אמנות בשירות של הליטורגיה: ראיון עם האח הפרנציסקאני חורחה, האמן של הקוסטודיה | Custodia Terrae Sanctae

אמנות בשירות של הליטורגיה: ראיון עם האח הפרנציסקאני חורחה, האמן של הקוסטודיה

אמנות וליטורגיה  קשורות זו בזו החל מהשנים המוקדמות של לידת  הכנסייה. אפילו אם, בתקופות מסוימות ההיסטוריה של האמנות "בעייתית" כלפי  נושאים כגון: מגדר, נופים ופורטרטים, אין עלינו להאמין שמערכת היחסים בין הכנסייה והאמנות אינה קיימת. משום שהשני הינו נדרש וחיוני לראשון, בייחוד  במימד של הליטורגיה. הכנסייה אינה יכולה לחיות ללא מספר אובייקטים שאנשים יצרו מתוך אהבה ודאגה, מודעים לכך שעבודתם הינה עבור האל ומביאה את האנשים קרוב יותר לאל באמצעות הרהור ותפילה. זהו חלק  מההיסטוריה של המוזיאון של ארץ הקודש שיספר זאת באגף ההיסטוריה העתידי שלו שימוקם במנזר שבסאן סלבטורה.

הפרנציסקאנים של ארץ הקודש עדיין מודעים ומודעים היטב לחשיבות של האמנות. היעד של האחים של פרנסיס הקדוש היננו לשמר את המקומות הקדושים מתממש על ידי  כל מה שממשיך להחיות את המקומות הללו ולהביא אותם לחיים באמצעות הליטורגיה. הצורך ביצירות אמנות ובחפצים המשרתים יעד זה לא הפסיק מלהתקיים. עם סיוע של מתנדבים או על ידי מומחים שכוללים לעיתים את האחים הפרנציסקאנים עצמם, ספסלי עץ חדשים, סיכות, מזבחים ודוכנים נוצרו. היום, העלייה במדרגות המובילות ממשרד המורשת התרבותית לסדנא של השחזור של הקוסטודיה, אנו מוצאים את האח הפרנציסקאני חורחה ברבה ברבה עובד ללא לאות על שני יצירות הקשורות למזבחים גדולים המציגים את פרנסיס הקדוש ואת קלרה הקדושה. הפרענו לו בעבודתו למספר דקות על מנת שיספר לנו את סיפורו.

כיצד הגעת לארץ הקודש?
 הייתי במקסיקו ולמדתי פילוסופיה במסלול שיביא אותי להיות כהן דת. הפרובינציה של מקסיקו  שממנה אני מגיע, נקראת "פרנסיס ויעקב [ג'יימס] הקדושים", קיבלה מלגה שנתית  מהקוסטודיה של ארץ הקודש לשלוח סטודנטים צעירים ללמוד בירושלים. האחראי שלי החליט לשלוח אותי לארץ הקודש לאחר ששהיתי שנה בלימוד איטלקית, השפה הרשמית של הפרנציסקאנים. כשהגעתי בשנת 2014, נזכרתי בשאיפה הגדולה שלי  מהעבר לבקר בירושלים לפני שאכנס לסמינר. ויתרתי על השאיפה שלי ללכת אחרי הקריאה [לשירות הכנסייה], אולם האל מימש את חלומי, אפשר לי לחזור לארצו.

מהיכן הכישרון האמנותי שלך הגיע וכיצד התחלת לעשות בו שימוש בשירות של הליטורגיה?
יום אחד כשלמדתי בסאן סלבטורה, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה היו צריכים לצייר את דמותו של השה [שה האלוהים]. אחד האחים הפרנציסקאנים ידע שאני יכול לעשות זאת כך שמילאתי את המשימה בביישנות, את המטלה הראשונה שלי, כתגובה לקריאה של הנאחים הפרנציסקאנים. היצירה של שה האלוהים הפכה להצלחה. כתודה, הקוסטודיה שלחה אותי לפירנצה בשנת 2017 לקורס של חודשיים על מנת לשפר  את יכולותיי והמיומנויות שלי. ההתנסויות שלי נשא פרי משום שהעניק לי את הטכניקה. זה לימד אותי להכיר את הצבעים, לערבב אותם בהרמוניה. המתנה של האמנות היא מהאל, אולם הטכניקה הינה כדי שנלמד. בפירנצה, ימים אלו היו ימים של חסד טהור, כשגיליתי שרוחניות, רגש ורגשות יכולים להתבטא באמצעות אמנות. בדרך כלל, אנו חושבים כי האחים הפרנציסקאנים וכהני הדת צריכים לוותר על זה, אולם אין זה נכון! אמנות הינה אחת מהדרכים שבה אנו יכולים לדבר אודות כל זאת, אודות עצמנו.

