יום ראשון, ה-29 במאי, בכנסייה של המנזר סאן סלבטורה, הנציחו את יום החג של הרפובליקה האיטלקית.
סעודת האדון, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ולו סייעו בכך הרבה כהני דת איטלקיים.
הקונסול הכללי של איטליה לירושלים, דויד לה צציליה, בא בליווי אשתו ומשלחת מהקונסוליה, ונכחו בטקס. בין המאמינים היו הרבה אנשי דת איטלקיים (נשים וגבים), המשתפים פעולה עם הקוסטודיה ועולי רגל איטלקיים המבקרים בארץ הקודש.
בקבלת הפנים לנוכחים מצד סגן הקוסטוד הודגש הקשר המיוחד שבין איטליה ובין הקוסטודיה ובשם הקוסטודיה הוא הודה לאל על מאות שנים של תמיכה שמקורה מאיטליה.
בדרשה שלו, האב הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני, מרצה מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, הזכיר את חשיבות המסר של ישוע המופנה לכל העמים. הקטע מספר הבשורה של היום (ספר הבשורה לפי מתי ח:5-13) מתאר את האפיזודה של שר המאה בכפר נחום ומה שהתרחש שם. בנוכחות הענווה שלו והאמונה שלו, ישוע אומר: "אמן אומר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת. ואני אומר לכם רבים יבואו ממזרח וממערב ויסובו עם אברהם ויצחק במלכות השמיים".
האב בוטיני אמר שבדרך זו אמונה אינה רק אמונה במעשי ניסים, אלא מעל לכל אמונה באישיות האלוהית של ישוע המשיח."
בסיומה של סעדת האדון, נגן העוגב ניגן את ההמנון האיטלקי. צאחר מכן, הנקהלים הוזמנו לכיבוד קל שהוגש ב-קוריה.
במהלך ראיון קצר, הקונסול הכללי האיטלקי הדגיש את מערכתה יחסים הקרובה בין הקוסטודיה ובין הרפובליקה האיטלקית. הקונסול, מר ציציליה, אמר שכיום מערכת היחסים ושיתוף הפעולה בין שתי הישויות מתבטא באמצעות שני דברים: שיפוץ של הבזיליקה של המולד שבבית לחם והמיזם של המוזיאון של ארץ הקודש, שנפתח לקהל באופן חלקי.
מאוחר יותר הקונסול הכללי שינה את הנושא ואמר: "אנו מצטערים שהאב פיירבטיסטה עוזב". הוסיף, אולם ב-6 ביוני, לפי המסורת, הקונסול יהיה נוכח בשער יפו על מנת לקבל את פניו של הקוסטוד החדש, האח הפרנציסקאני פרנצסקו פאטון, לכניסתו הטקסית לעיר העתיקה של ירושלים.
בשעות אחר הצהריים, בכנסייה של סאן סלבטורה, הם שמעו את מה ששומעים באופן טבעי בקהילה של נוצרים דוברי ערבית. נערכו שם מספר רב של פגישות ביום ראשון האחרון של חודש מאי. ההודחדה [אוכריסטיה] נערכה על ידי מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של ירושלים, ולאחר מכן נערכה התהלוכה המסורתית המציינת את סופו של החודש שהוקדש למרים.
בפעם הראשונה, השנה הטקס התרחש ביום ראשון במקום ביום האחרון של חודש מאי. ייתכן ודבר זה מסביר מדוע בחצר של פרנסיס הקדוש נכחו פחות אנשים על מנת ללכת בתהלוכה. אולם הדבקות לא נעדרה! הנואמים לוו בשירים למרים הבתולה לפחות בשלוש תחנות מסומנות היטב.
כשהשמש זורחת והרוח הקרירה נושבת ברחובות הצרים של העיר העתיקה ולאחר הברכה הסופית, ההמון התפזר במהירות איש איש לביתו.
