הצעדה הפרנציסקאנית ה-13, ההתנסות של הליכה על ידי טיפול קהילתי עבור הצעירים של הקוסטודיה של ארץ הקודש המיועד לצעירים בגילאי 17-30, הגיע אל סופו ביום שני, ה-9 באוגוסט.
החל מתחילת הצעדה ב-2 באוגוסט, בעקבות הדגם של אסיזי, מאה או יותר צעירים שנכחו כיסו מרחק של 60 ק"מ, כשמגיעים את היעד הסופי: הר תבור.
התימה של הצעדה היתה "אל תפחד לצאת אל העומק", נושא חשוב בתקופה של דאגה עולמית. "לצאת אל העומק", הסביר האח הפרנציסקאני רפאל טאים, האחראי על הטפול הקהילתי עבור הצעירים, "עלינו להשאיר משהו מאחורינו: זה מש שניסינו לעשות בימים האחרונים הללו. זה לא קל עבור הצעירים לעזוב הכל, את כל מה שהם רגילים אליו עבור הבלתי ידוע, אולם זו הדרך היחידה למצוא את האל ורבים חוו זאת."
הצועדים הלכו דרך האזור הצפוני של הגליל, כשהתחילו בכפר הערבי חורפיש, שרוב האוכלוסייה שלו דרוזית אולם ישנה גם נוכחות סולידית של נוצרים. לאחר מכן הם עברו דרך פסוטה, כפר נוצרי-מלכיתי, שקרוב לגבול לבנון, לאחר מכן הלכו במסלול של נהר הקרן (בוואדי אל קרן) בדרך אל הכפר הנוצרי מעיליא, היכן שהם שהו 3 ימים על מנת לחוות רגע של חרטה ותשובה, עם וידויים ועם השתחוויה [אדורמציה], אולם גם עם יעד בבתיהם של הנוצרים המקומיים.
"השבוע הזה היה באמת מאתגר אבל פנטסטי", אומרת מריה אבו אלסאל, בת העשרים מנצרת. "באתי לכאן בכוונה לחפש את הקול של האל, אולם גיליתי שקולו היה תמיד נוכח בחיי: בתנ"ך, באנשים שהם לצידי ותומכים בי, באנשים מסביבי ובליבי. אני מרגישה ברת מזל להיות כאן."
היתה זו הליכה חיצונית, אולם גם דרך פנימית, מלווה ברגעים מגוונים של אירועים ושל תפילה. "באחד מהכפרים לקחנו את הסקרמנט המבורך ואת הפסלים של מרים הבתולה בתהלוכה בכפר כולו. רצינו לומר שלום ולברך את המשפחות שקיבלו אותנו בהתלהבות כה רבה ואת הצעירים שבשמחה הצטרפו אלינו לכל היוזמות שהוצעו", המשיך ואמר האח רפאל. למרות הקשיים עקב ההיתרים הצעירים מהגדה המערבית, שהיוו מחצית ממספר המשתתפים מחלק זה, הצעירים הגיעו גם מישראל וגם מהרשות הפלסטינית, בייחוד: נצרת, כפר כנה (כפר כנא של ספר הבשורה), ירושלים, בית לחם, רמאללה, ג'נין וכפרים אחרים נוספים.
"היינו מוקסמים מהעושר שיש לצעירים אלו", הסביר האח רפאל. "ישנו כאב רב כל כך, כל כך הרבה שאלות, כל כך הרבה התנסויות, אולם גם שמחה ורצון ללכת עם ישוע האדון."
היתה זו חוויה מעשירה גם עבור אווה ספורי, בת 22 מכפר כנה – העיר של הנס הראשון. "זו הצעדה השלישית שלי ומאז שלקחתי חלק בה מהפעם הראשונה, הושפעתי משך כלך השנה מחוויה זו", הסבירה אווה. "בימים מעטי אלו אני חשה מנותקת לחלוטין מהחיים הרגילים שלי. למדתי להיות אסירת תודה אפילו על הכאב והמצוקות של החיים. למדתי להודות לאל עבור כל המתנות שלו וכי ההתנסויות השליליות יכולות להשתנות לברכה."
הצעירים נכנסו להר התבור, מחזיקים ידיים בתפילה. זהו המקום שהמצעד הפרנציסקאני מגיע לסופו בכל שנה, עם שלושה ימי מפגשים ודיונים. השנה לצעירים הצטרף הפטריארך של ירושלים, מונסיניור פיירבטיסטה פיצהבלה, למפגש אודות התנאים של הקתולים הצעירים ולרגל סעודת אדון שסיימה את המיזם.
ג'ובאני מלספינה
