בית-לחם: שדה הרועים והמערה

הכפר הערבי של בית סאחור, אשר ממוקם בלב שדות בועז הנזכרים בספר רות (ספר רות, ג:5), מזוהה על ידי המסורת כשדות הרועים, כלומר, המקום שבו היתה והתרחשה ההכרזה על לידתו של ישוע לרועים על ידי המלאך.

העיירה המודרנית של בית סאחור ממוקמת דרום-מזרח לבית לחם 600 מטר מעל לגובה הים וכוללת אוכלוסייה של כ-14,000 איש. כיום בית סאחור ובית לחם נוגעות זו בזו, נראה כאילו הן המשך של האחת והשנייה. המרחב העירוני התרחב והשתלט על האחו שהקיף את העיירה הישנה ולכן לא נותר דבר משדות הרועים המתוארים בספרי הבשורה. ישנם שני מקומות המזוהים כשדות הרועים כיום: המיקום הלטיני, הממוקם צפונה מהמרכז ההיסטורי, והיווני, מצד דרום-מזרח. שני המקומות, המופרדים זה מזה במרחק של כ-500 מטר, ממוקמים על שרידי קומפלקסים של מנזרים מהתקופה הביזנטית, שבתורם מעידים ומאוששים את קיומה של התיישבות קודמת. לכן, אין זה מסייע להשתמש במקרא או בדיווחים עתיקים מיד ראשונה של עולי רגל על מנת להבין הינכן הרועים חנו.

ג'רום הקדוש (נפטר בבית לחם בסביבות שנת 419) כבר סיפק מידע על המקום שבו הרועים שהו במהלך ליל הקדושה, ומכנה את המקום "מיגדל העדר". הדיווח של ג'רום מציע כי במאה הרביעית, בשדות הרועים, המקום של הבישור מאת המלאכים, היה כבר מקום של תפילה ודבקות. גבוה מהקפלה של ימינו, השרידים של מגדל נמצאו גם כן, סביר שמזוהים כמגדל העדר.

הרבה יותר מאוחר בשנת 1858, בעמק שבין המות הסלעיות, איש רשמי של שגרירות צרפת, קרלו גוארמני, מצא את השרידים של מנזר על גבעה המכונה חרבת סייר אל-גנאם (או: שרידי מכלאת הכבשים). הוא החל בחפירות ארכיאולוגיות וטען שמצא שלושה קברים של רועים המוזכרים על ידי עולה הרגל, הבישוף ארקולפו, בסביבות שנת 680 בכנסיית שדות הרועים. כך שזהו צריך להיות השדה האותנטי. בין 1889 ובין 1906 הפרנציסקאנים הצליחו לרכוש את האדמה וביצעו מחקר ארכיאולוגי, אולם חפירות שיטתיות בוצעו רק בין השנים 1951-52 על ידי האח הפרנציסקאני וירג'יליו קורבו.

כתוצאה מכך, השרידים שייכים למנזר שנבנה סביב שנת 400 לספירה ואשר הורחב ונבנה מחדש באופן חלקי במאה השישית ושרד עד שנת 800. החדרים המרכזיים בייחוד המערות, היו בשימוש לפעילויות חקלאיות. בחדר קטן ששירת כתנור ללחם היו שתי כתובות תפילה ושני תיאורים מהגולגולתא, שלרוע המזל לא נשתמרו. הכנסייה של המנזר, שנבנה פעמיים, עמדה על שטח נמוך יותר, בפינה הצפון מזרחית, במקום שקשה להגיע אליו.

אם כך ישנה עדות כי הגבעה היתה כבר מיושבת והיתה מנוצלת בזמנו של ישוע: במערות, קרמיקה הרודיאנית ומטבעות המתוארכים עד לתקופה של באי הכח הרומאים ולמלחמתה היהודית הראשונה נמצאו.

בשנת 1953 הפרנציסקאנים, תחת ההדרכה של הארכיטקט אנטוניו ברלוצי ועם התרומה של מיטיבים מקנדה, נבנתה הקפלה סנקטורום אנג'לורום אד פאסטוראס, המוקדשת להכרה ולבישור של המלאכים הקדושים לרועים, ואשר מוקמה מחוץ לכפר. הבניה היתה בצורה של אוהל של רועים נוודים והיא כללה כיפה קנה בצורת כוכבים. ציורי קיר שהיו שם תיארו את הסיפור של הבשורה לפי לוקאס וכללה קישוט של שלושה קפלות בפנים.

