יום החג של הביקור מנציח את הביקור של מרים הבתולה לבת דודתה, אליזבט, לאחר שהבינה שהיא תהיה אימו של ישוע על ידי רוח הקודש. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה חגגו את סעודת האדון הטקסית ביום שני, ה-1 ביוני, בכפר של עין כרם הממוקם קצת מחוץ לירושלים ובסמוך לה. עין כרם הינו המקום שהאפיזודה הזו בספר של הבשורה התרחשה לפי המסורת.
הביקור של מרים הבתולה לאליזבט [חנה] היה ממוקם בפעם הראשונה במקום שונה מזה שבו נולד יוחנן המטביל בתחילת המאה ה-14, אולם הפרנציסקאנים של ארץ הקודש לא היו הבעלים של מקום זה עד 1679 ורק מאוחר יותר נבנה מקום קדוש חדש זה על ידי הארכיטקט אנטוניו ברלוצי בין השנים 1938-1955.
כבר בשנת 1263 המסדר הפרנציסקאני ערך את הטקסיות של הביקור, כשיום חג זה הועבר לכלל הכנסייה בשנת 1389 על ידי האפיפיור אורבן השישי. השנה, סעודת האדון ויום החג נערכו על ידי הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, בנוכחות של סגנו, האח דוברומיר ג'סטל ומעט אחים פרנציסקאנים ואנשי דת של עין כרם.
בדרשה שלו, הקוסטוד של ארץ הקודש רצה להדגיש את המסר של הטקסיות, החל מהאלמנט הבלתי רגיל: רגליה של מרים. "רגליה של מרים הבתולה היו הרגלים של מי שמבשר, של מי שיוצאת במהרה על מנת להגיע מנצרת לכאן, לעין כרם, על מנת לחלוק את שמחת האמהות ואת השמחה של הישועה הקרבה ובאה", הסביר האח פאטון. "כשחושבים על מרים הבתולה שהזדרזה לבקר את בת דודתה אליזבט כאן בעין כרם, המילים של הנביא ישעיהו עולים ישר לראש: "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום מבשר טוב - משמיע ישועה, אומר לציון, מלך אלוהיך" (ישעיה 52:7). בהמשך הקוסטוד שאל את הנוכחים: "אנו נקראים לבשר, זוהי הקריאה הנוצרית שלנו והקריאה הפרנציסקאנית שלנו. כיצד נראים רגלינו? האם הם יכולים לנוע מהר או שהן איטיות ועצלות, אולי עומדות במקומן במקום ואינן רוצות לנוע כלל?" (הדרשה המלאה כאן).
לאחר סעודת האדון, האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה הלכו בתהלוכה מהכנסייה העליונה לקריפטה של הביקור, היכן שטקסט קשור מספר הבשורה הוקרא.
"השנה אנו חוגגים ללא ריבוי מאמינים כפי שהיה בשנים קודמות, אולם עם טקסיות", אמר האח הפרנציסקאני ניקולאס מרקיז-גוטירז, האח הממונה האחראי על המנזר של הביקור. עשינו זאת עם אמונה רבה בפשטות של המקום, אפילו שאין כאן קהילה נוצרית בעין כרם. המקום הקדוש של הביקור הינו עבורנו מקום קיומי ואונטולוגיה של שמחה, של החלק המעמיק ביותר של האדם המיוצג על ידי רחמה של אליזבט ועל ידי רחמה של מרים, הקדושה ביותר. זוהי שמחה שבה נפגשים עם מי שיכול להעניק משמעות לסבל ולמוות. בתקופה זו, הבה נזכור את הביקור על ידי ישוע לעמו ולמרים, שנשאה בקרבה את הישועה הזו".
ביאטריס גוארארה
