בארץ הקודש יחד איתנו

תקופת שהייה אידיאלית: 9 ימים / 8 לילות

היום הראשון: בית לחם (הבזיליקה של כנסיית המולד, מערת החלב ושדות הרועים)

"ואתה בית לחם ארץ יהודה אינך צעיר בלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את עמי ישראל" 
(הבשורה לפי מתי, ב:6)

הטיול מתחיל ממקום הולדתו של ישוע, בית לחם, בבזיליקה של המולד, שנבנתה ע"י הקיסר קונסטנטינוס במאה הרביעית. כאן תוכלו לבקר במערה, היכן שלפי המסורת, ישוע הילד נולד. הליכה לאורך כיכר מרכזית גדולה, כ-500 מטר מצד ימין של הבזיליקה, היכן שממוקמת מערת החלב, מספרת האגדה כי מספר טיפול חלב נשרו כשמרים הניקה את בנה וכל המערה הפכה ללבנה.

מקום נוסף המזכיר את לידתו של ישוע הינו שדות הרועים שכיום נמצאים בכפר הערבי בית סאחור, שלפי המסורת הנוצרית, המלאך בישר אודות לידת ישוע לרועים.

* בבית לחם תוכלו ללון ב"קאזה נובה", בית הארחה פרנציסקאני עבור עולי רגל 

היום השני: בית לחם (הרודיון), קומראן וים המלח

כ-10 ק"מ מבית לחם, על גבעה בצורת קונוס, עומד המבצר-מקום מגוריו של הורדוס הגדול. הנוף מלמעלה מרהיב והשרידים הארכיאולוגיים של ארמונו של הורדוס מרשימים. בתחנה שניה במסע, אנו ממליצים על האתר הארכיאולוגי של קומראן, כ-2 ק"מ מהחוף הצפון-מערבי של ים המלח. זהו מקום מפורסם עקב תגליות של כתבי יד עתיקים מהמאה ה-2 לפנה"ס, הידועים כמגילות ים המלח. כתבי יד אלו מכילים טקסט מקראי (כמו של הנביא ישעיהו) וטקסטים תיאוריים של חיי קהילת קומראן המתוארך ל-150 לפנה"ס. לבסוף, אם הנכם כבר כאן, יהיה קשה לעמוד בפיתוי שלא לרחוץ במים המלוחים של ים המלח.

היום השלישי: נצרת (הבזיליקה של הבשורה, כנסיית יוסף הקדוש, המעיין של מרים הבתולה)

"ויהי בחוד השישי וישלח המלאך גבריאל מאת האלוהים גלילה אל עיר אשר שמה נצרת, אל בתולה מאורשה לאיש אשר שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים" (הבשורה לפי לוקס, א:26)

בירת הגליל, נצרת, היכן שיוסף, מרים וישוע חיו כששבו ממצרים. כאן תוכלו לבקר בבזיליקה של הבשורה, המקום שבו הופיע המלאך לפני מרים. כנסיית יוסף הקדוש נמצאת כ-200 מטר מהבזיליקה ולפי מסורת עממית, הכנסייה מזוהה עם ביתה של המשפחה הקדושה. מכאן תוכלו ללכת ברחוב הראשי של נצררת ולבקר במעיין של מרים הבתולה, מקור המים של נשות הכפר שאליו הלכו כדי לשאוב מים והיכן שמרים ראתה לראשונה את המלאך לפי הפרוטו-אוונגליון של יעקב [ג'יימס]. המקום האחרון שבו מבקרים ביום זה הינו, לפי המלצתנו, הר טבור, "הר האור", היכן שהתרחשה ההשתנות של ישוע.

* תוכלו ללון ב-"קאזה נובה" של הפרנציסקאנים גם כן.

