המדרכה הרומית עם מרצפות האבן וביתו של פילטוס, הנקרא פרטוריום, מקום משפטו של האדון, הוזנחו במאה הרביעית (על פי עדותם של צליין אנונימי מבורדו ושל קיריל מירושלים). במאה החמישית נבנתה פה כנסייה הנושאת את השם סופיה הקדושה ("סופיה", מילה יוונית שמשמעה חוכמה) שכן "חבריה העיקריים של החוכמה במקום, שמעו על הרשעתו למוות" (סופרון מירושלים, ראשית המאה השביעית). דבר לא ידוע על כנסייה זו מאוחר יותר. במשך זמן מה המדרכה הוזכרה בהקשר להר ציון ומאוחר יותר (בסוף המאה ה 12) חשבו שמיקומה הוא בקרבת מצודת אנטוניה, אשר בזמנו של ישוע, חלשה על בית המקדש בצידה הצפוני של העיר.
כנסיית ההלקאה הוקמה במקור על ידי הצלבנים במאה ה 12 ולאחר מכן ננטשה במשך מאות שנים. ב 1838 נרכשה הכנסייה על ידי הפרנציסקאנים ונפתחה מחדש לתפילה, בעיקר הודות לתרומתו הנדיבה של מאקסימיליאן מבוואריה, כפי שמצוין על אבן בחזית הבניין. הארכיטקט בארלוצי, שיקם אותה ב 1929, כשהוא משמר את סגנון ימי הביניים. חלונות הויטראז’ שיצר א. קאמבלוני, ראויים לציון מיוחד, בהם רואים את חריצת הדין של פילטוס, הלקאתו של ישוע, ושחרורו של בארנבאס. תמונה (שצוירה על ידי מ. בארבריס) התלויה על קיר צדדי, מנציחה את מאסרו של שאול (פאולוס) הקדוש במצודת אנטוניה.
כנסיית ההרשעה נבנתה מחדש ב 1904 על ידי האח וונדלין הינטרקאוזר על חורבות הכנסייה מימי הביניים אשר נתגלתה במקרה שנים ספורות קודם לכן. שמה של הכנסייה העתיקה אינו ידוע. הכנסייה החדשה קבלה את שמה בשל רצפתה, אשר רוצפה על ידי הרומים באבנים גדולות. דרך רומית מרוצפת זו, המתמשכת אל תוך הכנסייה השכנה "הבט-באדם" (אצ’ה-הומו), נחשבת למקום בו ישב פילטוס בזמן ששפט את ישוע המשיח, ומשם יצא ישוע כשהוא נושא את הצלב.