עין כרם: הביקור

ביקורה של מרים הבתולה אצל אלישבע נקבע בתחילה כמקום אחר ממקום הולדתו של יוחנן הקדוש (יוחנן המטביל, בנה של אלישבע) בראשית המאה ה 14: "בית זכריה נמצא בהרי יהודה. במקום זה ישנן שתי כנסיות… ובין שתי כנסיות אילו זורם מעיין אשר די שופע מים. באתר הכנסייה הראשונה, נאמר שאלישבע בורכה על ידי מרים הבתולה המבורכת. כמו כן נאמר שיוחנן המטביל המבורך הוחבא שם בזמן טבח (הפעוטות) התמימים. באתר הכנסייה השנייה, יוחנן המטביל המבורך נולד" (הנזיר ג’ובאני פדאנזולה מפרוג’יה, 1330).
מעבר לאפיזודה המתוארת בבשורה, אותה כנסייה גם משמרת את זכר מקום מחבואו של יוחנן המטביל הקדוש, כפי שמתואר בספרים החיצוניים שקדמו לבשורה שבברית החדשה (מהמאה השנייה): "מעבר לעמק קטן השופע עצים ישנו הר אשר לכיוונו רצה אלישבע עם בנה, באומרה "הר! קבל את האם ובנה!" וההר נפתח והציע להם מקום מקלט. חייליו של הורדוס אשר עקבו אחריהם, הגיעו לנקודה זו וכאשר לא מצאו אף אחד, חזרו מבולבלים. אפילו כיום, אפשר לראות את מקום ההתרחשות, המסומן בסלע. מעליו נמצאת כנסייה קטנה, ומתחתיה ישנה מערה אשר בפתחה הוסיפו עוד כנסייה קטנה. ממערה זו נובע מעיין אשר הרווה את צימאונם של אלישבע ויוחנן בזמן ששהו בהר, ואשר נשארו שם, כשמלאך משרתם, עד מותו של הורדוס." שרידי "אדמת המערה של אלישבע ויוחנן נשמרו כבר מאז המאה השביעית ברומא, באוצר הלטראני ובמקומות אחרים. אבן, החשופה בקריפטה, ממשיכה את המסורת הזו בימינו.
במאה ה 14 הכנסייה הייתה תחת השגחתם של נזירים ארמנים, אשר עזבו זמן קצר לאחר מכן. הפרנציסקאנים רכשו את האתר ב 1679.
החפירות (שנעשו על ידי האב בלארמינו באגאטי, 1937) שנערכו לפני בניית הכנסייה החדשה (על ידי הארכיטקט בארלוצי, 1940-1939) העידו על שרידי מבני ההנצחה העתיקים אשר מהווים חלק מהכנסייה העליונה ומהקריפטה, וכן אולמות עתיקים עם קירות אבן אשר מגיעים עד לבאר אשר ניזונה בקביעות מזרם מים קט. חשוב להבחין מעל צידה הדרומי של הכנסייה באולם צלבני שהשתמר יפה.

"ותקום מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל עיר יהודה. ותבוא בית זכריה ותברך את אלישבע. ויהי כשמוע אלישבע את ברכת מרים וירקוד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקודש. ותקרא בקול גדול ותאמר "ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך. ומאין לי זאת אשר אם אדוני באה אלי. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר לה מאת ה'". ותאמר מרים "רוממה נפשי את ה' ותגל רוחי באלוהי ישעי. אשר ראה בעוני אמתו כי הנה מעתה כל הדורות יאשרוני. כי גורלות עשה לי שדי וקדוש שמו. וחסדו לדורי דורים על יראיו. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזימות לבבם. הרס נדיבים מכיסאותיהם וירם שפלים. רעבים מילא טוב ועשירים שלח ריקם. תמך בישראל עבדו לזכור את רחמיו. כאשר דיבר אל אבותינו לאברהם ולזרעו עד עולם." ותשב מרים עימה כשלושה חודשים ותשוב לביתה."

(לוקס 1: 56-39)

במאה ה-14 המקום הקדוש היה תחת חסות של הנזירים הארמנים, אשר עזבו אותו מיד אחר כך. הפרנציסקאנים רכשו את המקום בשנת 1679. חפירות הארכיאולוגיות שנערכו ע"י האב הפרנציסקאני בלרמינו בגטי (1937) כללו עבודות בנייה של המקום הקדוש החדש (ע"י הארכיטקט א' ברלוצי, 1939-40) שהיוו עדות לשרידים של יד הזיכרון שהפך לחלק העליון של הכנסייה וקריפטה עם אולם עתיק הפונה לאבן שממנה נובעים מי המעיין. בסמוך ישנו אולם צלבני שמור היטב מעל לחלק הדרומי של הכנסייה. 


1. הכניסה מבחוץ בת ימינו. 
2. מקווה מים ביזנטיני (מאה שישית-שביעית) 
3. באר עם מעיין קטן (מהמאה השביעית עד השתים עשרה) 
4. הכנסייה העליונה 
5. אולם צלבני (מהמאה ה-12)

כנסיית הביקור 
ת.ד. 1718 – ארץ הקודש 
עין כרם – ירושלים – 91170 
ישראל
+טלפון: 972-2-641-7291
+פקס: 972-2-643-1163

שעות ביקור בכנסייה
קיץ: 8:00 עד 11:45; 14:30 עד 18:00
חורף: 8:00 עד 11:45; 14:30 עד 17:00