התחינה למרים בעבור השלום עולה ללא הרף מירושלים ביום החג שלה, חג העלייה השמיימה שנחוג.
הקבר של מרים בגת שמנים נמצא לרגלי הר הזיתים, המקום שממנו עלתה השמיימה, זוכה לכבוד משך מאות שנים: הפרנציסקאנים, בהנהגת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, חגגו בטקסיות את העלייה השמיימה כאן, בין ה-14 לתאריך ה-15 באוגוסט.
בתקופה של הקונפליקט ושל המלחמה, תחינה מיוחדת לפיוס בין העמים והאנשים בארץ הקודש ובכל העולם, נערכה על ידי פנייה של הפטריארך הלטיני של ירושלים של הלטינים, קרדינל פיירבטיסטה פיצהבלה, שעשה שימוש בתפילה שהוכנה על ידי האח הממונה האחראי על המנזר של גת שמנים , האח הפרנציסקאני סיניסה סרברנוביץ ועל ידי האח פאטון.
האירוע העשיר החל עם ערב החג וליל השימורים של הלילה של ה-14 באוגוסט, בגן של גת שמנים. סעודת האדון הטקסית נערכה שם ב-15 באוגוסט בשעות הבוקר בבזיליקה של כל האומות; לבסוף, בשעות אחר הצהריים, לאחר החזרה על תפילת הערבית השנייה התקיימה במערה של השליחים, הטקסיות הגיעה אל סופה עם עלייה לרגל לקבר של מרים על מנת לתת כבוד למקום קדוש זה.
האירוע של המעבר מחיים למוות של מרים הבתולה המבורכת
הטקסיות נפתחה בערב של ה-14 באוגוסט עם ערב החג ולילה שימורים בגן של כת שמנים. היה זה שם שהוקרא הטקסט של השינה של מרים הבתולה, שכולל את הסיפור שסופר אודו הימים האחרונים של חייה של מרים הבתולה, שמאמינים שגופה הושאר על ידי השליחים בקבר חדש בעמק קידרון, כשלאחר שלושה ימים נמצא ריק. אנשי דת, מאמינים ועולי רגל שנכחו היה להם החסד של תפילה באווירה של הרהור ושקט.
בתוככי לפידים דולקים והשירים למרים הבתולה, הפסל של מרים הישנה נישא בתהלוכה לבזילקיה של הסבל הסמוכה, היכן שיובל לרגל מאת השנים של בניית הבזיליקה נחוגה בראשון ביולי. יום השנה לשנת היובל כוללת גם את הבזיליקה שבהר תבור. יום עיון (קישור לווידאו בגרסה מלאה – כאן) אורגן על ידי "הוועדה המדעית לאירועים של היובל של הבזיליקה שבהר תבור ושל גת שמנים" ואשר מוקדשת לשתי הבזיליקות שנערך כאן לאחרונה, שבו שתי תערוכות "לוקס טנברה" גם כן כללו היבטים היסטוריים ואמנותיים.
הקוסטוד של ארץ הקודש הזמין את הנוכחים לבקש את השלום באמצעות תחינה שהוכנה לרגל האירוע: "הערב הזה", אמר הקוסטוד, אנו מתבוננים במרים, אנו מתבוננים במה שהאל הכין בעבורה ואנו מאמינים בחוזקה ששום דבר אינו בלתי אפשרי עבור האל: אפילו לא השינוי של שדה הקטל הזה והמוות הנמצא בעולמנו לגן של שלום (ניתן לקרוא את הטקסט המלא כאן).
יום החג של העלייה השמיימה
סעודת האדון האפיפיורית הטקסית נערכה ב-15 באוגוסט. בדרשה שלו, הקוסטוד של ארץ הקודש הדגיש את דמותה של מרים כ"נבואית", מזמין את הקהל לפרש את המילים ואת החיים שלה לאור דבר האל: "מרים הינה הנבואה של העולם החדש בדרך שבה היא עמדה מתחת לצלב מבלי שהיא המומה מהסקנדל של הרוע המוחלט, מהסבל של החף מפשע, מהמוות שאינו הוגן", אמר הקוסטוד (ניתן לקרוא את הטקסט המלא כאן). מרים היא הנבואה של העול החדש כשהיא לוקחת חלק שלם בחג הפסחא של בנה, והיא הראשונה לעלות השמיימה במשותף עם ישוע המשיח, סימן עבורנו שההבטחה של בנה אכן מומשה במלואה."
בסופה של סעודת האדון, הפסל של מרים הבתולה נישא בתהלוכה בגן של גת שמנים, עם תפילות ושירה של ה-ליאטני של מרים הבתולה. הקוסטוד של ארץ הקודש לאחר מכן הזמין את הנוכחים לחזור על התחינה לשלום.
תפילת הערבית השנייה והתהלוכה לקבר של מרים
בשעות אחר הצהריים תפילת הערבית השנייה חזרה על עצמה במערה של גת שמנים (ניתן לקרוא את ההרהור המלא של הקוסטוד): במערה זו – המכונה המערה של השליחים או המערה של הבגידה - מאמינים שהינה החלק העתיק ביותר של גת שמנים, ויש גישה למקום זה מצד ימין של הכניסה לכנסייה של הקבר של מרים.
לבסוף, התהלוכה המסורתית לקבר של מרים הבתולה נערכה, ביום היחידי שמתאפשר לפרנציסקאנים לעשות את העלייה לרגל. האחים הפרנציסקאנים לאחר תקופה של בעלות אקסקלוסיבית על הקבר, גורשו משם לתמיד בשנת 1758. כיום המקום תחת הטיפול של היוונים והארמנים האורתודוכסים, ויחד עם בית לחם, כנסיית הקבר והעלייה השמיימה, ארבעת המקומות הקדושים הללו מווסתים על ידי הסטאטוס קוו, שלפיו נקבע שהפרנציסקאנים רשאים להמשיך ללכת לשם באופן ייחודי לרגל יום החג של העלייה השמיימה.
כל הנוכחים כרעו ברך זה אחר זה לפני הקבר, על מנת לתת כבוד למרים, אימו של ישוע.
Silvia Giuliano
