בתחילת חודש ינואר, האח הפרנציסקאני דונאציאנו ערך סיור על מנת להראות את ארץ הקודש לקבוצה מאד לא רגילה של עולי רגל: כל הנזירות הקלריסיות, כל מי שרקעו מקסיקני על מנת להיהפך ל"אבנים חיות" של ארץ הקודש, הנוצרים בנצרת.
שמונה נזירות צעירות אלו מהקבוצה של "הקלריסות העניות" מהמחוז של צקטקס, במרכז מקסיקו, ענו לקריאה מאת האם פרנסואה דל לה וירג', אםה מנזר שבנצרת שהתמודדה עם הזדקנות הקהילה שלה. הן עזבו את ארצן, תרבותן, את המנזר שלהן ובאו לבנות מחדש את העיר של הבשורה ולהצטרף למה שנותר מששה נזירות פרנקופוניות, בשעה שהאם פרנסואה פרשה לגמלאות בצרפת.
האתגרים הינן רבים בעבור הקהילה החדשה. למידת השפה הינה צעד הכרחי: צרפתית וספרדית על מנת לתקשר זו עם זו בתוך המנזר, ואנגלית כשפה בינלאומית, איטלקית – בעבור סעודת האדון כל יום שנערכות ע"י הפרנציסקאנים של נצרת, ערבית – עם השכנים וחברים בקהילה, ולבסוף – עברית בעבור מסמכים רשמיים.....הן הסכימו והעשירו את עצמן עם הבדלי תרבות בין מקסיקו, צרפת, לבנון וחוף השנהב, אולם גם עם הבדלי גיל בין נזירות פחות מגיל 40 ובין נזירות מעל גיל 65, ודבר זה קשה אולם הינו יפה. האם הנזירה פיליפה, ראש המנזר החדשה, מחייכת בבטחון: "האדון הולך לעשות את עבודתו!", לא לאט, אומרת בצרפתית ומסגירה חיוך קטן.
הנזירות אינן לבדן בתקופה זו. באם המנזר מנוהל באופן עצמאי, הפטריארכיה הלטינית של ירושלים שולחת כהן דת על מנת לנטר ולתמוך בקהילה. כהן דת זה בדרך כלל הינו פרנציסקאני במהותו ובקשריו ומשום שקושר את שני המסדרים. מזה מספר שנים היה זה האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ שליווה את הנזירות דוברות הצרפתית במיזם הבניה מחדש, מעודד אותן ולעיתים מספק להם נקודת מבט מבחוץ.הוא כעת מסתייע בידי האח הפרנציסקאני דונאציאנו פראדס, שבדומה לכל האחים הפרנציסקאנים ממקסיקו, קיבל הנחיות מאותו מחוז בלב מקסיקו. "מכיוון שאני מדבר את שפתן של הנזירות, האח סטפן ביקש שאסייע לו. בחלק הראשון של המיזם תפקידי היה לתת תשובות לשאלות של הנזירות, כך שיהיה להן מושג מה הן יעברו. לאחר שקיבלתי אותן, ביקרתי אותן ונכחתי בטקס ההעברה עם הפטריארך טוואל והבישוף מרקוזו מנצרת. ערכנו מספר ימים של עליה לרגל. היה זה חשוב עבור נשים אלו מלאות האמונה לגלות את האתרים הקדושים לפני השילוב המלא בחייהן החדשות במנזר. הרז של ההתעברות הוביל אותן לבוא הנה. העלייה לרגל אף היוותה עוד יותר מוטיבציה בעבורן."
שניים מתוך ארבעת המנזרים של הקלריסות העניות הינם במזרח התיכון והם בארץ הקודש – ירושלים ונצרת. בעשור האחרון, המנזר בירושלים נוסד מחדש ע"י נזירות איטלקיות ולווה כבר מטעם הקוסטודיה. מאז, כחלק מחיות [ויטליות] מחודשת, נערה צעירה נכנסה כמתלמדת ונדרה את נדריה הראשונים.