המערה העולה מאחורי הכנסייה הקטנה עדיין יכולה להיות בשימוש בעבור הליטורגיה. בחלל הטבעי, לא היו סימנים של דבקות קדומה, אולם מקום זה היה מקום כה מיוחד בלבבות של המבקרים שמערות נוספות היו בשימוש למטרה זו. אין כל ספק שבתקופה העתיקה מערות אלו היו באמת בשימוש על ידי הרועים.

האזור הארכיאולוגי הרחב ניתן לבקר בו. במקומות מגוונים, מזבחים ומקומות בעבור סעודת האדון הוכנו, כך שבייחוד בתקופת ערב חג המולד, קבוצות שונות ניצלו את ההזדמנות לחגוג את ההוחדה באותו זמן ברקע הולם.
הכנסייה הלטינית של הקהילה (תוכננה עלך ידי ברלוצי בשנת 1950) מוקדשת עבור גבירתנו מ-פטימה.

מערות אבן גם היו בשימוש בתקופה הרומית-הרודיאנית והם נמצאו באזור. סביר שהיה זה כפר חקלאי קטן עקב מציאת שרידים של תחנת קמח עתיקה ועקבות חיים מאותה תקופה נמצאו אף הם. הפרנציסקאנים ניקו את המערות והסבו אותם לקפלות תפילה קטנות אופייניות.
"אתה, אשר הנך אור לאנשים ואדון של הקדושה, האר את צעדינו עם האור שבדבר האל".

"באותו חבל ארץ היו רועים שנהגו לגור בשדה ולשמור על עדרם באשמורות הלילה. לפתע ניצב עליהם מלאך יהוה וכבוד יהוה נגה סביבם. הם נבהלו עד מאד, אולם המלאך אמר להם: "אל תפחדו, כי הנני מבשר לכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם. היום נולד לכם מושיע בעיר דוד, הוא המשיח האדון וזה לכם האות: תמצאו תינוק מחותל שוכב באבוס". פתאום היו ליד המלאך המון צבא השמים והם מהללים את האלוהים ואומרים: כבוד לאלוהים ברומים, ובארץ שלום על בני אדם אשר אותם רצה."
לאחר שעלו המלאכים מעליהם השמיימה, אמרו הרועים איש אל רעהו: "בואו נלך עד בית לחם ונראה את הדבר הזה אשר קרה, מה שאלוהים הודיע לנו". הם הלכו מהר ומצאו את מרים ויוסף ואת התינוק השכב באבוס. כאשר ראו אותו השמיעו את הדבר שנאמר להם על אודות הילד הזה. כל השומעים תמהו על הדברים שאמרו להם הרועים, אך מרים שמרה את הדברים האלה ושקלה אותם בלבה.לאחר מכן חזרו הרועים כשהם מהללים ומשבחים את האלוהים על כל אשר שמעו וראו כפי שנאמר להם.

(ספר הבשורה לפי לוקאס ב: 8-20)

מזמור:
תהילים, פה’ (פד): אלוהים מכריז על שלום לאנשים שמאמינים בו.

מקראות:
לוקס, 2 (20-8): הרועים מבקרים את מרים, יוסף והילד.
ישעיהו, סא’ (3-1): הבשורות הטובות אל שפלי-הרוח.
האיגרת הראשונה של שאול-פאולוס אל הקורינתיים, 1 (31-19): אלוהים בוחר מבין הפשוטים והנתעבים של העולם.

תפילה ודרשה:
המשיח הגיע כדי לשחרר את הבריאה מן השחיתות של חטאיה ומן המוות, וכדי להביאה אל הדרור של בני האלוהים. כשאנו נתמכים על ידי אמונה זו, הבה נקרא לעזרת שמו:
אתה, שהיית קיים מאז ומעולם ונהיית אדם בתוך הזמן ההיסטורי,
דרך רז הולדתך, חדש את האנושיות שבנו.
אתה, שהינך אור לגויים ואדון הקדושה,
האר נא את צעדינו באור דברך.
דבר האלוהים, אשר נהייה אדם ברחמה של מרים הבתולה,
רד נא ושכון בתוך נפשנו, דרך האמונה וחסדך.

הבה נתפלל:
היה זה רצונך, אבינו, שהרועים הענווים יתוודעו אל הולדת בנך בדרך מופלאה, מבשורת המלאך. הענק לנו, המצהירים שאנו מאמינים בהתגלמותו כאדם, את הזכות לחיות עימו חיי נצח. דרך ישוע המשיח, אדוננו, אמן.