הזיכרון של הייסורים בגת שמנים ממתינים ל-טרידום של הפסחא

יום רביעי הקדוש בירושלים החל מוקדם בבוקר עם בסעודת האדון הטקסית במקום הקדוש של הייסורים בגת שמנים, הממוקם במדרונות של הר הזיתים.

האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה, שהגיעו בתהלוכה מהמנזר של סאן סלבטורה, התקבצו קודם כל לסעודת האדון בכנסיית כל האומות, בסמוך לגן של גת שמנים ולאחר מכן, שוב בתהלוכה, הם הגיעו לבזיליקה של כנסיית הקבר עבור מתן הכבוד המסורתי לעמוד של ישוע.

סעודת האדון, שנערכה על ידי סגן הקוסטוד, האח דוברומיר ג'סטל, הוקדמה על ידי השיר "ווקסילה רגיס", המנון טקסי לצלב שמביא להשראה  ותפילה של הרהור על הרז של הייסורים, בקשר של ה-טרידום של הפסחא.

הליטורגיה של דבר ה' נפתחה מעמוד מתוך הנביא ישעיהו המתאר ומנבא את הדימויים של מה שישוע המשיח סבל. "גוי נתתי למכים, ולחיי למורטים, פני לא הסתרתי, מכלמות ורוק" (ישעיהו נ, 6). ספר הבשורה של הייסורים לפי לוקאס לאחר מכן הושר (לוקס כ"ב, 14-23, 56).

בירושלים, בשונה משאר העולם, הייסורים של כל ארבעת ספרי הבשורה הקנוניים מוקראים במהלך השבוע הקדוש. בנוסף לספר הבשורה של יום ראשון של הלולבים, אשר משתנה  והשתנתה בהתאם לשנה הליטורגית של התייחסות וקבועה בהתאם ליוחנן ביום שישי הטוב, בירושלים שני ספרי הבשורה הנוספים מוקראים ביום שלישי וביום רביעי של השבוע הקדוש.

במהלך ההכרזה על ספר הבשורה, ברגע של הקרב המכריע של ישוע מתואר, כאשר הזיעה שלו השתנתה ל"טיפות דם שנפלו על האדמה", כהן הדת פירש את המקראה, התכופף ונישק את הסלע של הייסורים, הממוקם ממול למזבח.

לאחר סעודת האדון בגת שמנים, האחים הפרנציסקאנים הלכו לעבר העיר העתיקה של ירושלים על מנת להגיע לבזיליקה של כנסיית הקבר היכן שבקפלה של ההתגלות היכן שנמצא שם העמוד, שעבור הנוצרים, הוכתם עם דמו של ישוע המשיח כשהוא הולקה.  מסורת המתקיימת ביום רביעי הקדוש כשיום של ההערכה והכבוד לעמוד שעליו נקשר ישוע לפני שהורשע ונקבע עונש המוות. חדשות  אודות עמוד זה מתוארך למאה הרביעית, כשעולה הרגל אגרה תיאר את הכבוד וההערצה לעמוד זה שבזמנו היה בחדר הסעודה האחרונה, ורק החל מהמאה ה-14 הועבר לכנסיית הקבר היכן שניצב עד ימינו.

האחים הפרנציסקאנים, יחד עם הנקהלים, שרו יחד לאחר מכן את ההמנון "קולומה נוביליס" לפני שאחד אחרי השני נתן כבוד לשריד זה.

 

פיליפו דה גרציה