"העם ההולכים בחושך, ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמוות, אור נגה עליהם" (ישעיהו, ט:א)
אנו חיים בתקופה קשה שבה מתרחשים שוב ושוב אירועים טרגיים ואלימות ממלאת אותנו בפחד. התיאור של סוף העולם, שבה הליטורגיה מציעה לנו לפני תקופת הציפייה (ספר הבשורה לפי מרקוס, י"ג: 24-32) נראה כהד של מה שמתרחש ומתורגם לקשיים של המתנה לחג המולד עם סנטימנטים של שמחה, באווירה חגיגית ובחגיגה של החיים. הפחד נראה שמכתיב את דרך חיינו, אפילו בפעולות קטנות שבחיי היום יום. מעל לכל, אנו מפחדים האחד מהשני, כאילו איבדנו את האומץ להאמין באחר. אין אנו בוטחים האחד בשני עוד ואנו מתפתים להסתגר בתוכנו, בתוך מעגל זעיר של אינטרסים. אנו מפחדים מהמוסלמי, מהיהודי, מאנשים הבאים מהמזרח או מהמערב, תלוי להיכן אנו חיים. האויב שלנו הפך ל"אחרים"; אנו חושבים ש"האחרים" נגדנו, שהם מאיימים עלינו ושהם שודדים את התקווה שלנו לעולם בטוח, לעתיד טוב יותר.
בסוריה, בעיראק, בארץ הקודש, במזרח והן במערב, נראה כי כוחה של האלימות הפכה לקול היחידי שניתן ללחום באמצעותו כנגד אלימות אשר מאפילה עלינו.
בהמתנה לחג המולד תחת נסיבות אלו הינה דרך המאתגרת את האמונה שלנו והופכת אותנו לבקש את הולדתה של תקווה גדולה יותר. אלה הם הסנטימנטים המלווים אותנו כשאנו משתתפים בטקסים השונים הקשורים להדלקת עצי חג המולד ולברכה של הסצנה של האבוס. לרוב, במהלך חגיגה של אירועים אלו, אנו שומעים מסביבנו את הסירנות החזקות ואת ההתראה, סימן של קונפליקט ושל אי סדר. אנו תמיד זיהינו בתוך תוכנו תחושה של אי התאמה לכבד את המצב [הקיים]. נראה שאנו חיים מחוץ לזמן ומחוץ להיסטוריה.
ברם, אין זה המצב. ספר הבשורה מספר לנו את המלאות של הזמן שמתרחש ברגע קשה, כשיוחנן המטביל שהה במדבר והזמין אנשים להכין את הדרך לאדון והטיף לטבילה של ההמרה. יום חג, האורות, הצבעים, למרות שהכרחיים, רצויים ונחוגים בנסיבות שבהם אנו חיים, יכולים להביא אותנו לחשוב יותר לעומק על התחושה המקורית של חג המולד: האל נכנס אל הזמן שלנו, חדר לזמן שלנו ולהיסטוריה שבה אנו חיים כיום.
חג המולד אומר לנו שהאל אוהב את החיים, משום שהוא בעצמו הינו חיים. משום כך האמת המוחלטת והטוב יתקיים בכדור הארץ הזה. משום שזה העת לחפש סיבות אוטנטיות, סיבות והנמקות אולטימטיביות על מנת להמשיך את החיים והתקווה. נימוקים ומניעים הנותרים ואשר אינם מושפעים מביטויי הפחד שלנו או להתעלות, ולהם תחושה של המימד הנכון, של אופק ממשי. זהו הזמן לחפש תשובות לשאלות, הדרכה, להתבונן מחדש לעבר מזרח.
והמזרח הזה הינו ישוע המשיח, האדם והאל. חג המולד קורא לנו, אם כך, לעבר המזרח.
חג המולד מספר לנו שחיינו הינם ציפייה, אנו הולכים לעבר העתיד, ייתכן לעתיד דרמטי, מתיש, אולם בשלב מסוים – לבטח – נפגוש אותו. חג המולד מספר לנו שעתיד זה, שבהתייחס אליו אנו כה מודאגים לגביו, הינו העתיד שמתחיל כעת, כבר התחיל: ישוע נולד, מת וקם לתחייה.
אל תלכו לשום מקום, לתוך הלא ידוע, לתוך החשכה, אלא לדבר מה שכבר התרחש ונשאר, ואשר נישא עימנו כל הזמן ובכל התקופות, ולא ניתן להרוס ולהשמיד אותו אפילו אם נרצה בכך.
אנו הולכים לעבר המפגש [עם האל וישוע].
אם כן, גם הפעם למרות הקשיים מדובר בתקופה טובה, באם נחזור לידע שזהו זמן המפגש; אם נסכים – לבסוף – עקב צורך בדבר מה שהינו יותר לעצמנו; אם נהיה זהירים יותר לגבי את מי אנו מדירים ונסגרים בפניו, משום שהעתיד שלעברו אנו הולכים יכול להתממש בכל מערכת יחסים שתהיה לנו ושנטפח, כאן, עכשיו. אפילו בנסיבות טרגיות אלו [של תקופתנו הנוכחית].
התקווה שהשנה נלך בדרך זו עם בטחון עצמי, מדבר פתוח של רבים מחיינו לעברו של עתיד טוב זה, אשר יש להתמודד עימו: הרחמים של האב הממתין לנו תמיד, בנאמנות, אפילו כיום.
