האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, באון דומה למתרחש בכנסיית הקבר, ערכו תהלוכה יומית אחרת בבית לחם, שהינה עתיקת יומין גם כן ובה לוקחים חלק עולי רגל רבים.
זו התהלוכה בבזיליקה של המולד: התהלוכה מבקרת במקומות החשובים ביותר של הולדת המושיע, ממערת המולד אל המערות הנמצאות מתחת לבזיליקה.
"כמו בכל התהלוכות במקומות הקדושים, אירוע זה הינו גם לקבל את פניהם של עולי רגל ולקחת אותם במסלול יקר ערך אל המקום הקדוש", הדגיש האח הפרנציסקאני לואיס אנריקה סגוביה, האח הממונה האחראי שך המנזר הפרנציסקאני של קתרינה הקדושה בבית לחם. "התהלוכה נחוגה מיום שני עד שבת בשעה 12 בצהריים על ידי האחים של הבזיליקה, למעט חריגים עקב אירועים של קהילות אחרות, היוונים האורתודוכסים והארמנים, אשר חולקים מקום זה עימנו."
ההיסטוריה של התהלוכה
התהלוכה הזו תועדה כבר בשנת 1623 על ידי האח הפרנציסקאני תומאסו אוביציני דה נברה (קוסטוד של ארץ הקודש ואיש ליטורגיה) שהתאים ועדכן בחיבור שלו "פרוססיו סלבראנדה אד סאנקטימום נסנטיס פרספה אין בית לחם", תפילה והמנון של החוברת של התהלוכה. דבר זה מאפשר להראות את הקיום והנוכחות של ריטואל זה במאה ה-16.
הליטורגיה של התהלוכה של בית לחם מבוססת לא רק על ספרי הבשורה אלא גם על הציטוטים הידועים של ג'רום הקדוש, שגר כאן שנים רבות וכאן ביצע את עבודת התרגום של התנ"ך: בכל תחנה באן תמד קיים משפט מחג המולד שנלקח מכתביו, מההארות שלו ומהדרשות שלו.
תיאור של התהלוכה היומית
בכל יום התהלוכה (ה-אורדו פרוססיוניס – ניתן לבצע הורדה כאן) עוצרת להתפלל בארבע תחנות ובכל תחנה יש המנון דתי, בישום על ידי קטורת, אבינו שבשמיים-אווה מריה- כבוד לאלוהים במרומים שחוזרים עליהם. המאמינים, כיום כ-30 לכל היוצר, מוזמנים לעקוב אחר הליטורגיה כשהם אוחזים נר דולק בכל המסלול.
האח הפרנציסקאני שעורך את הליטורגיה (ידוע כ-"אבדומאדאריו" או האדם האחראי על עבודת האל בשבוע מסוים) ושני עוזרים, יחד עם "טוריפר" המטפל בקטורת, מדריך את התהלוכה שמתחילה בכנסייה של הפרנציסקאנים, המוקדשת לקתרינה הקדושה, והולכים לעבר מערת המולד.
כאן ישנן שלוש מזבחים. המזבח הראשון שבו עוצרים הינו המזבח של הכוכב היכן שישוע המשיח נולד: כוכב זה עם הכיתוב בלטינית "היק דה וירג'ינה מריה ג'זו כריסטוס נאטוס אסט" [כאן נולד ישוע משיח למרים הבתולה] מזכיר את המקום המדויק של המולד. לאחר מכן התהלוכה ממשיכה אל -האבוס, היכן שהניחו את ישוע ובדיוק ממול ישנו את המזבח של שלושת המלכים, היכן שהלטינים חוגגים את סעודת האדון בכל יום.
.בסופה של התחנה השלישית, התהלוכה יוצאת לעבר מסדרון (מעבר פרטי של הלטינים) המקשר בין כנסיית המולד עם המערות עם שאר המזבחים. בשעה שבמאות קודמות, התהלוכה נעצרה בכל אחת מהן, כיום רק אח נבחרת יום אחרי יום כמקום האחרון ביומני המסע וזהו ה-"אבדומאדריו" שמחליט אל הסדר היומי שאותו מבצעים.
ישנם שישה מזבחים: הראשון מוקדש ליוסף הקדוש, לחפים מפשע הקדושים, לאורוטוריה ולקנטופה של ג'רום הקדוש, לפאולה הקדושה ול-אוסטוכיוס הקדוש ולדבר של אוסביוס. בימי שבת, היום המסורתי המוקדש למרים הבתולה, התהלוכה מסתיימת שוב בכנסייה עם הקטורת על המזבח של קתרינה הקדושה.
"לפעמים ישנם קבוצות של עולי רגל שרוצות להתפלל בשפות שלהן: אולם במסגרת הסטאטוס קוו, שגם כאן נהוג, המזמורים חייבים להיות בלטינית, בשעה שהתפילות יכולות להיאמר בשפות אחרות", הוסיף ואמר האח הפרנציסקאני אנריקה. "בבזיליקה האיש האחראי על הסקריסטיה, מתאם בין הפרנציסקנים, האורתודוכסים והארמנים באופן כזה המאפשר לעולי הרגל לקבל ביקור מאורגן במקומות קדושים אלו. תהלוכה זו הינה גם עבורם: המסלול מסייע להם להחיות בכל יום את הזיכרון ואת המקומות של המולד ואת הביטוי של ישוע המשיח האדון, ומלווה אותם עם תפילות ומזמורים בהרהור של רז זה."
Silvia Giuliano
