בערב של תקופת הציפייה של חג המולד, הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון. מהרהר אודות "התקופה החשובה" הזאת עבור הכנסייה בהקשר לקונפליקט העכשווי בארץ הקודש. "בכל ההיסטוריה מתקדת קדימה לעבר הפגישה עם האדון" הוא אומר," שמעניק לנו משמעות להיסטוריה עצמה ולפדות שהיא משדרת מהסבל האנושי לסיפור של ישועה". כאן נמצאים הטקסטים של השיחה שלנו.
***
מה המשמעות של תקופת הציפייה ברגע היסטורי ייחודי זה עבור ארץ הקודש?
תקופת חג המולד גורמת לנו להתבונן קדימה. לא רק להולדתו של ישוע המשיח לפני 2000 שנה – שאל זה הליטורגיה מוקדשת רק בשבוע האחרון, "אלא מעל לכל שאנו ממתינים לחזרתו. בתקופת הציפייה, אנו מהרהרים על העובדה של היותנו בתוך ההיסטוריה שמשמעה להיות בין מלמות, רדיפות, מגיפות, משברים כלכליים ובמצבים אלו אנשים לא מתכנסים בתוך עצמם, אולם – כפי שאומר ישוע המשיח – "כשהסימנים הללו מתחילים לעמוד זקוף ולהרים את ראשינו משום שהפדות הינה זמינה" (ספר הבשורה לפי לוקאס, כ"א, 28). למרות כל הקשיים, כנוצרים עלינו להחזיק את ראשנו מעלה, לפנות לעבר ישוע המשיח.
בארץ הקודש, הקוסטוד של ארץ הקודש עורך את הכניסה הטקסית שלו לבית לחם בערב יום ראשון של תקופת הציפייה. מה יקרה השנה?
זו תהיה כניסה טקסית פחות מנקודת מבט מבחוץ. אנו נגיע לעיר ללא עולי רגל, היכן שהנוצרים לא חשים את האקלים של החגיגות והיכן, מתוך בחירה ומתוך סולידאריות עם הסובלים במלחמה לא תהיה הדלקה של הנורות של עץ חג המולד..... אולם אנו נוכל ליצור מחווה חשובה מאד בכך שניסע מירושלים לבית לחם עם מעבר דרך החומה. אני חושב שזו מחווה חשובה. משמעה הינה להמשיך ולאמר שאפילו חומה ניתן לעבור. במצב כזה שבו אנו נמצאים, יהי לכך משמעות רבה יותר.
איזה סוג של חג מולד הנוצרים של בית לחם יחוו?
ההשלכות של המלחמה ברורות: אין עולי רגל וכתוצאה מכך אין עבודה. דבר זה גורם למשפחות בבית לחם הכל חוץ משמחה. עלינו לגלות מחדש את הסיבות האמיתיות והעמקות ביותר לחגוג. שמחת חג המולד מקורה מהעובדה שבן האל הפך לעניו: אין זו השמחה של הנצחון אלא השמחה של הגדולה של האהבה שהפכה לענווה". בכתבים של פרנסיס הקדוש, בהתייחס לרז של ההתעברות ללא חטא ושל ההוחדה [אוכריטיה], אומר "ראו, אחים, הנה הענווה של האל". עלינו להתבונן בענווה של האל.
בשנה זאת, אנו חוגגים את יום השנה ה-800 של הסצנה של המולד שגם קשורה לכתבי מחילה מאת הכס הקדוש. מה המשמעות לכך?
חג המולד בגרציו הינו חגיגה מיוחדת, שבאמצעות זה פרנסיס הקדוש מסייע לנו להבים, מצד אחד, את הערך של ההוחדה ומצד שני את הערך של ההתעברות ללא חטא, מביא את שניהם יחד ביחס של אחד עם השני. מה שפרנסיס הקדוש חגג בגרציו הינה ההוחדה, בהקשר לייצוג של הסצינה בבית לחם. מדוע חג המולד של גרציו כה חשוב? משום שפרנסיס – שהיה עולה רגל בארץ הקודש בשנת 1219 וב-1220 – וודאי הזדמן לו לראות את המערה שבבית לחם וזו היתה הכוונה שלו: הבן של האל התעבר ללא חטא בבית לחם, נולד למרים, הינה אותה אחת שהפכה לקטנה והיא מוצעת לנו בכל יום בהוחדה וזו הדרך שאנו מוזנים בכל ימי חיינו.
