סעודת האדון הטקסית וסעודת האדון בחדר הסעודה האחרונה בכנסיית הקבר
העיר עדיין רדומה. כשהשמש מתחילה לעלות לאט, הפעמונים מצלצלים על מנת להזכיר לאנשים את רז הגאולה שמתחיל כאן, בירושלים בכנסיית הקבר.
הכיצד לא ניתן ליהנות מהאווירה המיוחדת השולטת בבזיליקה של התחייה בבוקר זה של יום חמישי הגדול?
בוודאי, ישנה טקסיות רבה, קהל רב של כהני דת נוכח כאן ומראה נוכחות זו. הדרשה של הפטריארך מזכירה – "זהו החג של הכהונה, זהו החג שלכם!". ריבוי כהני דת הלבושים בלבן בא לחדש את הבטחות ההסמכה לכהונה ומסייעים בסעודת האדון לבישוף המסייע ולשגריר הוותיקן.
השמחה נראית לעין גם בפניהם של עולי הרגל. ביניהם ישנה קבוצה מקולומביה אשר ממתינים בעצבנות מסוימת לתחילת האירועים. "אם אני שמח? ואיך לא אוכל להיות שמח?" אומר בהתלהבות מאמין, "זוהי הפעם הראשונה שלי בחג הפסחא כאן!" הוא מחייך וכמעט מתפלא להיות במקום כל כך מיוחד.
כנסת הקבר מביאה אליה מאמינים ממציאות שונה. אנשי קהילה נוצרים-ערבים שלא יפסידו בשום הון שבעולם את חג הפסחא, עולי רגל שהגיעו מארבעת קצות תבל והם מלאים מחוות ופליאה.
סעודת האדון הינה מיוחד. היא נחוגה בשעות הבוקר, מסכמת את אותו הזמן שבה נחוגה הסעודה האחרונה, וכולל סעודת אדון כריזמטית ותהלוכה ב-אדיקול שבכנסיית הקבר.
הכל סובב כאן, בלב ליבה של הנצרות, היכן שהכל התרחש לפני 2000 שנה. הפטריארך וכהני דת, מאמינים או סקרנים, מקומיים או זרים, כולם מלווים את ישוע המשיח ברז שלו.
אותם הטקסים יחוגו היום בכל העולם הנוצרי, אולם דבר לא יכול להחליף את ה"צפיפות" הרוחנית והרגשית הנכללת בין קירות אלו, היכן שנוצרים ממשיכים להיות את חג הפסחא של האדון, לעבור – יחד עם ישוע – ממוות לחיים.
הפרנציסקאנים מקבלים את המפתחות של כנסיית הקבר
לפי המסורת, משפחות מוסלמיות אשר בידיהם הופקדו המפתחות של כנסיית הקבר מימי הביניים, מעבירים באופן סמלי כיום לפרנציסקאנים את המפתח. בהעדרו של סגן הקוסטוד, הכבוד מועבר לאב אנתאנאסיוס מקורה, חבר מועצת המנהלים של הקוסטודיה שהינו המבוגר ביותר הנוכח בירושלים. הדלתות נפתחו למספר דקות על מנת לתת לאנשים שרצו להתפלל לפני הסקרמנט המבורך המונח בקבר.
בחדר הסעודה האחרונה, שנים עשר ילדים מייצגים את השליחים
בשעה 15:00 האחים הפרנציסקאנים מתאספים בכניסה למנזר של סאן סלבטורה על מנת להתחיל את מסע העלייה לרגל לחדר הסעודה אחרונה, עם תחנת עצירה בקתדראלה של יעקב הקדוש שברובע הארמני, וסיומה – בכנסיה הסורית של מרקוס הקדוש.
עולי רגל ומשפחות נוצריות מהעיר העתיקה עוקבים אחרי המקצב של נקישות הקוואס.
בהגיעם אל חדר הסעודה האחרונה, מכריזים על האירועים שיתרחשו.
בין אלו שרוחצים את הרגליים, נמצא גם הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה. החדר כבר עמוס באנשים. עולי רגל, תיירים ונוצרים מקומיים נוכחים בתחילת האירועים. הילדים מוקפים בקהל מסביבם. במעין מעגל, יושב גם כהן הדת של הקהילה, האב הפרנציסקאני פיראס חיג'זין.
הקוסטוד רחץ את רגלי הילדים לפני הוריהם הנרגשים. "תאר לעצמך: הם מירושלים והם בפעם הראשונה מבקרים בחדר הסעודה האחרונה!". הוא אמר לאימו של סמיר, אחד מתריסר הילדים, "איזו שמחה לראות אותו במרכז הריטואל!", הוא מתרגש ואומר.
