לאחר שנה של מגבלות עקב מגיפת הקורונה שמנעה מהם להגיע למקום הקדוש של עמאוס אל-קובייבה, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש שבו לעלייה לרגל על מנת לערוך את יום החג הטקסי של קליאופס ושמעון הקדושים. ב-26 בדצמבר, בבזיליקה של ההתגלות של ישוע המשיח האדון לשליחים של עמאוס, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, ערך את סעודת האדון. בנוסף לאחווה הרב-קהילתית של האחווה הפרנציסקאנית הזו המתגוררת שם והאח האחראי הממונה של המנזר, האח ברנרד תילאגראה, אחים פרנציסקאנים אחרים מירולשים ונציגי רשויות מקומיות, כגון ראש העיר של אל-קובייבה לקחו חלק גם כן באירוע זה.
בדרשה שלו, האח פאטון רצה קודם כל לזהות את שני השליחים: קליאופס שלפי הגסיופוס (מהמאה ה-2) היה האח של יוסף הקדוש ולפי ג'רום הקדוש (המאה ה-4) היה הבעל של מרים של קליאופס, ושמעון היה בנו של קליאופס. "שליח אחד נקרא בשמו בעוד שהשני לא", הדגיש הקוסטוד של ארץ הקדוש, האח פרנצ'סקו פאטון, בדרשה שלו. "כפי שזהו המקרה בדיווחים בספרי הבשורה, כשדמות נקראת בשמה אזי הנרטיב מנסה לומר לכל אחד מאיתנו: זהה את עצמך בדמות האנונימית". החל מהתבוננות זו, הקוסטוד הזמין את המאמינים לחבק את אותה הדרך של השליחים קליאופס ושמעון. "זוהי דרך של גילוי פרוגרסיבי של המציאות של חג הפסחא, כפי שהגילוי הפרוגרסיבי של הנוכחות של ישוע שקם לתחייה. אולם נקודת ההתחלה היא ההתנסות של ההפך, כלומר – ההתנסות של ישוע המת [...] מבלי לאמר, "זה אני", ישוע מוביל את השניים להתנסות באמונה של הפסחא, שהינה תמיד הפרי של המפגש עימו, מסתורי אולם מפגש אמיתי."
החל המתנסות זו של אמונה, לפי הקוסטוד, אפשרי להגיע לכיבושים נוספים: חופש פנימי, החופש להביע ולבטא את האמונה ולבטא את הרעיונות של הפרט לנוכח כל עוצמה רבה ובנוכחות כל רשות כלשהי; החופש לנוכח הפחד והסבל: החופש לבחור בחירות אישיות בחיינו. "באירוע זה – על ידי ההתערבות של קליאופס ושמעון הקדושים שחוו התנסות זו כאן – אנו מבקשים שליבנו יבער כשאנו מקשיבים לכתבי הקודש, אשר מספרים לנו אודות ישוע שמת וקם מן המתים עבורנו. אנו מבקשים שעינינו ייפקחו כשאנו בוצעים את הלחם עם ישוע אולם גם כשאנו עושים זאת בינינו" (הדרשה המלאה כאן).
בסיום סעודת האדון, נערך כרגיל קונצרט של הפסטיבל לעוגב של ארץ הקודש, כשתואם על ידי האח ריקרדו צריאני, האחות ססיליה פיה מנאלי, נגן העוגב של הבזיליקה של כנסיית הקבר של ירושלים, ביצעה מספר יצירות של העוגב.
"אני שמחה במיוחד שהיום אנו יכולים להיות כאן בקונצרט בעמאוס שוב היום, כשאנו מתארחים כאן החל מהשנה הראשונה של פסטיבל העוגב של ארץ הקודש", אמר האח ריקרדו צריאני.
המקום הקדוש של עמאוס אל-קובייבה
אל-קובייבה, לפי המסורת שלפיה הולכים הפרנציסקאנים, הוא הכפר של "עמאוס" לפי ספר הבשורה. בתקופה הביזנטית, המקום זוהה כמקום של שני השליחים (שמעון וקליאופס) היה ניקופוליס (היכן שהמקום הקדוש עדיין עומד על תילו), אולם הצלבנים העבירו אותו לאבו גוש, משום שניקו פוליס לדעתם היתה רחוקה יותר מדי בהתאם לאינדיקציות המקראיות. האתר של אל-קובייבה נרכש בשנת 1861 על ידי המרקיזה ומשרתת האל פאולינה דה ניקולאי ונתרם לקוסטודיה של ארץ הקודש. מאז,החפירות הארכיאולוגיות שבוצעו הביאו לגילוי של שרקידים של בזיליקה צלבנית, שנמצאה באתר של "הבית של קליאופס" ומספר בתים שבכפר שהיה על התוואי של הדרך הרומית במרחק של כ-60 צעדים מירושלים, בהלימה עם הקואורדינציה שמופיעים בספר הבשורה לפי לוקאס (פרק כ:ד:13-35). משך השנים, המנזר הגדול היה קשור למקום הקדוש ונהג לארח את המועמדים של הקוסטודיה של ארץ הקודש ולכן הוא הורחב בשנת 1923. כיום המקום הקדוש מושפע מאירועים פוליטיים מקומיים, כשהוא מבודד עקב הבניה הישראלית של חומת ההפרדה מהרשות הפלסטינית.
"מקום קדוש זה, עקב סיבות היסטוריות וחברתיות, נראה זנוח מעט", העיר האח ארטורו ואסטורו, האח הממונה האחראי על המקום הקדוש של עמאוס אל-קובייבה. "כפי שמספרת הבשורה של היום, אנו תמיד קצת בודדים ועצובים כמו השליחים. אולם אנו מבינים שהאל רוצה לדבר עימנו ולאחר מספר דקות של משבר של שני שליחים אלו, ישוע ניגש אליהם, כפי שהוא רוצה לגשת אלינו. גם בנו ישנה תשוקה לפגוש את האל, שידבר אלינו, ראשית על ידי כך שנהיה שקטים בתוך תוכנו. ישוע עבור השליחים של עמאוס היה כמו מסטר של תמיכה, אשר הסביר את הכתובים. כולנו – היו ובכל יום – אנו כמו השליחים של עמאוס, בתקופה של עצב, בתקופה של ספק. אולם על מנת למצוא את התשובות, עלינו ללכת אחורנית לדבר ה' ולהוחדה, ממש כפי שהם עשו."
ביאטריס גוארארה