ספר לנו על שני  המזבחות שאתה עובד עליהם.
עבור הנזירות הקלריסות העניות שבנצרת, כבר הכנתי את הבישור בקפלה שלהן בשנה שעברה. השנה, נקראתי להשלים את העבודה שלי ולהוסיף שני ציורים המייצגים את פרנסיס הקדוש ואת קלרה הקדושה. כמו כן, יצרתי הרבה יצירות אחרות  לאחר הקורס שהיה בפירנצה בבית החולים של יוסף הקדוש ובמנזר של סאן סלבטורה שבירושלים.

האם תוכל לתאר את התהליך של יצירה של עבודות שכאלה?
זהו תהליך ארוך. בעבור יצירות מזבח אלה, ראשית עלי לבקש להשיג בעבורי דבק מעור של ארנב על מנת לשמר את העץ, ולאחר מכן אני מוסיף את הקנבס שאני מכין עם ציפוי גיר. הייתי צריך לחזור על הפעולה משום שאתה חייב ליצור פני שטח שמאפשר לך לצבוע באופן שווה אולם גם מאפשר לך להבליח את המרקם של הקנבס. לאחר הטיוח, אני ממשיך להכנת הציור, כשאני עושה שימוש בצבע אדום כבסיס. אדום מסייע להבליט את הזהב שאני עומד להשתמש בו. למעשה, כל הרקע כולו, כמו גם  הציור של קלרה יהיה בעלה זהב, אולם אני אשים את זה רק בסוף משום שזה מאד עדין והזהב מאבד את זוהרו בקלות. לאחר מכן אני מצייר את הייחוסים של הקדושים עם שכבה של טיוח, על מנת להבליט ולהדגיש אותם כפי שרואים ביצירות  הקשורות במזבח מתקופת ימי הביניים והרנסנס המוקדם, ועכשיו אני מצייר את הדמויות עם גלזורה של צבע שמן.

מיהם האמנים המועדפים עליך?
אני  מעריץ גדול של בוטצלי משום שציוריו הם מאופיינים ביופי אסתטי וגם מצליחים להעביר את העצמי הפנימי של הצייר. האמן השני המועדף עלי הינו קרבג'יו. היצירות שלו מדהימות. בוטצלי ו-קרבג'יו מאד שונים האחד מהשני, אולם בה בעת  משלימות זו את זו. הטכניקות שהם השתמשו בהן שונות. בוטצלי עבד עם פיגמנטים מעורבים עם כורכן אורגני כמו הלבן של הביצה, בשעה שקרבג'יו עבד עם צבעי שמן מעניק לציור שלו יותר חופש. קרבג'יו הפיק אור מהחושך, בשעה שבוטצלי הינו אור טהור, משום שהטכנולוגיה שלו אילצה אותו לעבוד על האור קודם כל מכיוון שלא ניתן לתקן כל טעות [לאחר מכן] משום שהטמפרה לא אפשרה זאת. מצד שני, עם צבעי שמן, קרבג'יו יכול היה ליצור שהאור יצא מהחושך. אני אוהב זאת מאד משום שהתהליך מקסים ויפה, אפילו מבחינה תיאולוגית: למרות הצללים של חיינו, אני יודע שהאור יכול תמיד לצוץ באופן חזק יותר ויותר יפה  מתמיד.

מאמר מתוך אתר הבית של המוזיאון של ארץ הקודש