מסע העלייה לרגל הרביעי בתקופת צום הארבעים בארץ הקודש החל מ-בית עניה, הכפר של מרתה, מרים ולזרוס, הממוקם מאחורי הר הזיתים, על מנת להמשיך לעבר הקפלה של העליה השמיימה ולכנסייה של "אבינו שבשמיים" [פאטר נוסטר בלטינית] שנמצאים אף הם באותו הר בצד השני של חומת ההפרדה.
ביום חמישי ה-31 במרץ, לאחר סעודת האדון שנערכה על ידי האח הפרנציסקאני אלעזר וורונסקי בשעה שש וחצי בקברו של לזרוס, אירוע אחר נערך בשעה שבע וחצי ונכחו בו הסטודנטים של הסמינר הפרנציסקאני של ירושלים ועולי רגל ואנשי דת. המזכיר של הקוסטודיה, האח הפרנציסקאני מרקו קררה ערך את הליטורגיה, כשסייע לו האח הממונה האחראי על המנזר של סאן סלבטורה, האח הפרנציסקאני מרסלו אריאל ציצינלי והאח האחראי הממונה על האחווה של בית עניה, האח הפרנציסקאני מישל סרקואה.
"לפי אמרה בעברית האומרת:ללמד באמצעות סימנים ולהבין באמצעות דמויות", אמר דון קרלו אדסו, המטיף שמונה בתקופת העליות לרגל בתקופת צום הארבעים, בהארות שלו אודות ספר הבשורה (יוחנן י"א, 1-45) אשר מתייחס לתחייה של לזרוס שהתרחשה בבית עניה עצמה, מספר צעדים לא רב מהכנסייה הפרנציסקאנית. "הסימן הוא כמו אצבע המורה ומציינת דבר מה גדול יוצר ונפלא יותר. ואמנם התחייה של ישוע המשיח הינה גדולה יותר מהחזרה לחיים הפשוטה של גופתו של לזרוס. בדיוק כמו בנוכחות האמיתית של ישוע בהוחדה [אוכריסטיה בלעז] שהינה נשגבת יותר מפת הלחם שישוע המשיח מסתתר."
בסיפור הזה באמצעות תמונות, דון קרלו ציטט עמוד מתוך אחד מהעמודים האחרונים של סדרת הספרים מהג'אנר של סיפורת בדיונית מאת ס.ס לואיס "דברי הימים של נרניה" שבו אריה בשם אסלן המייצג את ישוע המשיח – עושה את מה שעושה ישוע בטקסט מספר הבשורה: הוא נידון למוות אולם אינו מתנגד לכך, מתגבר על המוות תודות לטיפת דם מדמו.
"כל פעם שאנו לוקחים חלק בסעודת האדון ואנו ניזונים מדמו וגופו של ישוע המשיח, ישנו סוג מסוים של "תחיה ראשונה", המשיך ואמר דון קרלו. "זוהי תחייה של מחילה, של שחרור, של גאולה, של ישועה מהחטא ומהרשע. (...) לכן, לאחר הגביע, המלא ביין, המתנה לדמו של ישוע, הינו מורם, הכנסייה מכניסה אל הפה שלנו את המילים שהיום, כאן בבית עניה, זורחות באופן מלא באור ובשמחה: "בכל פעם שתאכלו את הלחם הזה ותשתו מהכוס הזאת, אנו מכריזים את מותך האדון, אנו מצהירים על תחייתך, וממתינים לבואך בקץ הימים."
לאחר סעודת האדון, המשלחת הפרנציסקאנית הלכה לעלייה לקבר של לזרוס, הממוקם לפני מה שספר הבשורה אשר מתייחס לרגע התחייה של לזרוס (יוחנן, 11, 3-45) והוכרז באופן טקסי.
עד לתחילת שנות האלפיים, בית עניה היתה כפר הסמוך לירושלים והיה ניתן להגיע אליו בקלות על מעבר של הר הזיתים. כיום, למרות שהוא קרוב לירושלים, חומת ההפרדה בין ישראל ובין הרשות הפלסטינית מונע מעבר זה שהיסטורית היה מתבצע ביום זה, דרך המקום הקדוש של בית פגי, על מנת להגיע לשני אתרים נוספים הכלולים במסע עלייה לרגל זה: הקפלה של העלייה השמיימה והכנסייה הכרמליתית של "אבינו שבשמיים". ניתן להגיע לשני אתרים אלו על ידי מעבר בנקודת מבדק אחת מני נקודות מבדק המציין את המעבר בין הגבולות, מספר מיילים מעטים מהמקומות הקדושים הללו. הראשון הוא על מנת לקבל רשות לביקור של הפרנציסקאנים במקום שבו ישוע עלה השמיימה ושם מונצח ושם והטקסט הרלוונטי הוקרא שם (ספר הבשורה לפי מרקוס 16, 15-20).
לאחר מכן הפרנציסקאנים הלכו בתהלוכה למקום המנציח את המוסד של אבינו שמבשמיים, היכן שהפרנציסקאנים וכל הנוכחים האחרים, קראו את העמוד מספר הבשורה (מרקוס ה, 5-13), והצטרפו יחד בשירת התפילה של "אבינו שבשמיים".
ג'ובאני מלספינה