סעודת האדון, נערכה על ידי האח הפרנציסקאני דוברומיר ג'סטל, סגן הקוסטוד, ולו סייעו בכך הרבה כהני דת איטלקיים.
הקונסול הכללי של איטליה לירושלים, דויד לה צציליה, בא בליווי אשתו ומשלחת מהקונסוליה, ונכחו בטקס. בין המאמינים היו הרבה אנשי דת איטלקיים (נשים וגבים), המשתפים פעולה עם הקוסטודיה ועולי רגל איטלקיים המבקרים בארץ הקודש.
בקבלת הפנים לנוכחים מצד סגן הקוסטוד הודגש הקשר המיוחד שבין איטליה ובין הקוסטודיה ובשם הקוסטודיה הוא הודה לאל על מאות שנים של תמיכה שמקורה מאיטליה.
בדרשה שלו, האב הפרנציסקאני קלאודיו בוטיני, מרצה מהמכון הפרנציסקאני לחקר המקרא, הזכיר את חשיבות המסר של ישוע המופנה לכל העמים. הקטע מספר הבשורה של היום (ספר הבשורה לפי מתי ח:5-13) מתאר את האפיזודה של שר המאה בכפר נחום ומה שהתרחש שם. בנוכחות הענווה שלו והאמונה שלו, ישוע אומר: "אמן אומר אני לכם גם בישראל לא מצאתי אמונה גדולה כזאת. ואני אומר לכם רבים יבואו ממזרח וממערב ויסובו עם אברהם ויצחק במלכות השמיים".
האב בוטיני אמר שבדרך זו אמונה אינה רק אמונה במעשי ניסים, אלא מעל לכל אמונה באישיות האלוהית של ישוע המשיח."
בסיומה של סעדת האדון, נגן העוגב ניגן את ההמנון האיטלקי. צאחר מכן, הנקהלים הוזמנו לכיבוד קל שהוגש ב-קוריה.
במהלך ראיון קצר, הקונסול הכללי האיטלקי הדגיש את מערכתה יחסים הקרובה בין הקוסטודיה ובין הרפובליקה האיטלקית. הקונסול, מר ציציליה, אמר שכיום מערכת היחסים ושיתוף הפעולה בין שתי הישויות מתבטא באמצעות שני דברים: שיפוץ של הבזיליקה של המולד שבבית לחם והמיזם של המוזיאון של ארץ הקודש, שנפתח לקהל באופן חלקי.
מאוחר יותר הקונסול הכללי שינה את הנושא ואמר: "אנו מצטערים שהאב פיירבטיסטה עוזב". הוסיף, אולם ב-6 ביוני, לפי המסורת, הקונסול יהיה נוכח בשער יפו על מנת לקבל את פניו של הקוסטוד החדש, האח הפרנציסקאני פרנצסקו פאטון, לכניסתו הטקסית לעיר העתיקה של ירושלים.
בשעות אחר הצהריים, בכנסייה של סאן סלבטורה, הם שמעו את מה ששומעים באופן טבעי בקהילה של נוצרים דוברי ערבית. נערכו שם מספר רב של פגישות ביום ראשון האחרון של חודש מאי. ההודחדה [אוכריסטיה] נערכה על ידי מונסיניור ויליאם שומאלי, הבישוף המסייע של ירושלים, ולאחר מכן נערכה התהלוכה המסורתית המציינת את סופו של החודש שהוקדש למרים.
בפעם הראשונה, השנה הטקס התרחש ביום ראשון במקום ביום האחרון של חודש מאי. ייתכן ודבר זה מסביר מדוע בחצר של פרנסיס הקדוש נכחו פחות אנשים על מנת ללכת בתהלוכה. אולם הדבקות לא נעדרה! הנואמים לוו בשירים למרים הבתולה לפחות בשלוש תחנות מסומנות היטב.
כשהשמש זורחת והרוח הקרירה נושבת ברחובות הצרים של העיר העתיקה ולאחר הברכה הסופית, ההמון התפזר במהירות איש איש לביתו.