ביום ראשון הרביעי במספר של חג הפסחא המכונה "הרועה הטוב", האחים הפרנציסקאנים של הקוסטודיה של ארץ הקודש נסעו ליריחו על מנת לחגוג בכנסייה המוקדשת לרועה הטוב. לפי ספר הבשורה, הסיפור שבו ישוע השיב את הראייה לעיוור ברתימאוס והביא להרמת הלה של זכריאוס, גובה המיסים, ואשר מילא את שליחותו מהאל כרועה עבורם.
השנה, העלייה לרגל המסורתית הועשרה על ידי האירוע של שנת המאה של ההקדשה של הכנסייה והיה זו גם הזדמנות להיות קרובים בייחוד ל"צאן הנוצרי הקטן" של יריחו, הכולל 500 מאמינים, הן קתולים והן אורתודוקסים, שנפגע עקב המלחמה המתמשכת.
הכנסייה חוגגת
האח הפרנציסקאני מאריו חדציטי הינו כהן הדת של כנסייה זו החל משנת 2012 כמו גם האח האחראי על המנזר הפרנציסקאני והמנהל של בית הספר של ארץ הקודש, שכולל אלף תלמידים (מגיל 3 עד 18) וזהו בית הספר היחיד בעיר שבו לומדים נוצר5ים ומוסלמים. הוא תמיד מוכן לקבל ולפתוח את שעריו. היום, לרגל האירוע של "הרועה הטוב", הוא קישט את הכנסייה ואת הכיכר שלפניה בדאגה יתרה, ויחד עם המאמינים של הקהילה, הוא קיבל את פני הקוסטוד של אר הקודש, האח פרנצ'סקו פאטו, שערך את סעודת האדון ואת האחים הפרנציסקאנים מירושלים.
הרועה הטוב ושכיר החרב
בדרשה שלו, הקוסטוד הדגיש את השוני הגדול בין "הרועה הטוב" ו"שכיר החרב" מהטקסט מספר הבשורה. בשונה מהאחרון, מי שפועל רק על פי האינטרס שלו, "הרועה הטוב" פועל ומונע על ידי אהבתו לצאנו, בעבור כל שה ובעבור כל כבשה בעדר. הרועה הטוב הוא איש שמוכן לתת אפילו את חיו בעבור צאנו ומקריב את עצמו עבורם. האח פרנצ'סקו הזכיר שביום ראשון זה הינו מוקדש לתפילה עבור הקריאה [לשירות הכנסייה] : "ישוע מכיר אותנו, אחד אחד, וקורא לכל אחד מאיתנו בשמנו. הבה נבקש מרוח הקודש לפתוח את ליבם של צעירים רבים כך שהם יקשיבו למילה של ישוע ויענו לקריאתו."
בעקבות הרועה הטוב
בראיון עבור אתר הבית של הקוסטודיה, האח מארי דיבר אודות הניסיון שלו ככהן דת בעקבות הרועה הטוב: "למדתי כיצד להיות רועה לפי הדוגמא שדל ישוע המשיח, כיצד לעשות את הצעד הראשון לעבר האחר. ישוע הרועה הטוב נותן לי את האומץ להתמודד עם ריבוי קשיים שעימם נפגשתי בתחילת השליחות שלי ביריחו. תהיתי כיצד הוא החזיק מעמד משך 40 ימים במדבר זה, במקום זה שכל כך חם ומלא באבק.....משך מספר שנים, חגגתי שבעה חתונות, שהינן נדירות מאד ביריחו, מכיוון שיש מעט מאד נוצרים, ערכתי מספר טבילות וראיתי ילדים שגדלו. יכולתי ליצור מערכת יחסים טובה עם העולם המוסלמי, בייחוד עם האימאם, והחברות הזו הפכה לעדות איתנה עבור כולם."
רועה בתקופת מלחמה
האח מאריו חי ועבר שינויים רבים עם המאמינים שלו, כשהאחרון הינו מגיפת הקורונה. כיו, הוא נקרא להיות בצידו של :הצאן" שלו, שהינו תשוש מהמלחמה ולטפל בהם. "בתקופה עדינה זו, אנשי הקהילה שלי מאד מודאגים", הוא אומר. רבים מהם מובטלים משום שאין להם היתר להיכנס לעבוד בישראל. אלו שיש להם עסקים נמצאים במשבר משום שיריחו היתה סגורה זמן רב: כמו כן, העדר עולי רגל, גישה לאנשים מירושלים או מהגליל הינה מוגבלת מאד, כך שפעילות עסקית שהם חסומים לחלוטין. הילדים בייחוד הושפעו מאקלים זה וחלקם מאד מבוהלים."
מחפשים את ישוע
בפני כל האתגרים, האח מאריו תמיד ניסה לשמור על השערים פתוחים ולקבל ולנחם, אולם גם לסייע למאמינים שלו שלא להתייאש." יריחו קשורה לזכרון של ברתימאוס העיוור וגובה המיסים זכריה. ישוע ריפא את פצעיהם, הן פיזית והן מוסרית. "גם חיינו", אמר, "מלאים בבדידות ועיוורון ללא ישוע. ברתימאוס וזכריה מלמדים אותנו שאנו האנשים חייבים לעשות את החלק שלנו: חפשו את ישוע, לא להפסיק אף פעם מלחפש את ישוע, הינה השמחה האמיתית."
מרינלה בנדיני
