הקטנה ביותר עם המקוש יכולה להביא להפתעות ודבר זה ממשיך להאט את קצב התהליך.
במנזר של ההצלפה, האח הפרנציסקאני יוג'ניו אליאטה שומר על גישה רגועה. "ישנו מעיין מתחת לרגלינו. הוא לא יתייבש והלחות תמשיך", ציין ביובש. "אנו נמשיך לעבוד למרות הכל. כעת, לחות זו מביאה לטמפרטורות נמוכות יותר בפנים ביחס לטמפרטורות שבחוץ במה שיהיה מוזיאון של מולטימדיה.
מקום זה גם צריך להתפנות ולהתרוקן. משך שנים, שימש כ-לפידריום, מקום אחסון עבור מגוון סוגי אבנים. החל מעמודות עם כתובות בעברית, יוונית, לטינית וסורית ועד לקנקני קבורה המתועדים לתקופתו של ישוע, פעמונים שנמצאו והיו שייכים לקיסר אדריאנוס....
ביום שישי, ה-15 במאי, הלפידריום והמקום העתידי של המוזיאון של המולטימדיה קיבלו כמעט את כל הוועדה של המוזיאון. משך כל הבוקר, הוועדה התמקדה בנושא אחד: הכרת היעד של המיזם שיהיה יעיל ויאפשר להיות כלי שמיש להכיר באופן חי יותר ומודע את דרך הצלב ולראות את המקומות הקדושים שבהם, כיצד אנו מיישמים מיזם זה בפועל?. כאתגר ראשוני שלהם, הוועדה עבדה עם מספר סוכנויות המתמחות באחסון של חומר של מולטימדיה ואפשרה להם לבחור שני אולפנים [סטודיו] שיציעו פרטים אודות עבודה על מיזם זה.
האם המיקוד על הטכנולוגיה או המסר הדידקטי יבלטו? כמה מקום יינתן לתצוגה? עד כמה חלק תהיה ההגעה לקבוצות או לפרטים המבקרים? כמה שפות יהיו בתצוגה כדי שיהיו מקסימאליות אולם ללא קושי לנהל ריבוי שפות? היכן יימכרו כרטיסים? האם קבוצות יוכלו לרכוש ולהזמין ביקור בשפתם שלהם? עד כמה השעות יהיו גמישות? האם קבוצה תשב לראות סרט וידיאו בן 5 דקות?. כל נקודה שכזו ופרט נידונו והאח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ציין שמקומות אחרים שמציגים את ההיסטוריה של ירושלים וכי האתר הפרנציסקאני חייב להתמודד עימם, ועם המחשבה שיביא עולי רגל במסעות של אמונה. החלפת רעיונות המשיל והעשיר את תהליך קבלת ההחלטות. ארכיאולוגיים הצטרפו ואמרו את דעתם, אנשים עם רקע של ההיסטוריה של האמנות הביעו את דעתם גם כן. הפרנציסקאנים שהינם רגילים להדריך עולי רגל, יודעים אודות הקשיים במטלה זו והם יספקו הדרכה והכוונה כמו שמומחה במוזיאון מייעץ וארכיטקט מחשב. המיזם חייב לכלול גם מסגרת להתפתחות עם הזמן. עם התפתחות טכנולוגית המידע, איזה מהפתרונות יהיה לטווח ארוך יותר? והאנשים התחילו לחלום בהקיץ – אולם לאו דווקא חלום – על מציאות עתידית, כשעם קסדה נוכל ללכת בעידן של קונסטנטינוס בכנסיית הקבר בתלת מימד...אוקיי, בחזרה למציאות. עלינו לשאול את שתי הסוכנויות אודות כמה הבהרות והתפתחויות.
בכל התרחישים, הסוכנויות הבטיחו כי הן יוכלו לסיים את המיזמים שלהם בתוך חצי שנה. העבודה שעדיין נדרשת ב-לפידריום תיקח פחות זמן מזה. וכפי שאחד המשתתפים אמר, "מי יודע, אולי אפילו נוכל לפתוח חלק ממיזם זה בשנת 2015?". במדינה זו, חשוב לסיים ולומר "אינשאללה", בעזרת האל!
מאב