בנצרת , הנזירות ממקסיקו מבקשות להעיר מחדש את המנזר, שכעת כולל 14 נזירות. האם פיליפה מסבירה: "אנו רוצות לתת למנזר אנרגיה חדשה. אנו נלמד האחת מהשנייה וניתן פנים חדשות למנזר". היא צוחקת ומזכירה את משחקי הלוח ואת הטורנירים של כדור העף ששיחקה עם האחריות האחרות, "משום שספורט הוא חשוב!", וכשהיא מסבירה את התפקיד של הקלריסות העניות היא קורנת משמחה: "החיים של הקלריסות העניות הן כמו נר המעיר לאט ובשקט. אנו מתפללות מהמתחם הסוג במנזר [קלויסטר בלעז] עבור ארץ הקודש והעולם בשקט של החיים הצנועים שלנו המוקדשים ליוצא מן הכלל."
עבדותם של הנזירות הינו לארח במקומות הקדושים הסמוכים וליצור קישוטים ובגדים דתיים לכוהני הדת. הן מכינות גם שמן זית ומוכרות גם רוזארי מעץ וקלפים עם פרחים יבשים מארץ הקודש. הן ממוקמות רק רבע שעה בהליכה מהבזיליקה של הבשורה, והן לרוב מארחות קבוצות של עולי רגל משום שבקהילה שלהן, שרל פוקו המבורך, עשה זאת שלוש שנים בין השנים 1897-1900. מוזיאון קטן אוסף חפצים קטנים שהיו שייכים לו.
"אנו מרגישות בתמיכה הרבה מרגע שהגענו ע"י הפטריארכיה, מצד האחים הפרנציסקאנים שלנו ומאת האדון", אמרה האם המנזר. זה דבר מה נורמאלי בעבור הקוסטודיה ללוות את הקלריסות העניות של ארץ הקודש: "החל מהכריזמה המיוחדת של פרנסיס הקדוש ושל קלרה הקדושה נולדו שני מסדרים, שני דרכי חיים, אפוסטוליים ושל הרהור. חשוב ששתי הריאות של הכריזמה שלנו יתפקדו ויהיו להם נוכחות במקומות הקדושים בארץ הקודש", מסביר האח הפרנציסקאני סטפן. והאח הפרנסציקאני דונאציאנו מוסיף: "הנוכחות שלהן, האחווה והתפילה עוזרות לנו בקשיים שאנו עלולים להתמודד עימם. במהלך העלייה לרגל, כשהאחים הפרנציסקאנים פגשו את הנזירות החדשות, הם תמיד אמרו וביקשו מהן – התפללו עבורנו. הריאה השנייה מביאה לנו את החמצן. נזירה אחת כתבה לי פעם – היכן שישנם פרנציסקאנים, ישנן קלריסות עינות, והיכן שישנן קלריסות עניות – ישם פרנציסקאנים, ואני חושב אותו דבר. אני חושב שהמשפחה צריכה להיות שלמה. "באם האחיות נמצאות סגורות במתחם [קלויסטר] ולא יכולות לבקר את האחים הפרנציסקאנים, אז האחים ילכו לשם בשמחה. להטיף, לערות סעודת האדון, לדבק...אחים שהוסמכו לאחרונה אפילו בחרו לערוך את סעודת האדון הראשונה שלהם שם. וכשאתה שואל באופן אקראי מפרנציסקאני אודות הקשר עם הקלריסות העניות, הוא מאשש כי "אני מרגיש שאנו שייכים לאותה משפחה. זה מאד מוזר אולם איני יכול להסביר זאת אולם זו תחושת משפחה.". משפחה שגדלה מתחילת שנת 2015 וכעת מתפללת עבור הקריאה בעתיד.