השנה זהו גם כן יום השנה ה-800 של אישור החוקה[של המסדר הפרנציסקני של פרנסיס] מהאפיפיור הונוריוס השלישי. האפיפיור פרנסיס שלח מכתב לכל המשפחה הפרנציסקאנית להדגיש את החשיבות של יום שנה זה. כיצד זה יתבצע כיום?
12 פרקים, החוקה שלנו מסכמת את החוויה של הבישור של פרנסיס הקדוש מאסיזי. החוקה עבור פרנסיס הקדוש הינה ספר הבשורה וספר הבשורה הינו מה שמעצב את החיים של האדם הנוצרי (ושל חיי האח הפרנציסקאני גם כן). המהות של החוקה הינה שהבשורה מעצב את חיינו ואם נראה בבשורה כקריאה וצורה של חיים, התוצאה הינה קדושה.
מה היתה הגישה של פרנסיס הקדוש בהקשר לקונפליקטים בתקופתו ומה הוא הציע לנו כדי להתמודד עם קונפליקטים בני זמננו?
ראשית כל, פרנסיס לא נכנס לקונפליקט כלוחם הנושא נשק. המילים שלו אינן אלימות, הגישה שלו אינה אלימות והוא במפורש סרב לשאת נשק. הוא הולך להיפגש עם האחר כשמכיר שהאחר אינו אויב, אלא אח שיש לו את אותו המקור והכבוד לפני האל. הייתי רוצה להדגיש את החשיבות, כשמתבוננים בקונפליקט ושמים לב לסבל הקונקרטי של אנשים, לא הופכים ל"תומכים" כאילו היו שני אלו שני צדדים המתחרים זה בזה. מלחמה הינה תמיד טרגדיה עם מוות וסבל. לאור המצב, אנו נקראים להיות בעלי גישה של "שוויון מרחוק", כפי שהאפיפיור פרנסיס כינה זאת, באים עם אמפטיה: עלינו לחוש את הסבל של האנשים משני הצדדים. ולעזור לצד אחד לחוש כסובל והאחים אותו כנ"ל. רק כך ניתן לאפשר לעבור מסבל שעובר הכללה לנקם, תיעוב ושנאה לסבל שניתן להכיל כרחמים, נחמה ואף כדרך לפיוס.
הרבה נוצרים שוקלים להגר....
צדקה אינה מספקת על מנת להישאר בארץ הקודש, אולם היא נותנת מוטיבציה מספקת. מה שהנוצרים בארץ הקודש שצריכים להבין ולהישאר הינו שלהיות נוצרי בארץ הקודש אינו קללה אלא קריאה ויעד. מנקודת מבט זו אני מאד מודאג אודות המספרים. ישוע החל עם 12 שליחים, הוא התחיל עם דבר מה מאד צנוע משום שהלוגיקה שלו של מלכות האל. הטקסטים בספר הבשורה שמדברים על עדר קטן הינם הטקסטים שבהם נאמר לנו ראשית כל לא לפחד משום שהערך של הנוכחות אינה תלויה בכמה מאיתנו ישנם.
מהי התחינה והקריאה מארץ הקודש לנוצרים בכל העולם?
הקריאה לכל הנוצרים בעולם הינה לזכור שהנוצרים בארץ הקודש – לא ארץ הקודש במובן אבסטרקטי, אלא לזכור שכאן הם אחים ואחיות שנמצאים במצב של קושי כרגע. הבקשה הינה לבטא אחדות באמצעות תפילה, לגלות עניין במה שמתרחש ללא לבחור בצד זה או אחר, וסולידאריות קונקרטית. מצידנו, אנו נמשיל לדאוג לנוצרים שבארץ הקודש באופן קונקרטי כפי שעשינו משך מאות שנים, באמצעות בתי הספר שלנו, עבודה וסיוע כלכלי באיתות של מצוקה.
Marinella Bandini
