יום החג של ההקדשה של הבזיליקה של כנסיית הקבר המציין את הסיום של הפרק של הקוסטודיה

בסעודת האדון הטקסית שנערכה בבזיליקה של כנסיית הקבר הגיע אל סיומו הפרק של הקוסטודיה ב-15 ביולי. האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש בילו את עשרת הימים האחרונים בביסוס של קווים מנחים של החיים של הקוסטודיה למשך שלושת השנים הבאות.

האירוע שנחוג היה זה של יום החג של ההקדשה של כנסיית הקבר, היכן שהאחדות בין האדון

שהינו באמת "מקדש האל" ובין הכנסייה-קהילה של המאמינים, שנבנתה על ישוע המשיח ומורכבת  מ"אבנים חיות".

יום החג הזה מתוארך לתקופת הצלבנים. החניכה של הבזיליקה שעדיין מקבלת עולי רגל היה בתאריך 15 ביולי 1149, ומאז בכל שנה באותו תאריך, התודה על כך מתבטאת ביום חג זה.

על מנת להבין את החשיבות, מספיק להיזכר כיצד כנסייה זו הינה היחידה שזכתה לקבל ברכה  מישוע עצמו, באמצעות דמו, כשמקום זה הינו המקום שבו הקורבן שבורך והיכן שקם לתחייה מן המתים וניצח את המוות.

הליטורגיה נפתחה בתהלוכה, בהובלת הקוסטוד של ארץ הקודש, האח פרנצ'סקופאטון, לעבר הקבר הריק, עם הקפלה של המלאך שבתוכה, היכן שממוקם זה מזבח.

"הגענו לסוף של הפרק שלנו של הקוסטודיה ושוב אנו באים לחגוג את ההוחדה [אוכריסטיה] כאן בכנסיית הקבר, המקום הקדוש שמדרבן את היותו שומרי המקומות ה'קדושים והמקום שבו נמצא המקור של האמונה שלנו ושל היעדים שלנו." כך החל האב הקוסטוד את הדרשה שלו, מתייחס למצב שבו הכנסייה הפקידה בידי הפרנציסקאנים את המקומות הקדושים בשנת 1342.

החשיבות של מקום קדוש זה היה במרכז של הדרשה של האח פרנצ'סקו ומספר פעמים הוא הדגיש כיצד כנסיית הקבר מזכירה לנו את כל הקהילה של האחים של הקוסטודיהבאופנים שבהם הם נושאים עדות של האמונה באמצעות היעד שהופקד בידיהם: "אנו לומדים ממשרת האל לשאת עדות באמצעות סגנון של מתן שירות שמתבטא  במתנה של העצמי. אנן משרתים, מוכנים לשרת אפילו במחיר חיינו. הסגנון של העדות  חייב להיות מיושם במקומות הקדושים, בקהילות, בבתי הספר ובכל מקום שבו אנו נוכחים כאחים של המסדר הפרנציסקאני של ארץ הקודש."

היתה זו פנייה שהופנתה לאחווה הפרנציסקאנית על ידי האח פאטון עם סיומו של הפרק שהעסיק את הקוסטודיה במהלך הימים האחרונים ובמהלכם תשומת הלב התמקדה בתפקיד וביעד של הפרנציסקאנים לשלושת השנים הבאות בארץ הקודש.

ההרהור העלה את הנוכחים לבשר ולהכריז על ישוע שקם לתחייה לכל: "אפילו אם הבישור שלנו ייראה  כהשתוללות  שהינה פרי של הזיות עבור הספקנים, אבסורד שאינו אפשרי  בהלימה לחומרנות, ועבור אחרים אפילו  ייתפס כטענה מטורפת. אין זה משנה. אנו נמשיך לבשר, משום שאין בישור אחר שיכול להעניק משמעות מלאה ומימוש של החיים של האנושות ובעבור כל פרט ופרט." 

במילים אלו סיים הקוסטוד את הדרשה שלו ובאופן סימבולי פתח את התקופה של שלושת השנים שיאופיינו בחידוש היעד של הקהילה עבור כל האחווה הפרנציסקאנית.

ביום שבת ה-9 ביולי, הפרק חידש את בעלי התפקידים בקוסטודיה, כשמונה סגן קוסטוד חדש וחברי מועצת המנהלים של הקוסטודיה שאף הם חדשים לתקופה של שלוש השנים הבאות.

פיליפו דה גרציה