בפסגה של הר תבור אדם מוצא את עצמו בצומת דרכים. מצד שמאל, ניתן ללכת למקום הקדוש היווני. מצד ימין, כשעוברים את שער הרוח, ניתן להיכנס לנכס של הפרנציסקאנים, כשקודם ישנו מצד שמאל, בית קברות זעיר, ולא רחוק משם קפלה של ה-דשנדנטיבוס [הירידה מההר]. זהו מבנה פשוט ללא חלונות זכוכית שנבנה בסגנון ביזנטי ונבנה מחדש ב-1923. השם מרמז על הירידה של השליחים מהר תבור:
"כשירדו מן ההר ציווה עליהם שלא יגידו לאיש מה שראו עד אשר יקום בן האדם מן המתים. הם שמו לבם לדבר וחקרו בינם ובין עצמם מה פרוש לקום מן המתים. שאלו אותו: "מדוע אומרים הסופרים כי אליהו צריך לבוא תחילה?". השיב להם: "אליהו אמנם יבוא ראשונה וישיב את הכל; ואיך כתוב על בן האדם שיסבול הרבה וימאסו זו ברם אומר אני לכם כי אכן בא אליהו ועשו בו כרצונם, ככתוב עליו"
(סםר הבשורה לפי מרקוס, ט:9-13)
חפירות ארכיאולוגיות בוצעו החל מהמאה ה- בהר תבור. בין השנים 1921-24, הפרנציסקאנים בנו את הבזיליקה העכשווית, בסגנון סורי-רומי: העבודה הראשונה של הארכיטקט אנטוניו ברלוצי, שלאחר מכן יעבוד כעשור נוסף על מנת לסייע לאחים הפרנציסקאנים. האזור של הבזיליקה כולל אדמה שזכתה להערכה מאז התקופה הביזנטית. שני מגדלי הפעמונים ניצבים מעל האורטוריות של משה ושל אליהו, ושתי קפלות בהתאמה נותרו כמוקדשות לשתי דמויות מקראיות גדולות אלו אשר הופיעו לצד ישוע המשיח במהלך ההשתנות. החלק הפנימי של הכנסייה מחולק לשלושה אזורים. מהצד של המעברים של הישיבה, המדרגות מובילות למזבח מוגבה, אשר פסיפס של ההשתנות של ישוע המשיח מתוארת בו. גרם מדרגות נוסף אשר רחב בדומה למעבר המרכזי, יורד לעבר הקריפטה הפתוחה, שבה אכסדרה מקושטת השתמרה. הפסיפסים בקריפטה מעמיקים את המשמעות של השתנות: ישוע לבש דמויות מגוונות בהדרגה מלידתו בארץ, ייסוד ההוחדה [אוכריסטיה בלעז], הקורבן שלו על הצלב והתחייה מן המתים.
לכיוון צפון, מצד שמאל, נמצאים שרידים של המנזר הבנדקטיני מימי הביניים.ניתן להבחין בקפלה ומאחורה באולם הקפלה ובחדר האוכל. מגדל השמירה פונה לדרום, מצד ימין, של הכנסייה נמצאים מגורי החיילים [קרקסטינים], בשעה ששרידים של חומות ההגנה, ממוקמים בהמשך למטה, ואשר
מתוארכים לתקופה הרומית.
הנוף הנשקף מהמרפסות
המרפסות ממוקמות בצידי הבזיליקה ומציעות נקודות נוף נפלאות. לכיוון מזרח, מעבר לחופי הירדן ואגם גנשרת, ניתן לראות את רמת הגולן ורמת הבשן, כמו גם את רמות הגלעד שבירדן החוצות את עמק ירמוך. לכיוון דרום, הנוף מתרחב
במעבר להרי שומרון להר גלבוע, אשר נוטה לכיוון צפון וכמו כן את ההר הקטן יותר של הר החרמון, שניתן לראות מהמדרונות הצפוניים של נעין. מרחוק לכיוון מערב, ניתן לראות את הצלליות של הר הכרמל; בחזית , האזור ההררי של סביבת הגלית התחתון יחד עם נצרת, אשר מחוז נצרת המודרני של נצרת עילית נראה בעיקר. לכיוון צפון, ישנם ההרים של הגליל העליון עם העיר צפת וביום בהיר, ניתן לראות אפילו עד הר חרמון האמיתי, אשר נותר מכוסה בשלג עד תחילת הקיץ.
במרחב הפתוח שלפניהם המקום הקדוש ממוקם המנזר הפרנציסקאני, אשר נבנה בין השנים 1873-75; צמוד אליו בית הארחה של קאזה נובה, אשר הינו בית אכסניה לעולי רגל. החל משנת 2006, קהילת מונדו 10 [איקס] מעניקה שירות יקר ערך עבור עולי רגל ומתחזקת את הקומפלקס הגדול הזה. זוהי אגודה איטלקית הכוללת אנשים עם עבר של תלות בסמים, אשר נוסדה בשנת 1961 וכיום כוללת כ-40 קהילות הממוקמות בעיקר בחצי האי האיטלקי. לאחר תרפיה מתמשכת שמטרותיה לשחרר אותם מהמגבלות של תלות פיזית, חברי מונדו עשר [איקס] עובדים על מנת לבנות חיים נטולי סמים בעבור עצמם באמצעות לוח זמנים נוקשה, הכולל עבודת כפיים וחיים רוחניים.
החלק הצפוני של ההר שייך לקהילה היוונית האורתודוכסית, אשר ניתן להגיע אליו לעולי רגל רק דרך הכנסייה האורתודוכסית. הכנסייה של אליהו הקדוש נבנתה בשנת 1911 על הבסיס של מקום קדוש מהתקופה הצלבנית, אולם בכל מקרה היא ממוקמת על שרידים ביזנטיים מקוריים, כפי שניתן לראות ברצפת הפסיפס. לכיוון המערב, כשהולכים בשביל לכיוון שמאל לשער הרוח, ישנה מערה אשר עולי רגל מימי הביניים העניקו לה כבוד כבית של מלכיצדק המפרסם, אשר בירך את אברהם ובתמורה זכה למעשר (בראשית י"ד:18-20). המערה שוחזרה בשנת 2009,אולם היא לרוב נעולה.