חג מולד שמח
אנו חיים בתקופה קשה שבה מתרחשים שוב ושוב אירועים טרגיים ואלימות ממלאת אותנו בפחד. התיאור של סוף העולם, שבה הליטורגיה מציעה לנו לפני תקופת הציפייה (ספר הבשורה לפי מרקוס, י"ג: 24-32) נראה כהד של מה שמתרחש ומתורגם לקשיים של המתנה לחג המולד עם סנטימנטים של שמחה, באווירה חגיגית ובחגיגה של החיים. הפחד נראה שמכתיב את דרך חיינו, אפילו בפעולות קטנות שבחיי היום יום. מעל לכל, אנו מפחדים האחד מהשני, כאילו איבדנו את האומץ להאמין באחר. אין אנו בוטחים האחד בשני עוד ואנו מתפתים להסתגר בתוכנו, בתוך מעגל זעיר של אינטרסים. אנו מפחדים מהמוסלמי, מהיהודי, מאנשים הבאים מהמזרח או מהמערב, תלוי להיכן אנו חיים. האויב שלנו הפך ל"אחרים"; אנו חושבים ש"האחרים" נגדנו, שהם מאיימים עלינו ושהם שודדים את התקווה שלנו לעולם בטוח, לעתיד טוב יותר.
בסוריה, בעיראק, בארץ הקודש, במזרח והן במערב, נראה כי כוחה של האלימות הפכה לקול היחידי שניתן ללחום באמצעותו כנגד אלימות אשר מאפילה עלינו.
בהמתנה לחג המולד תחת נסיבות אלו הינה דרך המאתגרת את האמונה שלנו והופכת אותנו לבקש את הולדתה של תקווה גדולה יותר. אלה הם הסנטימנטים המלווים אותנו כשאנו משתתפים בטקסים השונים הקשורים להדלקת עצי חג המולד ולברכה של הסצנה של האבוס. לרוב, במהלך חגיגה של אירועים אלו, אנו שומעים מסביבנו את הסירנות החזקות ואת ההתראה, סימן של קונפליקט ושל אי סדר. אנו תמיד זיהינו בתוך תוכנו תחושה של אי התאמה לכבד את המצב [הקיים]. נראה שאנו חיים מחוץ לזמן ומחוץ להיסטוריה.
ברם, אין זה המצב. ספר הבשורה מספר לנו את המלאות של הזמן שמתרחש ברגע קשה, כשיוחנן המטביל שהה במדבר והזמין אנשים להכין את הדרך לאדון והטיף לטבילה של ההמרה. יום חג, האורות, הצבעים, למרות שהכרחיים, רצויים ונחוגים בנסיבות שבהם אנו חיים, יכולים להביא אותנו לחשוב יותר לעומק על התחושה המקורית של חג המולד: האל נכנס אל הזמן שלנו, חדר לזמן שלנו ולהיסטוריה שבה אנו חיים כיום.
חג המולד אומר לנו שהאל אוהב את החיים, משום שהוא בעצמו הינו חיים. משום כך האמת המוחלטת והטוב יתקיים בכדור הארץ הזה. משום שזה העת לחפש סיבות אוטנטיות, סיבות והנמקות אולטימטיביות על מנת להמשיך את החיים והתקווה. נימוקים ומניעים הנותרים ואשר אינם מושפעים מביטויי הפחד שלנו או להתעלות, ולהם תחושה של המימד הנכון, של אופק ממשי. זהו הזמן לחפש תשובות לשאלות, הדרכה, להתבונן מחדש לעבר מזרח.
והמזרח הזה הינו ישוע המשיח, האדם והאל. חג המולד קורא לנו, אם כך, לעבר המזרח.
חג המולד מספר לנו שחיינו הינם ציפייה, אנו הולכים לעבר העתיד, ייתכן לעתיד דרמטי, מתיש, אולם בשלב מסוים – לבטח – נפגוש אותו. חג המולד מספר לנו שעתיד זה, שבהתייחס אליו אנו כה מודאגים לגביו, הינו העתיד שמתחיל כעת, כבר התחיל: ישוע נולד, מת וקם לתחייה.
אל תלכו לשום מקום, לתוך הלא ידוע, לתוך החשכה, אלא לדבר מה שכבר התרחש ונשאר, ואשר נישא עימנו כל הזמן ובכל התקופות, ולא ניתן להרוס ולהשמיד אותו אפילו אם נרצה בכך.
אנו הולכים לעבר המפגש [עם האל וישוע].
אם כן, גם הפעם למרות הקשיים מדובר בתקופה טובה, באם נחזור לידע שזהו זמן המפגש; אם נסכים – לבסוף – עקב צורך בדבר מה שהינו יותר לעצמנו; אם נהיה זהירים יותר לגבי את מי אנו מדירים ונסגרים בפניו, משום שהעתיד שלעברו אנו הולכים יכול להתממש בכל מערכת יחסים שתהיה לנו ושנטפח, כאן, עכשיו. אפילו בנסיבות טרגיות אלו [של תקופתנו הנוכחית].
התקווה שהשנה נלך בדרך זו עם בטחון עצמי, מדבר פתוח של רבים מחיינו לעברו של עתיד טוב זה, אשר יש להתמודד עימו: הרחמים של האב הממתין לנו תמיד, בנאמנות, אפילו כיום.
חג מולד שמח