על מנת ליצור קשר עם הקלריסות העניות שבנצרת:
המנזר של קלרה הקדושה
ת.ד. 50588
נצרת (ישראל), 16135
+972 4 6559961
clairemarie1884@gmail.com or clairemarie1884@bezeqint.net
כל הזכויות שמורות (של התמונה) – הפטריארכיה הלטינית של ירושלים
הלן מורלט
שמונה נזירות צעירות אלו מהקבוצה של "הקלריסות העניות" מהמחוז של צקטקס, במרכז מקסיקו, ענו לקריאה מאת האם פרנסואה דל לה וירג', אםה מנזר שבנצרת שהתמודדה עם הזדקנות הקהילה שלה. הן עזבו את ארצן, תרבותן, את המנזר שלהן ובאו לבנות מחדש את העיר של הבשורה ולהצטרף למה שנותר מששה נזירות פרנקופוניות, בשעה שהאם פרנסואה פרשה לגמלאות בצרפת.
האתגרים הינן רבים בעבור הקהילה החדשה. למידת השפה הינה צעד הכרחי: צרפתית וספרדית על מנת לתקשר זו עם זו בתוך המנזר, ואנגלית כשפה בינלאומית, איטלקית – בעבור סעודת האדון כל יום שנערכות ע"י הפרנציסקאנים של נצרת, ערבית – עם השכנים וחברים בקהילה, ולבסוף – עברית בעבור מסמכים רשמיים.....הן הסכימו והעשירו את עצמן עם הבדלי תרבות בין מקסיקו, צרפת, לבנון וחוף השנהב, אולם גם עם הבדלי גיל בין נזירות פחות מגיל 40 ובין נזירות מעל גיל 65, ודבר זה קשה אולם הינו יפה. האם הנזירה פיליפה, ראש המנזר החדשה, מחייכת בבטחון: "האדון הולך לעשות את עבודתו!", לא לאט, אומרת בצרפתית ומסגירה חיוך קטן.
הנזירות אינן לבדן בתקופה זו. באם המנזר מנוהל באופן עצמאי, הפטריארכיה הלטינית של ירושלים שולחת כהן דת על מנת לנטר ולתמוך בקהילה. כהן דת זה בדרך כלל הינו פרנציסקאני במהותו ובקשריו ומשום שקושר את שני המסדרים. מזה מספר שנים היה זה האח הפרנציסקאני סטפן מילוסוביץ שליווה את הנזירות דוברות הצרפתית במיזם הבניה מחדש, מעודד אותן ולעיתים מספק להם נקודת מבט מבחוץ.הוא כעת מסתייע בידי האח הפרנציסקאני דונאציאנו פראדס, שבדומה לכל האחים הפרנציסקאנים ממקסיקו, קיבל הנחיות מאותו מחוז בלב מקסיקו. "מכיוון שאני מדבר את שפתן של הנזירות, האח סטפן ביקש שאסייע לו. בחלק הראשון של המיזם תפקידי היה לתת תשובות לשאלות של הנזירות, כך שיהיה להן מושג מה הן יעברו. לאחר שקיבלתי אותן, ביקרתי אותן ונכחתי בטקס ההעברה עם הפטריארך טוואל והבישוף מרקוזו מנצרת. ערכנו מספר ימים של עליה לרגל. היה זה חשוב עבור נשים אלו מלאות האמונה לגלות את האתרים הקדושים לפני השילוב המלא בחייהן החדשות במנזר. הרז של ההתעברות הוביל אותן לבוא הנה. העלייה לרגל אף היוותה עוד יותר מוטיבציה בעבורן."
שניים מתוך ארבעת המנזרים של הקלריסות העניות הינם במזרח התיכון והם בארץ הקודש – ירושלים ונצרת. בעשור האחרון, המנזר בירושלים נוסד מחדש ע"י נזירות איטלקיות ולווה כבר מטעם הקוסטודיה. מאז, כחלק מחיות [ויטליות] מחודשת, נערה צעירה נכנסה כמתלמדת ונדרה את נדריה הראשונים.
