ארבעים ימים לאחר החגיגות של הולדת ישוע האדון, בהתאם למסורת הקתולית, ה-2 בפברואר הינו היום שבו ישוע הוצג בבית המקדש על ידי מרים ויוסף. יום חג זה, המכונה "סעודת האדון עם נרות" משום שבהצגת בבית המקדש הוא היה בכפוף לדרישות החוק, אולם במציאות הוא פגש את עמו שחיכה לו באמונה כדי שיהיה אור לאנשים המוארים: מכאן הטקס של הברכות על הנרות.
באותו יום הכנסייה חגגה את היום של חיים מקודשים שנוסד על ידי האפיפיור יוחנן פאולוס השני בשנת 1997. היוזמה התיאולוגית של האפיפיור היתה לחזק את הקשר בין הזכרון של ישוע בבית המקדש, "הוצע לאל" לתרומה המוחלטת של חיי הפרט של מי שנקרא להיות בכנסייה ובעולם [עם] המאפיינים הטיפוסיים של ישוע, ההתנזרות, העוני והציות" (חיים מקודשים, 1).
"חיים דתיים כיום אינם שונים באופן מהותי ביחס להתחלתם", מדגיש האח הפרנציסקאני אלסנדרו דה קונליו, מרצה ומזכיר של המכון הפרנציסקאני של חקר המקרא שממוקם במנזר ההצלפה משום "שישוע החי" תמיד היה, החל מן ההתחלה, נוכח וקיים בהקשר לעוני, התנזרות וציות שאפיינו את חייו של ישוע בחייו. בתרבות של ימינו, ללכת אחרי צעדיו של ישוע נראה מאד פרואקטיבי: אם לוקחים את שלושת הנדרים הדתיים כדוגמא ומוצאים שהם בהחלט הניגוד המנטלי העכשווי והדומיננטי של התרבות המערבית, שמציעה מודלים של הצלחה על בסיס של הערכה עצמית כנגד הטבע של העצמי, כנגד הזהות של הפרט, בבחירה של ציות דתי, איננו מחפשים אחר הערכה עצמית אלא אנו מעניקים את עצמנו בשירות הכלל ובחיים של שליחים."
"הרבה צורות של חיים מקודשים קיימים בירושלים", ממשיך ואומר האח אלסנדרו, "זה גם תלוי באופי הייחודי של העיר הזו היכן שאירועים פונדמנטליסטיים בהיסטוריה של ישוע התרחשו. כיום, להיות כאן משמעו להיות מסוגלים לחכיות כ"אוניקום": ירושלים היא כנסיית האם ואנו, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה כאן עם מטלה ויעד שהינם ייחודיים שמטרתם הינה הנוצרים המקומיים, עולי הרגל, העבודה החברתית אולם מעל לכל- לטפל ולהגן על המקומות הקדושים.
"מה שנשאר בסיסי לחיים מקודשים הינה האינטנסיביות של הקהילה ושל תפילה אישית", אומר איגנציו דה פרנצ'סקו, נשיר של המשחה הקטנה של הבישור, שנוסד על ידי ג'וזפה דוסטי, שממוקמת ברשות הפלסטינית שקהילה של עין עריק, בסמוך לרמאללה. "המרכז של חיי דתיים הינה האירועים הקהילתיים: מעט אנשים שנפגשים על מנת לחגוג את הרזים מבלי לדרוש את ההיבט הוויזואלי, ממש בדומה לכנסיות במאות המוקדמות. חיים דתיים מטבעם מתייחסים לוויתור על חיי נישואים, שנעשה מרצון ובפתיחות לעבר חיים הנפתחים לכיוונים רבים, לעבר העולם כולו. השייכות הזו לאל גם מתבטאת במשיכה רבה מהעולם המוסלמי, שמצידו אינו מהרהר בצורה זו של חיים מקודשים, אולם יש לכך כבוד רב למה שהנזירים מייצגים, דהיינו – האבסולוטיות של האל."
ביום חג זה, מרגרידנ קוסטה, אישה צעירה שבחרה בחיים מקודשים מפורטוגל, המשתייכת לקהילה של קנסיאו נובה (שמשך מספר שנים הינה בסקטור של התקשורת של הקוסטודיה של ארץ הקודש באמצעות מרכז המדיה הנוצרי שחידשה את נדריה לאחרונה יחד עם כל חברי הקהילה באירוע של ההוחדה בפטריארכיה הלטינית כשהפטריארך הלטיני, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, ערך את האירוע. הקהילה של קנסאו נובה, נוסדה בדיוק לפני 45 שנה והיעד שלה של הבישור הינו באמצעות אמצעי התקשורת ההמוניים. "חיים מקודשים הינם הזמנה של האל: כשהייתי ילדה צעירה, חיפשתי יעד בחיים, זה היה התפילה, באירועים ובאנשים שאני נפגשת שהאל מראה לי היכן שהייתי. הבנתי שזו הקהילה הזו, שנוסדה בברזיל וכבר יש לה נוכחות ב-פטימה, היתה המקום הנכון שבו עלי להשקיע את הכישרון שלי. והסיפור שלי מעיד בעבור צעירים רבים שאנו מלווים בתהליך זה."
"התקופה שך ימינו מאופיינת על ידי דברים שהם קלים, קלילים, מהירים ואמורפיים", ממשיכה ואומרת מרגרידה, "אולם באופן בסיסי אנו יכולים לראות שהאנשים רוצים רק את האמת: צעירים מחפשים את האושר, את החיפוש אחר אהבה אמיתית שתשכון בלב של האחר. התפקיד שלנו הוא גם לסייע לאנשים לגלות היכן האמת הזו, שהינה האל, ניתן למצוא אותה, לעבר חיים מלאים שרק מערכת יחסים של חברות עימו [עם האל] יכולה להעניק."
סילביה ג'וליאנו
