הלהבה של אלפי הנרות כשמתקדמים בחשיכה של הכנסייה של סאן סלבטורה שבירושלים: זהו טקס של ה-לוצראניום, רגע ליטורגי מסורתי המתרחש בתפילת הערבית הראשונה ב-3 באוקטובר ומטרתו להנציח את מה שמוכר כ"המעבר", כלומר המעבר מחיים ארציים לחיי הנצח של פרנסיס הקדוש מאסיזי.
המייסד של המסדר הפרנציסקאני מת בלילה בים ה-3 וה-4 באוקטובר 1226, בסוף של חייו שהחל מהקריאה ללכת אחרי ישוע המשיח, אופיינו על ידי הכנה מתמשכת "עבור המעבר של הפסחא שהינו המוות". בירושלים, הפרנציסקאנים והמאמינים התקבצו יחדיו משך יומיים של חגיגה של האב המייסד ולזכור את הדוגמא הרדיקלית של חיי בישור שהעניק.
בכנסייה של סאן סלבטורה בירושלים, האירועים שסימנו את האירועים העיקריים שנערכו בין ה-3 וה-4 באוקטובר כבכל שנה; החל מהערב של ה-3 באוקטובר, תפילת הערבית הראשונה, שבמהלכה חלק מהאחים הצעירים חידשו למשך שנה את הנדר של עוני, צדקה וציות; למקראות של הטקסט של ה"טראנסינגוס" [המעבר] שמקורם ממקורות פרנציסקאנים, כשקודם לכן נערך הטקס של ה-לוצראניום. בוקר של ה-4 באוקטובר, סעודת האדון הטקסית נחוגה, נערך על ידי האחראי הממונה על "אקולביבליק" שבירושלים [אח דומניקאני] בהתאם למסורת שמבטאת את הידידות ואת האחדות שבין שני המסדרים הדתיים; בערב ש ה-4 באוקטובר, תפילת הערבית השנייה סיימה את האירועים של טקסיות לבבית זו.
תפילת ערבית ראשונה
בערב של ה-3 באוקטובר, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון, שערך את תפילת הערבית הראשונה בנוכחות של מספר רב של מאמינים שהגיעו מכל העיר על מנת להיות קרובים לאחרים כשמנציחים את המעבר של האיש העני מאסיזי.
בדרשה שלו, האב הקוסטוד החל מהרהור אודות החוויה של הגסיסה שהינו משותפת לכל בני האדם. עבור פרנסיס הקדוש, מעבר זה הוקדם על ידי הכנה קבועה ויומית למוות, באמצעות נתינה או נישול של העצמי החיצוני והפנימי שלו. נתינה או נישול פנימי תמיד מייצג את רוב התרגילים המאתגרים ובמסגרתה פרנסיס הקדוש התעקש על השלה של דברים רבים, שהראה בחייו ובהצהרות שלו: "פרנסיס מלמד אותנו להשיל את עצמנו באמצעות ציות; להשיל את עצמנו בעצמנו לתפקידים שניתנים לנו (...) להשיל את עצמנו מקנאה ומגאווה (..(, להשיל את עצמנו מנרצסיזם ומרצון לתת לאחרים לדעת כמה טובים אנו."
האב פאטון לאחר מכן דחק באחים הצעירים שחידשו את הנדרים שלהם ללכת בעקבותיו של פרנסיס הקדוש ו"בהדרגה להשיל את עצמנו מכל דבר שמהווה מכשול לעצמך בללכת אחר ישוע המשיח ולחיות בהתאם לספר הבשורה."
סעודת האדון ותפילת הערבית השנייה
בבוקר של ה-4 באוקטובר, היום של הטקסיות של פרנסיס הקדוש מאסיזי, כנסיית סאן סלבטורההיתה מלאה במאמינים שהגיעו בהמוניהם על מנת לתת כבוד לקדוש מ-אומבריה. בהתאם למסורת הנציגים של הקונסולים של איטליה, צרפת, ספרד ובלגיה, מדינות שמבחינה היסטורית יכול לבטא את הקשר המיוחד של חברות עם הקוסטודיה של ארץ הקודש, גם כן לקחו חלק: הקונסול הכללי של איטליה, ג'וזפה פדלה, סגן הקונסו הכללי של צרפת, קווינטיןלופינוט; הקונסול הכללי של ספרד, אלפונסולוציני והקונסול הכלי של בלגיה,וילפרידפפר. בנוסף, הקונסולית הכללית של הממלכה המאוחדת, דיאנה קורנר, והקונסול הכללי של יוון, אוונגליוסוולוריאס, נכחו אף הם.
סעודת האדון נערכה על ידי האח הדומניקאניג'אן-ג'ק פרנאס, האח הממונה האחראי של "אקולביבליק". בדרשה שלו, האב זאן-זק ביטא בשמו ובשם האחים הדומניקאנים, את השמחה של להגיע ולחגוג בכנסיית סאן סלבטורה "עם האחים הפרנציסקאנים שלנו מי אשר גם כונה "האב שלנו פרנסיס הקדוש"". בהרהור אודות החיים של האיש העני מאסיזי ואודות הקריאה שלו לבנות מחדש את הכנסייה בתקופת משבר, הא פארנאס הוסיף שבעבור פעולה זו, לה היה ארגון גדול יותר או שינוי של תיאולוגיה או סוג קוני שהיה הכרחי, אלא "חזרה חיי בישור", שניתן לממשו רק באמצעות "קונפורמיות לחיו של ישוע המשיח".
לסיום, המטיף שאל את כל הנוכחים מספר שאלות שהחגיגה לכבודו של פרנסיס הקדוש מעלוה: "מהם האתגרים של התקופה שלנו הדורשים את התגובה של הבישור שלנו? כל אחד מאיתנו חייב לשאול את עצמו כיצד אנו מיושבים וניזונים ממבט אהבה של [ישוע] הצלוב שהימם את פרנסיס".
יום זה הגיע אל סיומו עם רסיטל בתפילת הערבית השנייה שהעבירה תחושה של חיות על ידי האחים שלומדים תיאולוגיה במנזר של סאן סלבטורה.
פיליפו דה גרציה