בנצרת , הנזירות ממקסיקו מבקשות להעיר מחדש את המנזר, שכעת כולל 14 נזירות. האם פיליפה מסבירה: "אנו רוצות לתת למנזר אנרגיה חדשה. אנו נלמד האחת מהשנייה וניתן פנים חדשות למנזר". היא צוחקת ומזכירה את משחקי הלוח ואת הטורנירים של כדור העף ששיחקה עם האחריות האחרות, "משום שספורט הוא חשוב!", וכשהיא מסבירה את התפקיד של הקלריסות העניות היא קורנת משמחה: "החיים של הקלריסות העניות הן כמו נר המעיר לאט ובשקט. אנו מתפללות מהמתחם הסוג במנזר [קלויסטר בלעז] עבור ארץ הקודש והעולם בשקט של החיים הצנועים שלנו המוקדשים ליוצא מן הכלל."
עבדותם של הנזירות הינו לארח במקומות הקדושים הסמוכים וליצור קישוטים ובגדים דתיים לכוהני הדת. הן מכינות גם שמן זית ומוכרות גם רוזארי מעץ וקלפים עם פרחים יבשים מארץ הקודש. הן ממוקמות רק רבע שעה בהליכה מהבזיליקה של הבשורה, והן לרוב מארחות קבוצות של עולי רגל משום שבקהילה שלהן, שרל פוקו המבורך, עשה זאת שלוש שנים בין השנים 1897-1900. מוזיאון קטן אוסף חפצים קטנים שהיו שייכים לו.
"אנו מרגישות בתמיכה הרבה מרגע שהגענו ע"י הפטריארכיה, מצד האחים הפרנציסקאנים שלנו ומאת האדון", אמרה האם המנזר. זה דבר מה נורמאלי בעבור הקוסטודיה ללוות את הקלריסות העניות של ארץ הקודש: "החל מהכריזמה המיוחדת של פרנסיס הקדוש ושל קלרה הקדושה נולדו שני מסדרים, שני דרכי חיים, אפוסטוליים ושל הרהור. חשוב ששתי הריאות של הכריזמה שלנו יתפקדו ויהיו להם נוכחות במקומות הקדושים בארץ הקודש", מסביר האח הפרנציסקאני סטפן. והאח הפרנסציקאני דונאציאנו מוסיף: "הנוכחות שלהן, האחווה והתפילה עוזרות לנו בקשיים שאנו עלולים להתמודד עימם. במהלך העלייה לרגל, כשהאחים הפרנציסקאנים פגשו את הנזירות החדשות, הם תמיד אמרו וביקשו מהן – התפללו עבורנו. הריאה השנייה מביאה לנו את החמצן. נזירה אחת כתבה לי פעם – היכן שישנם פרנציסקאנים, ישנן קלריסות עינות, והיכן שישנן קלריסות עניות – ישם פרנציסקאנים, ואני חושב אותו דבר. אני חושב שהמשפחה צריכה להיות שלמה. "באם האחיות נמצאות סגורות במתחם [קלויסטר] ולא יכולות לבקר את האחים הפרנציסקאנים, אז האחים ילכו לשם בשמחה. להטיף, לערות סעודת האדון, לדבק...אחים שהוסמכו לאחרונה אפילו בחרו לערוך את סעודת האדון הראשונה שלהם שם. וכשאתה שואל באופן אקראי מפרנציסקאני אודות הקשר עם הקלריסות העניות, הוא מאשש כי "אני מרגיש שאנו שייכים לאותה משפחה. זה מאד מוזר אולם איני יכול להסביר זאת אולם זו תחושת משפחה.". משפחה שגדלה מתחילת שנת 2015 וכעת מתפללת עבור הקריאה בעתיד.
על מנת ליצור קשר עם הקלריסות העניות שבנצרת:
המנזר של קלרה הקדושה
ת.ד. 50588
נצרת (ישראל), 16135
+972 4 6559961
clairemarie1884@gmail.com or clairemarie1884@bezeqint.net
כל הזכויות שמורות (של התמונה) – הפטריארכיה הלטינית של ירושלים
הלן מורלט