העליות לרגל של הקהילה הפרנציסקאנית
בין שעות אחר הצהריים של ה-22 במרץ עד לבוקר שלמחרת, נערכו שני אירועים של עלייה לרגל לשני מקומות קדושים חשובים בתקופת צום הארבעים, כפי שקובל במסורת, שבהם הקהילה הפרנציסקאנית כולה הלכו לבקר במקומות הקדושים הקשורים לייסורים של ישוע, כשנחוגה ההוחדה [אוכריסטיה] יחד עם הרהור אודות כתבי הקודש בדיוק במקום שבו זוכרים את האירועים שהתרחשו שם.
כנסיית ההצלפה, ה-22 במרץ
מסע העלייה לרגל השלישי התקיים ביום רביעי ה-22 במרץ בכנסיית של ההצלפה. לאחר מסע העלייה לרגל בדומינוס פלוויט [האדון בכה] וגת שמנים, היה זה התור של מקום קדוש פופולארי זה, היכן שהמסורת הנוצרית הינם קשורים לשני רגעים בייסורים של ישוע – ההצלפה וגזר דין מוות. כנסיית ההצלפה, הממוקם בויה דולורוסה, מספר עשרות מטרים משער סטפן הקדוש (שער האריות), שנבנה על ידי הצלבנים במאה ה-12 ולאחר מכן נזנחו משך מאות שנים עד שנרכש על ידי הפרנציסקאנים בשנת 1838 ונפתח מחדש לעבודת אלוהים.
לאחר מכן בשנת 1929, הארכיטקט האיטלקי אנטוניו ברלוצי שחזר אותה, כששומר על הסגנון של ימי הביניים. הקפלה של ההרשעה הינה מבנה נפרד בסמוך לכנסייה, שלאחרונה היה בחדשות בהקשר לאפיזודה של וונדליזם שהיה ב-2 בפברואר, שבו פסל מעץ של ישוע נפגם באופן ברוטלי על ידי יהודי אורתודוקסי.
הרבה מאמינים, עולי רגל וכל האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה לקחו חלק באירוע זה, בייחוד ריבוי פרנציסקאנים מהקהילה של מנזר ההצלפה, שבו החל משנת 1923 ממוקם המכון הפרנציסקאני לחקר המקרא. סעודת האדון, שלאחריה תפילת ערבית, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני ג'וזפה מריה גפוריני, האח הממונה האחראי של מנזר ההצלפה: לידו עמד האח הפרנציסקאני אלסנדרו קונליו, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, אשר מדריך את ההרהור בתקופת צום הארבעים באמצעות ההרהור אודות כתבי הקודש (הטקסט המלא עם ההרהורים שלו) והאח הפרנציסקאני פיירמרקו לוציאנו, סגן האחווה של סאן סלבטורה בירושלים וסגן האחראי על הסטודנטים לתיאולוגיה. עבור המשתתפים שלא יכלו למצוא מקום במקום קטן, צפוף עם אנשים, חלק עם ענפים שנמסרו מחוץ לכנסייה, במתחם הסגור [קלויסטר] שלפני הכניסה.
האח הפרנציסקאני קונליו בדרשה שלו הזמין אותנו להרהר אודות הגורל של אלו שמאמינים באל: "על מנת להתקרב לאל משמעם לסבול מהייסורים שלו עצמו", מדגיש האח אלכסנדר. אותו מקום היכן שפונטיוס פילטוס שפט את ישוע מנצרת מונצח ומזכיר לנו ש"כאשר האל באופן ברור נכנס לעולם על מנת להציל אותו מהחטאים שלו, העולם דוחה באופן דרסטי זה משחרר את ההתערבות של האל [...] ומעולם, כמו בזמנים שבהם אנו חיים, הכחשה זו של האל, דחייה זו, ההזדמנות הזו, ההתנגדות לאל, התנגדות זו נראית חזקה ואלימה למדי.:"
בית עניה. ה-23 במרץ
. ביום למחרת, יום חמישי ה-23 במרץ, בהתאם לנהוג למסורת בשבוע הרביעי של צום הארבעים, מסע העלייה לרגל הרביעי לבית עניה התרחש מוקדם מאד בבוקר, בכפר שבו "החברים של ישוע" מוזכרים – מרתא, מרים ולזרוס – והיכן ששני רגעים חשובים אירעו בחייו: התחייה מן המתים של לזרוס והבישום בבשמים על ידי מרים. האח הפרנציסקאני אלברטו חואן פארי, המזכיר של הקוסטודיה, ערך את סעודת האדון הראשונה ממש בתוך הקבר של לזרוס.לאחר מכן, הקהילה המקומית יכלה לקחת חלק באירוע השני של ההוחדה, שנערך על ידי הקומיסריאט של ארץ הקודש, באח הפרנציסקאני גבריאל סובניאק בתוך המקום הקדוש, שנבנה על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי בין השנים 1952-1953 מעל חפירות ארכיאולוגיות שבוצעו בשנת 1949.
"עליה לרגל זו לבית עניה נראית כאילו היא מפריעה או קוטעת את האווירה של תקופת צום הארבעים וכבר מציגה לנו את האור של פסחא. כל המקראות של היום מדברות על החיים ועל התחייה" - האיר האח אלסנדרו קונליו בהרהור שלו, בסופה של הבישור של ספר הבשורה של תחייתו של לזרוס. הוא הדגיש כיצד התימה המרכזית של המקראות הינה האמונה: "האפשרות היחידה של להתבונן מעבר למוות הינה האמונה. המילה של ישוע הינה היחידה יכולה לפתוח את הקברים ולאפשר למתים לצאת החוצה. אולם התנאים הנדרשים מאיתנו כדי ליהנות ממתנה זו הינה כפולה: לאפשר לעצמנו לאהוב את ישוע ולהאמין בו!"
לאחר מכן הקהילה הלכה אל הקפלה של העלייה השמיימה הממוקמת בהר הזיתים וסיימו את מסעם בכנסיית "פאטר מוסטר"[אבינו שבשמיים], שידוע כמקום קדוש של אליאונה, הכת הביזנטית שבנייתה מתוארכת במאה ה-4 ואשר השרידים שלה ממוקמים קרוב לכנסייה. כאן המאמינים והאחים הפרנציסקאנים סיימו את מסע העלייה לרגל הרביעי על ידי הקשבה לטקסט מספר הבשורה, הטקסט של התפילה של "אבינו שבשמיים".
סילביה ג'וליאנו
