היתה תקופה במאה הקודמת שבה הצפת הבשורה החלה לעבור דרך הקולנוע. החל מסיום המלחמה, מספר קבוצות מיסיונריות החליטו להשקיע באמנות השביעית על מנת לקדם את פעילותיהם ולהגיע לכמה שיותר אנשים. עדכון עם המודרניות ועם ההתקדמות העקבית בתחום הטכנולוגיה הינה אתגר שעימה הכנסייה החלה להתמודד בעצמה לפני כמה עשורים, בייחוד בהקשר לאמנות כאמצעי תקשורת: כלי בסיסי על מנת להגיע ליעד מרכזי שבונה את התנאים של דו קיום, או בשמו בישור.
מדיניות של "אמצעי התקשורת" עודדה על ידי הוותיקן כבר משות ה-50, כשפיתחה הרהור תיאורטי אודות האמנות של הקולנוע ב-שני נאומים על הסרט האידיאלי, שציין כי הקולנוע מילא את חובתו המורלית כמו גם את המסחרית, וקשור לבידור של הציבור. עקרון זה בתהליך של סינתזה מאחד את ההבט החינוכי יחד עם ההבט של תרבות הפנאי.
הפרנציסקאנים, בדומה לקהילות ומסדרים דתיים אחרים בתחום הנקרא "קולנוע מיסיונרי" לא נכשלו לענות לעקרון מלא הרשאה זה.
הקוסטודיה של ארץ הקודש ביוזמה של דמותו הכריזמטית של האח הפרנציסקאני אלפונסוקלברזה, האב הקוסטוד לתקופה של שנה בין השנים 1968-69 ובאמצעות המרכז לתעמולה ולדפוס במילאנו, השקיעו רבות בהפקת סקטים, כולל שימוש בכישרון ובמקצועיות של רינאלדו דל פאברו כמפיק. תודות לו שרוב הסרטים שהופקו על ידי הפרנציסקאנים בשנות ה-50 ועד שנות ה-60 בארץ הקודש נוצרו. הוא היה מפיק מבריק, שכבר עסק בקולנוע אזרחי במסגרת תעשיית הקולנוע האיטלקית העולמית (כולל הסרט הקצר "טרניסאססאנטהקואטרו" שעסק בתעשיית הברזל ב-טרני, בירת אזור אומבריה).
הכוונה של מסע מלא תשוקה זה מטרתו היתה להפוך את ארץ הקודש ואת העבודה של הקוסטודיה לידועה לציבור הרחב. מחויבות זו היתה ברורה תחת הנהגתו של האב אלפונסוקלברזה עצמו כשאמר: "אין זה מתוך אינטרס חומרני או מתוך רצון לקבל תמורה כספית; אין זה מאידאל אנושי של כבוד עלי אדמות: הסרטים על ארץ הקודש באים לחיים מתוך אהבה. האהבה הטהורה והפשוטה של פרנסיס הקדוש עוברת מדור לדור לבניו, השומרים הנאמנים, על ידי רצון האב ועל בסיס של המנדט של האל ושל הכנסייה עבור ארץ הקודש כולה." הפקת הסרטים העשירה בשנים אלו כללו מגוון של סרטים שהם בעיקר תיעוד או קולנוע תיאורי, כמו "ארצו של ישוע המשיח", "חג מולד בבית לחם", "האגם של ישע המשיח", "העמק מתחת לים" ו-"צלבנים ללא נשק."
אלו הם רק חלק מסרטים רבים שנוצרו בשנים אלו ומשך עשורים נשמרו במחסנים של המשרד הראשי של ימינו של האגודה של ארץ הקודש ושל ההוצאה לאור של ארץ הקודש במילאנו, מה שהיה בעבר מרכז התעמולה וההוצאה לאור. בין שנת 2020-2021 יותר מ-30 סרטים שהופקו בין שנות ה-50 ושנות ה-60 עברו תהליך שחזור על ידי מומחים של הארכיב של הצילום של האגודה האיטלקית לקולנוע. עבודה קפדנית ומורכבת זו הביאה לדיגיטציה מלאה של החומר האודיו-וויזואלי כמו כן הביא לאופטימיזציה של איכות הדמויות והצליל שניזוקו עם הזמן. פעולה רבת ערך זו הינה מתנה לעושר של העריכה של סיפור היסטורי, יהלום לאוהבי הקולנוע ורגש עבור כל מי שמגלה דבקות בארצו של ישוע המשיח.
כרך נוסף בגיליון החדש ביותר באיטלקית של המגזין של ארץ הקודש מוקדש לעבודת שחזור חשובה זו.
פיליפו דה גרציה