"לבצע בחדר הסעודה האחרונה את הריטואל הזה, מרגש במיוחד ומלא בענווה, זוהי חוויה ייחודית, אומר ג'ברא מג'ילטון, אביו של סחר, שהיה אחד מתריסר הילדים. "זהו רגע שיגדיר את חיי הילדים הללו לתמיד."
בהתבוננות בחבריו עם חיוך גדול, סחר מוסיף ואומר: "כשנבחרתי להיות בין 12 הילדים, הרגשתי כמו אחד משנים עשר השליחים!."
לראות ולהתפלל שלא נגיע לידי ניסיון
ישנה דממה רבה בבזיליקה של הייסורים. ערב השימורים של השעה הקדושה שנערכה ע" הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, מתחיל עם סימון מצד המצלמות. הטקס משודר בשידור חי ברשת האינטרנט של מרכז המידע הנוצרי ולתחנות טלוויזיה אחרות.
הבזיליקה מלאה בעולי רגל ובמאמינים מקומיים שבאו מהערים הסמוכות. בדממה זו, לפני הסלע של הייסורים, זהו זמן לתפילה ולהרהור.
"לראות ולהתפלל שלא נגיע לידי נסיון", אמר הקוסטוד. מילים אלו סיכמו את שלושת הרגעים העיקריים שהתרחשו במקום זה [גת שמנים]- הנבואה שפיטר יתכחש לישוע, בריחתם של השליחים והייסורים שבגן ולבסוף – המאסר של ישוע.
צעירים ומבוגרים, בעמידה או בישיבה על הרצפה, מתפללים יחד.
"רגע אינטנסיבי של תפילה אשר מזמן יחד שמחה להיות בבזיליקה הזו", מסכמת הנזירה זינה. ליל השימורים מתקרב לקיצו, המאמינים עוזבים את הכנסייה על מנת לערוך את התהלוכה עם לפידים לכנסיית פיטר הקדוש גליקנטו, דרך עמק קידרון.
בחצר הכנסייה, הרבה עולי רגל נשארים בחוץ עם נרות ולפידים בידיהם. חלקם מתחילים לשיר "אנו כאן מרמאללה, היינו כאן השנה ובשנה הבאה נשוב לכאן שוב משום שליל השימורים הינו עדות של התאחדות אינטנסיבית. מה יכול להיות יפה יותר מזה? בואו לכאן שוב בשנה הבאה עם השחמה שלכם. לא להפסיד זאת!".
העיר עדיין רדומה. כשהשמש מתחילה לעלות לאט, הפעמונים מצלצלים על מנת להזכיר לאנשים את רז הגאולה שמתחיל כאן, בירושלים בכנסיית הקבר.
הכיצד לא ניתן ליהנות מהאווירה המיוחדת השולטת בבזיליקה של התחייה בבוקר זה של יום חמישי הגדול?
בוודאי, ישנה טקסיות רבה, קהל רב של כהני דת נוכח כאן ומראה נוכחות זו. הדרשה של הפטריארך מזכירה – "זהו החג של הכהונה, זהו החג שלכם!". ריבוי כהני דת הלבושים בלבן בא לחדש את הבטחות ההסמכה לכהונה ומסייעים בסעודת האדון לבישוף המסייע ולשגריר הוותיקן.
השמחה נראית לעין גם בפניהם של עולי הרגל. ביניהם ישנה קבוצה מקולומביה אשר ממתינים בעצבנות מסוימת לתחילת האירועים. "אם אני שמח? ואיך לא אוכל להיות שמח?" אומר בהתלהבות מאמין, "זוהי הפעם הראשונה שלי בחג הפסחא כאן!" הוא מחייך וכמעט מתפלא להיות במקום כל כך מיוחד.
כנסת הקבר מביאה אליה מאמינים ממציאות שונה. אנשי קהילה נוצרים-ערבים שלא יפסידו בשום הון שבעולם את חג הפסחא, עולי רגל שהגיעו מארבעת קצות תבל והם מלאים מחוות ופליאה.
סעודת האדון הינה מיוחד. היא נחוגה בשעות הבוקר, מסכמת את אותו הזמן שבה נחוגה הסעודה האחרונה, וכולל סעודת אדון כריזמטית ותהלוכה ב-אדיקול שבכנסיית הקבר.
הכל סובב כאן, בלב ליבה של הנצרות, היכן שהכל התרחש לפני 2000 שנה. הפטריארך וכהני דת, מאמינים או סקרנים, מקומיים או זרים, כולם מלווים את ישוע המשיח ברז שלו.
אותם הטקסים יחוגו היום בכל העולם הנוצרי, אולם דבר לא יכול להחליף את ה"צפיפות" הרוחנית והרגשית הנכללת בין קירות אלו, היכן שנוצרים ממשיכים להיות את חג הפסחא של האדון, לעבור – יחד עם ישוע – ממוות לחיים.
