היה זה ב-4 באוגוסט 2020 כאשר פיצוץ קטסטרופלי בנמל לבנון משך את עיני העולם ללבנון. שנה מאוחר יותר, האח הפרנציסקאני פיראס לוטפי, האח הממונה האחראי על המנזר הפרנציסקאני בבירות והשר האחראי על אזור שאול הקדוש, מספר לנו אודות הקשיים של לחיות במדינה שסובלת. "לאחר הפיצוץ של שנה שערה, לבנון צנחה לתוך תהום של בעיות", הוא מסביר. "אפילו לפני כן היו כבר שני "פיצוצים": המשבר הכלכלי, שהחל ב-17 באוקטובר 2019 והמגיפה של הקורונה שהחלה במרץ 2020. לאחר הפיצוץ, כל חלק בבירות עוות ונהרס: בתים, בתי ספר, בתי חולים ומנזרים. המצב הוחמר עקב חוסר קיומה של הממשלה שיכלה להתמודד עם שלושת משברים אלו. בהעדר של הדרכה פוליטית ברוריה, המדינה שקעה לתוך תוהו ובוהו".
בנוסף לקרבות של היום יום למצוא טובין בסיסי, המדינה שבה המדפים של הסופרמרקט כעת ריקים, התהוותה עוד טרגדיה איומה: ב-14 באוגוסט משית עמוסה בחומרי נפץ התפוצצה, הרגה כ-30 איש.
"אנשים מיואשים, רבים מהם איבדו את מקום העבודה שלהם ובמשך שנתיים, מעל 70% מהאוכלוסייה הלבנונית חיים מתחת לקו העוני", מממשיך ואומר האח פיראס. "ככל שהזמן עובר, יותר ויותר מצבים נראים כחסרי תקווה. מנקודת מבט רוחנית, אני פתוח לתקווה, משום שאני יודע שהאל מעולם לא זנח את עמו ואת אנשיו. אני יודע גם כן שהאל משתמש בבני אדם וברצון הטוב שלהם, אולם כשזה חסר המצב מתדרדר. אולם ראינו שני סימנים חשובים לתקווה שהביאו לנחמה קטנה: המפגש בחודש יולי עבור לבנון על ידי האפיפיור פרנסיס שרצה לבקר בה והביקור ללבנון בחודש אוגוסט על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש."
ב-1 ביולי, האפיפיור פנה לוותיק ולכל מדריכים הרוחניים הנוצרים ליום תפילה והרהור עבור לבנון. "דבר זה משמעו שהאפיפיור שומר קרוב לליבו את הסבל של העם הלבנוני", אומר האח פיראס.
הביקור של האח פרנצ'סקו פאטון, הקוסטוד של ארץ הקודש, העניק גם כן תקוונ בחזרה לקהילה הפרנציסקאנית. "מוקדם בשנה שעברה, בתקופה שלאחר הפיצוץ, הקוסטוד הביא אותנו למצב של העלאה עבורנו, האחים הפרנציסקאנים בלבנון, והביא אותנו לחשוב מעל לכל אודות העניים והסובלים" הסביר האח הפרנציסקאני. "השנה, בשיא המשבר, הקוסטוד הגיע על מנת לבטא את הקרבה ואת הסולידריות שלו עם האחים הפרנציסקאנים ועם העם הלבנוני.
במנזר של גמיזה שבבירות, שנפגע על ידי הפיצוצים, ביום השה של הטרגדיה, הפרנציסקאנים רצו לארגן דקה של תודות לאל, על כך שכ-80% מהתיקונים של האזורים תוקנו, תודות למיטיבים רבים. הקוסטוד של ארץ הקודש נכח אף הוא ובימים שלאחר מכן הוא יכול היה לבקר באתרים כולם בלבנון ולפגוש את האחים הפרנציסקאנים הפועלים שם. בקהילה של צור, האח פאטון חנך פסל המוקדש לשאול הקדוש, לזכרו של הקדוש שעבר בארץ זו. הוא גם ביקר במנזר הפרנציסקאני של טריפולי, היכן שמחנה קיץ עבור ילדים התקיים, ובקהילה החדשה של הזרם הלטיני שב-הריסה.
מתחילת המשבר, הפרנציסקאנים נשארו בלבנון לצד העם הלבנוני, מנסים לעזור למשפחות עם קשיים חמורים, תודות לתמיכה של הארגון בעד ארץ הקודש. "בחמישה מנזרים במדינה, פתחנו מרכז חירום על מנת לחלק בכלן חודש כ-2000 חביולות מזון וחומרי היגיינה", אומר האח פיראס. "אנו מתכננים להתחיל במיזם של סיוע פסיכולוגי לילדים ולמשפחות שעברו טראומה וכרגע כ-200 אנשים נרשמו ופנו אלינו. אנו גם כן רוצים לפתוח במיזם של מיקרוקרדיט, בייחוד עבור אנשים צעירים, שהתייאשו. אולם איננו יכולים לשכוח ש"האדם אינו חי רק על הלחם לבדו, אלא על כל מילה שיוצאת מפיו של האל" כך שאנו גם ממשיכים את השירות הקהילתי שלנו, משום שאנו רוצים לתת לאנשים את תחושת הבטחון. אנו משוכנעים שהדגשים על כל הבעיות והשחיתות שישנה הינה ייצוג למערכת יחסים דלה עם האל, כשנדרש לתת תחושה איתנה של קיום שהולכת וגוברת. השירות הקהילתי הינו חלק חשוב מאד.
האח הפרנציסקאני פיראס לוטפי, שחי בבירות שלוש שנים, לאחר שירות באלפו [חלב] שבסוריה, מסביר מה הפשר לחיות את היעד שלו בתקופה זו: "כאח ממונה אחרי על גמיזה שבבירות, כל יום אני רואה את הסבל של האנשים ואני נושא אותם בתפילה יומית שלי, כך שהכוס המרה עוברת לה והתחייה מגיעה בכל מיני רמות: רוחנית, חברתית ועוד. מצד שני, כשר ממונה על האזור של שאול הקדוש אני עושה הכל על מנת לספק צרכים חומריים ורוחניים של האחיפם הפרנציסקאנים בלבנון, סוריה וירדן. יש לי קשרים עם מיטיבים רבים וחברים שדואגים לכך שדבר לא ייחסר לנו. כך שאני מנסה להיות הקול של האנשים שאני משרת. אולם בכל יום פצע חדש נפתח ואתגר חדש צץ לו: היום בלבנון אין תרופות, דלק ונפט כך שאנו עדיין זקוקים לעזרה. למרות כל הקשיים הללו, אנו עושים שימוש בכך הרצון הטוב שלנו על מנת להציע את מה שיש לנו בשירות של העניים ביותר."
ביאטריס גוארארה
