ביום חמישי ה-6 באפריל, בבזיליקה של כנסיית הקבר, הפטריארך הלטיני של ירושלים, מונסיניורפיירבטיסטהפיצהבלה , פתח את הליטורגיות הטקסיות של ה-טרידום של חג הפסחא, עם האירוע של סעודת האדון "אין קואנהדומיני".
האירוע של הבוקר היווה רק את האירוע הראשון מני רבים, שנמשך עד הלילה ביום חמישי הקדוש בירושלים, היכן העובדות המתוארות על ידי ספרי הבשורה התרחשו לפני כ-2000 שנים.
האירוע שהתרחש לפי חוקי הסטאטוס קוו, התקיים בבוקר, מנציח קודם כל את הייסוד של ההוחדה [אוכריסטיה], של תפקיד הכהונה ואר חית הרגליים, המחווה שבה ישוע המשיח הראה לשליחים שלו את הנתינה הטוטאלית והנדיבה של העצמי. חזרה על המחווה של ישוע, מונסיניורפיצהבלה רחץ את רגליהם של שישה סמינריסטים מהפטריארכיה הלטיני ושישה אחים פרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש.
עקב הטקסיות והחשיבות של יום החג, ישנה השתתפות רבה של כהני דת אשר, במהלך האירוע, חידשו את נדרי הכהונה שלהם –לא רק באופן פרטי אלא באופן ציבורי : בבזיליקה נכחו יותר מ-2000 כהני דת מכל הלאומים, כמו גם הרבה עולי רגל ומאמינים מכל העולם.
בנוסף, בהתאם לליטורגיה של היום בכנסיית הקבר, סעודת האדון נערכה גם כן, שבמהלכה מנורות שמן שמשך השנה יעשה בהם שימוש עבור החולים, הכנסיות וכהני הדת, זכו לקבל ברכה.
בדרשה האינטנסיבית שלו, הפטריארך הלטיני רצה להתמקד בהרהור כשפונה מעל לכל כהני הדת הנוכחים, אודות הפסוק בספר הבשורה לפי יוחנן: "הוא קם מהסעודה, שחרר את המלבוש החיצוני שלו. הוא לקח מגבת וקשר אותה מסביב למותנו. לאחר מכן שפך מים לקערה והחל לשטוף את רגלי השליחים וייבש אותם עם המגבת שעל מותנו" (ספר הבשורה לפי יוחנן י"ג, 3).
"ישנם שבעה פעלים בפסוק זה: פעלים של אהבה אמיתית שהינם הפעלים של חג הפסחא שישוע עשה שימוש בהם על מנת ליצור מחדש את האדם, לקחת אותו החוצה מהלילה ומהחטא שלו. לקום, ללא להישאר ישוב במצב של התפטרות ושיתיק עקב דכדוך, ולפשוט את הבגדים של הגאווה ופריבילגיה אינדיבידואלית. לקשור את החיים האחרים, לקחת אותם כמו היו שלך ולשפוך את חיי האחרולאספם בידיך, ללא רחיצתם בתנאים סטריליים ועם נוסטלגיה, כשהיעד הוא להתמקד רק בישוע המשיח ובספר הבשורה. לרחוץ את רגלי האחים שלך, לקבל את המגבלות שלהם וללא להירתע מהמאמץ של מערכת יחסים. אנו מכירים במאמץ זה, כאן בארץ הקודש ובירושלים היטב ולאחר מכן לייבש אותם: לייבש, לא רק את רגליהם אלא את הדמעות, לשקמם ולחזקם, לחזק את החלש ללא השארת ולו אדם אחד מאחור."
"אהבה אמיתי", המשיך ואמר הפטריארך, "הינה מה שמגיע מהאל ומה שמוביל אל האל, האחד שיש לו את התכלית במתנה של העצמי עד לסוף, יש לו את הכוח לשנות חושך לאור, בגדיה למחילה, נטישה לחזרה, וממוות לחיים חדשים."
הליטורגיה הגיעה את סופה עם תהלוכה טקסית על מנת למקם את הסקרמנט הקדוש שוב במקומו: שלושה סיבובים סביב האדיקול (אבן המשיחה כלולה בסיבוב השלישי, כשעוברים מלפני הגולגולתא) לפני הכניסה לקבר הריק, היכן שהסקרמנט הקדוש ביותר הונח על הקבר של ישוע האדון. כאן האחים של הקוסטודיה וחלק מהמאמינים הבטיחו, בשם הכנסייה כולה, את ההערצה של הסקרמנט הקדוש המבורך ביותו כל היום וכל הלילה, לשמור בליל השימורים עם ישוע כפי שהיה בגת שמנים.
הליטורגיה המשיכה בשעות אחר הצהריים בחדר של חדר הסעודה האחרונה, בהר ציון שבירושלים, יחד עם הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון ועם האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש, ובערב כלל תפילה של השעה הקדושה של ישוע בגת שמנים נערכה, שבמהלכה ישנה הרהור אודות שלושה אפיזודות: הניבוי של ישוע אודות ההכחשה של פטרוס והבריחה של התלמידים, הסבל של ישוע המשיח בגן ולבסוף – מעצרו.
סילביה ג'וליאנו