הפרנציסקאנים מקבלים את המפתחות של כנסיית הקבר
לפי המסורת, משפחות מוסלמיות אשר בידיהם הופקדו המפתחות של כנסיית הקבר מימי הביניים, מעבירים באופן סמלי כיום לפרנציסקאנים את המפתח. בהעדרו של סגן הקוסטוד, הכבוד מועבר לאב אנתאנאסיוס מקורה, חבר מועצת המנהלים של הקוסטודיה שהינו המבוגר ביותר הנוכח בירושלים. הדלתות נפתחו למספר דקות על מנת לתת לאנשים שרצו להתפלל לפני הסקרמנט המבורך המונח בקבר.
בחדר הסעודה האחרונה, שנים עשר ילדים מייצגים את השליחים
בשעה 15:00 האחים הפרנציסקאנים מתאספים בכניסה למנזר של סאן סלבטורה על מנת להתחיל את מסע העלייה לרגל לחדר הסעודה אחרונה, עם תחנת עצירה בקתדראלה של יעקב הקדוש שברובע הארמני, וסיומה – בכנסיה הסורית של מרקוס הקדוש.
עולי רגל ומשפחות נוצריות מהעיר העתיקה עוקבים אחרי המקצב של נקישות הקוואס.
בהגיעם אל חדר הסעודה האחרונה, מכריזים על האירועים שיתרחשו.
בין אלו שרוחצים את הרגליים, נמצא גם הקוסטוד, פיירבטיסטה פיצהבלה. החדר כבר עמוס באנשים. עולי רגל, תיירים ונוצרים מקומיים נוכחים בתחילת האירועים. הילדים מוקפים בקהל מסביבם. במעין מעגל, יושב גם כהן הדת של הקהילה, האב הפרנציסקאני פיראס חיג'זין.
הקוסטוד רחץ את רגלי הילדים לפני הוריהם הנרגשים. "תאר לעצמך: הם מירושלים והם בפעם הראשונה מבקרים בחדר הסעודה האחרונה!". הוא אמר לאימו של סמיר, אחד מתריסר הילדים, "איזו שמחה לראות אותו במרכז הריטואל!", הוא מתרגש ואומר.
"לבצע בחדר הסעודה האחרונה את הריטואל הזה, מרגש במיוחד ומלא בענווה, זוהי חוויה ייחודית, אומר ג'ברא מג'ילטון, אביו של סחר, שהיה אחד מתריסר הילדים. "זהו רגע שיגדיר את חיי הילדים הללו לתמיד."
בהתבוננות בחבריו עם חיוך גדול, סחר מוסיף ואומר: "כשנבחרתי להיות בין 12 הילדים, הרגשתי כמו אחד משנים עשר השליחים!."
לראות ולהתפלל שלא נגיע לידי ניסיון
ישנה דממה רבה בבזיליקה של הייסורים. ערב השימורים של השעה הקדושה שנערכה ע" הקוסטוד של ארץ הקודש, פיירבטיסטה פיצהבלה, מתחיל עם סימון מצד המצלמות. הטקס משודר בשידור חי ברשת האינטרנט של מרכז המידע הנוצרי ולתחנות טלוויזיה אחרות.
הבזיליקה מלאה בעולי רגל ובמאמינים מקומיים שבאו מהערים הסמוכות. בדממה זו, לפני הסלע של הייסורים, זהו זמן לתפילה ולהרהור.
"לראות ולהתפלל שלא נגיע לידי נסיון", אמר הקוסטוד. מילים אלו סיכמו את שלושת הרגעים העיקריים שהתרחשו במקום זה [גת שמנים]- הנבואה שפיטר יתכחש לישוע, בריחתם של השליחים והייסורים שבגן ולבסוף – המאסר של ישוע.
צעירים ומבוגרים, בעמידה או בישיבה על הרצפה, מתפללים יחד.
"רגע אינטנסיבי של תפילה אשר מזמן יחד שמחה להיות בבזיליקה הזו", מסכמת הנזירה זינה. ליל השימורים מתקרב לקיצו, המאמינים עוזבים את הכנסייה על מנת לערוך את התהלוכה עם לפידים לכנסיית פיטר הקדוש גליקנטו, דרך עמק קידרון.
בחצר הכנסייה, הרבה עולי רגל נשארים בחוץ עם נרות ולפידים בידיהם. חלקם מתחילים לשיר "אנו כאן מרמאללה, היינו כאן השנה ובשנה הבאה נשוב לכאן שוב משום שליל השימורים הינו עדות של התאחדות אינטנסיבית. מה יכול להיות יפה יותר מזה? בואו לכאן שוב בשנה הבאה עם השחמה שלכם. לא להפסיד זאת!".