עבור הכנסייה הקתולית האוניברסאלית, ה-2 בנובמבר הינו יום של הנצחה של אחדות ושל אחדות רוחנית עם המתים. בירושלים גם כן יום זה הינו ייחודי ומשמעותי עבור הקתולים המקומיים וישנן מספר מסורות הקשורות ליום זה.
יום זה הינו אחד מהימים הקדושים ביותר ושל מחויבות תודות לרפורמת הליטורגיה שהחלה במועצת הוותיקן השנייה, כשיום עתיק זה של יום חג הוכר רשמית כיום חג במאה ה-14 בשם "אניברסריום אומניום אנימארום". הכנסייה הלטינית מתארכת טקס זה עם הבנדיקטיני אודי הקדוש מ-קלוני שבשנת 998, יחד עם הרפורמות הקלוניות, נקבע ונוסד שפעמוני המנזר יצלצלו עם צלילי לוויה לאחר תפילת הערבית ב-1 בנובמבר, על מנת לחגוג את יום המתים וההוחדה תוצע להם ביום למחרת. האחדות עם הנשמות של המאמינים שנפטרו ולכן נשמר כך החל מהתקופה העתיקה ממש כמו האחדות עם הרז של הפסחא, בוודאות שבדומה לישוע המשיח, כל הנטבלים לאחר מותם ייהנו מחיי עולם.
בירושלים, האירועים כללו שני חלקים שונים: סעודת האדון בערבית בקהילה הלטינית שבעיר העתיקה, והתהלוכה לעבר הר ציון לשלושה בתי קברות קתוליים.
אנשי דת ושנות דת, מאמינים מקומיים ועולי רגל לקחו חלק בכך במספרים גדולים, החל מסעודת האדון. סעודת האדון נערכה על ידי כהן הדת של הקהילה הלטנית של העיר העתיקה של ירושלים, האח אמג'ד סברה. "ישוע אמר, "אני הדרך, האמת והחיים" עבור כולנו, כיום בייחוד, זה הופך למיזם של החיים: מילים אלו מציעות כי שלהבין מהם חיי עולם, עלינו ללכת אחר צעדיו של ישוע המשיח שקם לתחייה, ללכת לעברו ולהיות עימו", אמר כהן הדת של הקהילה, כשפירש את הטקסט מספר הבשורה שהוקרא.
"ברוחניות הפרנציסקאנית גם כן, אנו מוצאים חשיהות רבה ליום זה", המשיך ואמר האח אמג'ד. "למעשה, הדבר הראשון שעשה פרנסיס הקדוש היה לבקש מישוע ומרים לקחת את כולם לגן העדן, משום שחיינו אינם מסתיימים כאן, אלא ממשיכים הלאה, ואנו הפרנציסקאנים חיים בהמשכיות עם הוראה זו."
לאחר סעודת האדון, קבוצה של אחים פרנציסקאנים, כשבראשה ה-קוואס, הלכה בתהלוכה מסורתית לעבר שלושת בתי הקברות שבהר ציון: האחד של האחים הפרנציסקאנים, השני – בית הקברות של הזרים ולבסוף – בית הקברות של אנשי הקהילה. בכל אחד מהם, נערך רגע של תפילה ולאחר מכן הקברים זכו לקבל ברכה וקטורת יחד עם התזה של מים קדושים. מספר מאמינים מקומיים ערכו את הביקור המסורתי לקברי יקיריהם, השאירו פרח או הדליקו נרות כסימן לזכרון.
זהו יום שנחוג עם אינטנסיביות רבה מצד הקתולים המקומיים בירושלים ובאזורים השכנים של בית חנינא, בית פגי ובית צפאפא במספר דרכים. אחת מהמסורות המקומיות הינה להציע מגש עם דברי מתיקה המבוססים על פירות מטוגנים, בייחוד צימוקים ותמרים, משך שלושה ימים כשבתי הקברות פתוחים ולהציע זאת למי שמבקר בקברי יקיריהם. זהו סימבול של המתיקות והשמחה שהיקירים שלנו חווים כעת, כשיושבים וישובים במשתה הגדול של מלכות השמיים של חיי העולם.
ג'ובאני מלספינה
