לפי המסורת הנהוגה בארץ הקודש, ביום רביעי, ה-1 ביולי, יום החג של דמו היקר מפז של ישוע המשיח האדון נחוג בבזיליקה של הייסורים, שבגת שמנים, לא רחוק מהחומות של ירושלים.
האירוע החל בפיזור של עלי כותרת אדומים של וורדים על האבן שמתחת למזבח של הבזיליקה. היה זה הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקו פאטון, שערך את ההוחדה [אוכריסטיה] והקדים במחווה זו, על מנת להנציח את הייסורים ואת הדם שניגר מישוע ביום חמישי הקדוש באותו סלע בדיוק.
בהתאם למסורת עתיקת יומין (פרה קונסיליארית) האירוע נקבע לראשונה בתאריך ה-1 ביולי בשנת 1849 על ידי האפיפיור פיוס העשירי כתוצאה מהשכיחות הגבוהה של דבקות בקרב קתולים בכל העולם. יחד עם הרפורמה של לוח השנה הליטורגי בשנת 1970, ויום חג זה הוחלף ביום החג הטקסי של גוף המשיח [קורפוס כריסטי] בלוח השנה הליטורגי למעט ירושלים, אשר נשמר בה הריטואל הקשור למקום של הייסורים.
בהערות שלו אודות ספר הבשורה, הקוסטוד הדגיש שלוש מילים: הנצחה, לחגוג ולקבל.
המעשה של הנצחה קשור לזיכרון של המתנה של חייו שישוע מעניק לכולנו. "דמו של ישוע, החיים שלו שנתן, זה מה שמשנה את חיינו", הדגיש האח פאטון. "זה מה הופך את החירות לאמיתית ולמלאה של כל אחד מאיתנו ובעבור האנושות כולה."
לחגוג הינו המעשה אשר תודות לו הזכרון הופך להווה והופך אפקטיבי ומאפשר למאמינים להיות נוכחים מבחינה חומרית בסעודה של חג הפסחא, בקורבן של הצלב ובתחייה שמתגברת על המוות".
המילה האחרונה שלה הקדיש תשומת לב האח פאטון היתה לקבל, מזכיר שברגע ההקדשה ישוע עצמו היה זה שאמר: "קחו ושתו ממנה כולכם, כי הכוס הזאת היא דמי, הברית הנצחית והחדשה, שנשפך למענכם ולמען רבים למחילת החטאים". היום, אי לכך, במקום זה שהינו כה רב משמעות, אנו מנציחים, חוגגים ומקבלים את מתן האמונה של הדם היקר מפז של ישע המשיח האדון", סיים ואמר הקוסטוד של ארץ הקודש.
"זוהי מתנה המתדלקת אותנו בחיינו הארציים ומאפשרת לנו ללכת בעקבותיו של ישוע המשיח, אולם זוהי גם כן מתנה שכבר מקרינה אותנו לחיי עולם ומאפשרת לנו לקחת חלק בהבטחה שעתידית של התהילה".
בסופו של האירוע, לפי המסורת, אנשי הדת והמאמינים שנכחו אספו את עלי הכותרת מהסלע של הייסורים: מחווה קטנה של לקיחה של חלק קטן מהאירוע של היום הביתה.
ג'ובאני מלספינה
