מסע העלייה לרגל בתקופת צום הארבעים של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש הגיע לסיומו עם השירה של "הושענא" בבית פגי בשבת 23 במרץ. זהו יום לפני יום ראשון של הלולבים, היום שבו, מבית פגי התהלוכה המנציחה את הכניסה של ישוע לירושלים מתחילה. בשעה שסעודת האדון נחוגה במקום הקדוש הפרנציסקאני, בחוץ הקהילה ההודית הקתולית ערכה את האירוע של יום ראשון של הלולבים יום לפני (משום שההודים עובדים אצל מעסיקים יהודים ויום ראשון הינו יום עבודה עבורם).
בית פגי, מקום של מפגש
המקום הקדוש של בית פגי, ששופץ בגרסתו העכשווית בשנת 1954, ממוקם במדרון המזרחי של הר הזיתים. זוהי הצטלבות של שלוש דרכים: לירושלים, יריחו ובית עניה. כאן היה המפגש בין ישוע ומרתא ומריה וכן הוא מונצח: הם הלכו לפגוש אותו כשהיה בדרך לבית עניה – פחות מקילומטר – היכן שהחזיר לחיים את לזרוס. החל מהמאה הרביעית, עולת הרגל אגיה מדברת על כנסייה המשמרת את הזיכרון של מפגש זה. מקום זה שממנו ישוע המשיח נכנס לירושלים, שנתבע על ידי הקהל, ממוקם כאן גם כן.
יד זיכרון
הזיכרון של מקום זה אבד עד שנת 1870, שאבן בצורת קובייה – כיום משולב בכנסייה בת ימינו - שבו היה ציור שהזכיר את המפגש החם נמצא: מרתא, מרים ולזרוס שהוקם לתחייה, הקהל החזיק ענפי דקלים וחמור ששוחרר לפני עיניהם של אנשי הכפר. בשנת 1871, הפרנציסקאנים רכשו את הנכס הזה ובנו את המקום הקדוש הראשון שם, שהורחב בשנת 1954 ושופץ בשנת 2014.
העלייה לרגל
האחים הפרנציסקאנים נכנסו לכנסייה הקטנה של בית פגי בתהלוכה. לאחר חזרה על ההלל, נערכה סעודת האדון, שנערכה על ידי האח הפרנציסקאני אלברטו ח' פרי, המזכיר של הקוסטודיה של אר הקודש. הדרשה נאמרה על ידי האח הפרנציסקאני פאולו מסינה, מרצה במכון הפרנציסקאני לחקר המקרא שבירושלים, ונבחר להדריך את ההרהורים של תקופת צום הארבעים של הפרנציסקאנים.
הזמנה לשמחה
"ישוע הגיע לירושלים, הקהל מהלל אותו אולם לאחר מספר ימים הוא ייצלב. מה הטעם של לחוות שמחה והעלאה של יום זה? יתכן וישוע לא היה מודע למה שיגיע לאחר מכן? אמר באופן פרובוקטיבי האח פאולו בדרשה שלו. עובדתית, ישוע ידע היטב לאן הדרך מובילה והוא החליט ללכת למטה בשמחה. "השמחה של יום זה אינו נקודת עיוורון לסבל העתידי או לקשיים קודמים. זהו, מצד שני, מהווה הזמנה לחיות בשמחה אפילו במצבים שמדברים אלינו של מוות. ישנה שמחה מעמיקה שמגיעה מוודאות שהאדון ילך וירד בדרך לירושלים, עימנו."
מדממה לשיר של הלל ושבח
בדרך שלו, המטיף שלנו מזמין אותנו "להתיר את הקשרים המדכאים את חיינו, ממש כפי שישוע שחרר את החמור שעליו נכנס לעיר. "מארץ זו בייחוד, אני חושב שאנו נקראים להתיר, כלומר – להביס את הדחייה לשלום חופשי, השאיפה לשעבוד להכיר את האחים שלנו מצד אחד, השנאה לסלוח לאח". לאחרונה, ההעלאה שגם הינה הטעם של חג הפסחא. "הבה ונתיר את הדממה שמלווה אותנו בתקופה זו של תקופת צום הארבעים לשיר של שבח והלל, להמנון של העלאה משום שהאדון שקם לתחייה שיבוא שוב לשחרר אותנו."
Marinella Bandini מרינלה בנדיני
