ביום שבת, ה-2 ביולי, במנזר של סאן סלבטורההיתה אווירה של התרגשות בקבלת הפרק של האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה. האולם הראשי היה מוכן, המשרד המנהלי הוכן ודממה נפלה במסדרונות ובחצרות. אולם בשעות אחר הצהריים, המקום החל להתמלא בקולות ובצחוק: נס קטן הרלוונטי לשמונים אנשים הן מבוגרים והן צעירים.
על מנת לציין את הפרק של הקוסטודיה, אורגן קונצרט שכלל שלושה מקהלות שביצעו יחד מאוחדים בקולותיהם ובסיפורן: מקהלה אחתכללה בני נוער שלומדים במכון מאניפיקאט, מקהלת יסמין; השנייה, הינה מקהלה של ילדים פלסטינים ומתבגרים מבית לחם וחברון, מקהלת אמוואד; והשלישית – מקהלה אמריקנית של צעירים ומבוגרים מהכנסייה הפרביסטרית של פנסילבניה, מקהלת בריאן מהוור. המקהלה הזו (האמריקנית) חתמה חוזה של שנה עם מכון מאניפיקאט כדי לבדוק איך ניתן לארגן את הדאגה במהלך מסע העלייה לרגל לארץ הקודש. היתה זו המתנה ארוכה שלוותה עם חוקים חדשים ותכופים בהתאם למגבלות מגפת הקורונה. התלמידים של מכון מאניפיקאט לא יכלו לשיר יחד משך חודשים ולמרות המגבלות שהוקלו עם הזמן באופן הדרגתי לא היה קל עבורם למצוא ימים עבור החזרות כשהם יכלו לקחת חלק הבן. מכשולים נוספים בהתייחס למיזם היה השגת אישורים עבור כמעט 50 חברי מקהלה מבית לחם ומחברון, על מנת לקיים את הקונצרט יחדיו. בסופו של דבר, הנס התרחש באמצעות שגרירות ארה"ב, הפלסטינים הצעירים יכלו להיכנס לירושלים, חלקם בפעם הראשונה בחייהם. בשעות אחר הצהריים המוקדמות של יום שבת ה-2 ביולי, לאחר חודשים רבים של הכנות והחלפת רעיונות באמצעות אימייל ווידיאו, שלושת המקהלות נפגשו בפעם הראשונה עם שמחה רבה ועם התרגשות.
הכנסייה הפכה לחדר חזרות, בשעה שאולם הקהילה הפך למקום שבו חברי המקהלות יכלו להכיר האחד את השני ולהינפש לפני הקונצרט, שתוכנן לשעה 6 בערב. שמונים זמרים מאוחדים בקולותיהם בשירים הערבית, אנגלית וספרדית, יצרו מלודיות שחיממו את הלב והדליקו מחדש את התקווה. מקהלת בית לחם וחברון רגילים להשתתף באירועים מוסיקאליים באירופה ובחלקים אחרים בעולם, אולם הם מעולם לא עברו את הגבול בין הרשות הפלסטינית ובין ישראל על מנת לבצע יצירות בירושלים. הפסנתרן המלווה, שכבר שיתף פעולה מרחוק עם מכון מאניפיקאט, חי בבית לחם, לא יכול היה להסתיר את שמחתו כשאמר לנו שמשך שש שנים היה עבורו בלתי אפשרי להגיע לעיר הקודש, לירושלים.
לא היה מספיק זמם להאזין לכל הסיפורים וההרפתקאות המגוונות של זמרים צעירים אלו, שלהם מכנה משותף אחד במוסיקה ובתשוקה לשיר. לא היה זה קל לסיים את הקונצרט ולפנות את הכנסייה עבור תפילת הערבית, היה שם כל כך הרבה אנרגיה שכולם העדיפו להאריך את השהות המשותפת שלהם יחד, ההרמוניה של הקולות ושל המקהלות. בחצרות , החיוכים התעצמו כשחיבוקים והחלפת איחולים וברכות התרחשו לפני הפרידה הסופית. הקונצרט היה הצלחה רבה, הן מבחינה אמנותית ומעל לכל, מנקודת מבט אנושית ורוחנית. תודות למוסיקה , ניתן לשבור את הגבולות והמחיתות, אופקים הורחבו ועם סבלנות וענווה, עולם טוב יותר ובעל ערך רב יכול להיבנות.
האח הפרנציסקאני אלברטו פארי
