התחנה האחרונה של הליטורגיה של מסע העלייה לרגל , אשר מבוצע על ידי האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש המבוצע בכל שנה כהכנה לחג הפסחא, נערך ביום רביעי ה-29 במרץ במתחם של ההצלפה. סעודת האדון נערכה במקום הקדוש של ההרשעה, המקום שבו האקט הסופי של המשפט התרחש ובו ישוע הואשם כשעה שלאחר מאסרו.
האפיזודה הינה מתוארת כסיפור, בדומה לאחרים, בפרק י"ט בספר הבשורה לפי יוחנן, המתאר את השלבים השונים של המשפט שהביא להרשעתו של ישוע המשיח ע"י המושל הרומי של הגליל, פונטיוס פילטוס.
האירוע של ההוחדה נערך על ידי האח הפרנציסקאני גרגור גייגר בשעה בדומה לכל התחנות הקודמות בתקופת צום הארבעים, האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו, מרצה ומזכיר של המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, האיר ופירש את דבר ה' של אותו יום.
המטיף פיתח הרהור אודות הקורבן הקיצוני של ישוע המשיח ואודות המשמעות התיאולוגית שלו: "במסע עלייה לרגל זה למקום שבו ישוע נידון למוות, הליטורגיה של דבר ה' מציעה לנו במקרא הראשון מספר ישעיהו (פרק נ"ג, 1-10) המתייחס לעבד ה' הסובל, שהולך עד הקיצון של הגורל שלו של המוות [...] עבד האל מציע את חייו, עובר כל מיני עלבונות וסבל עד המוות, קורע תחת הנטל של החטאים שלנו ושל הרוע שלנו, הפצעים שלו והמוות שלו הופכים לפיצוי של ההליכה בדרך השגויה שלנו."
בכל נקודה של המשפט של ישוע שנחוג, המילים של הדרשה הדגישה את המרחק ואת אי ההתאמה בין של החפות משפע של ישוע המשיח – שהוכרזה על ידי פונטיוס פילטוס (ספר הבשורה לפי יוחנן, י"ח פס' 38; פרק י"ט פס' 4) – ובין ההרשעה שלו. זהו אי צדק שיכול להיות מובן רק על ידי כניסה ללוגיקה של הקורבן ולדקדוק של כהן בדת "של חלק מהזרמים הייחודיים של פיצוי/שביעות רצון לחטא שבוצע." באופן טבעי, החטא הוא זה של האנושות אשר ישוע לוקח אותו על עצמו, מכפר על העונש על הצלב.
על מנת למלא את הפער הדיכוטומי בין העדר אשמה ובין הרשעתו של ישוע, האח אלסנדרו התעקש על העובדה שהחפות מפשע שלו הינה ההצדקה שלנו וכי הפצעים של ישוע המשיח הינם המקור הנובע של הישועה שלנו, שבלעדי כל זה לא ניתן היה להיגאל עבורנו.
האינדיקציה של הישועה אי לכן יכולה להיות מיוצגת על ידי האירוע של הישועה או הפדות שמבוטא עם המתנה המוחלטת של האל אלינו. אינדיקציה זו, ממשיך ואומר האח קונליו, נמצאת בהלימה של הישועה המוחלטת: "חיים נוצריים אינם רק הרהור מלהיב של הפרדוקס של הרז של האל, אלא הם רצף קונקרטי של השה שמוקרב כקורבן, ללכת בעקבותיו."
"מה אנו יכולים לתת לאל בתמורה לנדיבותו האדירה?" האח אלסנדרו שואל, מסיים את הדרשה שלו. "אין זה לתת או לשלם בחזרה דבר מה שלא ניתן עבורנו. אלא זה אודות חיקוי של חיי ישוע. מאז שהתחלנו במסע עלייה לרגל זה בתקופת צום הארבעים, הרז של הפאתוס של האל לא ניתן להציעו אלינו רק כדי שנוכל להכיר אותו, אלא כדי שנוכל לחקות אותו. היותנו אנשים מאמינים באל שסבל את הייסורים של אהבה עבורנו,משמעו להיות מוכנים לסבול בסבלנות כל אי נוחות וכל עינוי על מנת לשחרר את עצמנו מסבלם."
בסוף האירוע, המאמינים שנכחו הוזמנו ליהנות מכיבוד באווירה חמה שהוצע על ידי האחים הפרנציסקאנים המתגוררים במנזר.
פיליפו דה גרציה
