אחד עשר הקדושים המעונים מדמשק שיקבלו את הסטאטוס של קנוניזציה ב-20 באוקטובר בכיכר סן פטרוס כולל את האח הפרנציסקאני ניקנור אסניו סוריה: השתייך למחוז הבישופות של מדריד. רוב חייו הוא שהה בספרד.
האדון ישוע קרא לו למות כקדוש מעונה שנה לאחר שהגיע לאר הקודש.
ההחרמה
ניקנור נולד בשנת 1814 בכפר הסמוך למדריד, וילארחיו דה סלבנס. הוא התחנך בסביבה מסורתית מאד של אמונה, כשבגיל 16 הוא לבש את הגלימה הפרנציסקאנית במנזר של סנטה מריה דה לה סאלקדה, בפרובינציה הפרנציסקאנית של האחים הפרנציסקאנים שומרי המצוות של קסטילה.
"מסלול חייו נקטע על ידי כניסה לתוקף של חוקי החרמה של מנדיזבל בשנת 1835", אומר האח אוליסה זארזה, סגן המומעמדים וחבר יחד עם האח הפרנציסקאני רודריגו מצנדו סוארס והאח הפרנציסקאני נרציסו קלימאס, בוועדה של ההכינה לרגל האירועים של הקנוניזציה של הקדושים המעונים מדמשק - דהיינו, התופעה הכללית של פעולות על פי חוק נגד הכנסייה, עם השלכות הרות אסון עבור מסדרים דתיים, שרבים מהם עברו דיכוי. מסיבה זו האח ניקנור הוסמך לכהונה במחוז הבישופות על ידי כהן הדת המקומי."
הקריאה לשירות הכנסייה כמוות על קידוש השם
הנכונות שלו להיות קדוש מעונה היתה עקבית עם הרוחניות שלו.
במהלך הפעילות ארוכת השנים שלו כהן הדת של הקהילה, הוא מונה להיות האחראי על המנזר של ההתעברות שכלל את הנזירות מ-ארנחואז. כאן, ניקנור התאפשר לו להיפגש בשנת 1858 המשרתת של האל, הנזירה מריה דה לוס דולורס אי פטרוניקו, שהיו לה מתנות מיסטיות והיתה ידועה כמייסדת של מספר מנזרים עם רוח מסוימת של רפורמה.
"לפי המקורות", מסביר האח הפרנציסקאני אוליזה זארזה, -"יום אחד בשעה שערך את סעודת האדון במזבח של מרים הבתולה המבורכת של אולבידו, שאליה היתה לו דבקות רבה, הוא חש פתאום בדחף עז ללכת לארץ הקודש על מנת לתת את חייו שם. על מנת לדעת באם היתה זו קריאה אמיתית, הוא הלך לבקר את הנזירה מריה דה לוס דולורס אי פטרוניקו: התשובה היתה ש"ההשראה שלו מקורה מהאל".
הדרך של הקדושים המעונים – לה קונדוקטה דה לוס מרטירז
כשהתנאים הפוליטיים בארץ השתפרו, האח ניקנור ביקש מהקומיסאר של אוברה פיה של מדריד להצטרף אל קולג'יו די פריגו – היכן שהקריאה של המיסיונרים לארץ הקודש התקבלו. ב-25 בינואר 1859 הוא הפליג מוולנסיה על ספינת קיטור בשם ברצינו, עם 13 אנשי דת, כולל שלושה אחים שהפכו עימו לקדושים מעונים (ניקולה מריה אלברצה, פדרו סולר ו-חואן יעקב פרנינדז). מסע זה מכונה "קונדוקטה דה לוס מרטירז", "המשלוח של הקדושים המעונים", ואשר נחתו ביפו ב-19 בפברואר.
"מוכן לכל דבר, אפילו למות"
בארץ הקודש, האח ניקנור נשלח למנזר בדמשק על מנת ללמוד ערבית.
מספר ימים לפני שהקריב את חייו, הקוסטוד של ארץ הקודש הודיע לו על מטלה חדשה: היה עליו לעזוב את דמשק ולשרת בקהילה של סאן סלבטורה שבירושלים. הוא עמד לעשות כן כשהפרעות נגד הנוצרים החלו והרדיפה פרצה בדמשק.
"הנכונות שלו להיות קדוש מעונה", ממשיך ואומר האח אוליזה זארזה, "ידועה גם כן ממכתב שכתב לקוסטוד של ארץ הקודש, משום שהוא החליט זאת עבורו. נפשו צייתה להנחייה של האחראי עליו, והוא היה מוכן לכל, אפילו למות. המוכנות לעזוב את דמשק מיידית מרגע שהתנאים יאפשרו זאת."
האח ניקנור נשאר אם כן בדמשק, עם הרצון שלו להיהפך לקדוש מעונה בגיל 46.
"אני נוצרי".
"המקורות והעדויות מספרות לנו על הלילה ב-9 ביולי", אומר האח אוליזה, "כאשר הפורעים פרצו למנזר, הם שאלו אותו אם הוא רוצה להתאסלם, והוא ענה בעוז: "לא! אני נוצרי! אתם יכולים להרוג אותי אם אתם רוצים." הפורע דקר אותו בצווארו עם פיגיון ובדרך דו הוא היה עד לאמונתו הנוצרית."
דבר זה התרחש במסדרון העליון בדרום המנזר, היכן שהאל העניק לו את הכתר של קדוש מעונה, יחד עם האחראי עליו ושישה אחים פרנציסקאנים נוספים.
Silvia Giuliano