היום הרביעי: הכנרת (מגדלה, עין טבחה, כפר נחום), הר האושר

בעוזבנו את נצרת, תוכלו לבקר בכנרת, "ים הגליל" ואלו רק שניים משמותיו הרבים. האגם המרהיב, המוקף בגבעות חשופות, מזכיר אירועים רבים מספרי הבשורה. היו אלו החופים שבהם ישוע החל את כתפקידו הציבורי והיכן שביצע ניסים רבים. ישנם מקומות קדושים רבים בכנרת" מקום הבכורה של שמעון (פטרוס), האתר הארכיאולוגי של מגדלה, מקום לידתה של מרים המגדלית, כנסיית עין טבחה שבה ארע הנס של הלחם והדגים. בכפר נחום תוכלו להתרשם מהחפירות הארכיאולוגיות שמעירות לחיים את הכפר שבו חי ישוע והטיף ואת הכנסייה, יד הזיכרון לשמעון הקדוש (פיטר), שנבנה על השרידים של ביתו האמיתי. מכאן, תוכלו ללכת ולטפס בהר האושר, היכן שישוע דרש את הדרשה על ההר.

* תוכלו ללון ב-"קאזה נובה" של הפרנציסקאנים גם כן.

היום החמישי: יריחו, בית עניה, ירושלים

"ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכות בתכריכין ופניו לוטים במטפחת. ויאמר אליהם ישוע: התירו אותו וילך לדרכו" (הבשורה לפי יוחנן, י"א:43-44)

התחנה ראשונה ביום החמישי יכולה להיות יריחו ומשם בחזרה לירושלים. יריחו (בעברית – ירח) הינה העיר העתיקה הידועה לאדם והיא ממוקמת הכי נמוך מתחת לפני הים. מחקרים ארכיאולוגים תיארכו את התיישבות הראשונה בסביבות שנת 8000 לפנה"ס. יריחו ההרודניאנית היא זו שאותה הכיר ישוע והיכן שפגש את זכריה (לוקאס י"ט:1-10). כאן תוכלו לראות את עץ השקמה המוזכר בספר הבשורה ואת האתר הארכיאולוגי שבו הריסות ושרידים של יריחו העתיקה, תל אל-סולטן. מכאן, באם יש זמן, תוכלו לבקר במקום מיוחד מאד מבחינת נוף ומיקום: המנזר היווני אורתודוכסי של "ימי צום הארבעים" הנקשר לזיכרון של 40 הימים של ישוע במדבר. אסור להחסיר ביקור במקום חשוב ביותר לנוצרים: המקום שבו ישוע הוטבל בנהר הירדן(המקום שופץ לאחרונה ופתוח לקהל). מכאן, חוזרים לירושלים, וניתן לעצור בבית עניה ובבית של ידידי ישוע (מרתה, מרים ולזרוס). היה זה המקום שבו ישוע הקים לתחייה את לזרוס. 
בחזרה בירושלים, אנו מציעים ללכת מעל גגות העיר העתיקה. זו זווית ראיה מאד מיוחדת המעניקה תצפית כוללת על הרובעים של העיר העתיקה ושל הכנסיות המרהיבות, המסגדים ובתי הכנסת.

* תוכלו ללון ב-"קאזה נובה" של הפרנציסקאנים גם כן.

היום השישי: ירושלים (ויה דולורוסה, כנסיית הקבר, הכותל והטיילת ו-הר ציון)

תוכלו להקדיש את שעות הבוקר של היום השיש למסע לעיר העתיקה של ירושלים ובייחוד למקומות הקדושים. מתחילים ככנסיית ההצלפה, היכן ש-ויה דולורוסה (דרך הייסורים) מתחילה, דרך 14 התחנות שלה. חלק מהתחנות הידועות ביותר הינן: התחנה השלישית בהיכן שישוע נפל בפעם הראשונה; התחנה הרביעית –היכן שפגש את מרים ; התחנה השישית – היכן שורוניקה הרטיבה את פניו והתחנה השביעית היכן שישוע נפל בפעם השנייה; תוכלו לראות את השרידים של עמודי ההצלפה.

התחנה האחרונה של דרך הצלב כוללת את כנסיית הקבר או הבזיליקה של התחייה. זהו אחד מהמקומות קדושים ביותר והיקרים ללב הנצרות. בזמנו של ישוע, היה זה מקום מחוץ לחומות ירושלים וייעודו היה קבורת אנשים. בבזיליקה, יש את הגולגולתא, אבן המשיחה שעליה גופתו של ישוע הונחה וטופלה לפי המסורת היהודית והקבר הריק.

"ויאמר אליהן אל תשתוממנה את ישועה נצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו פה, הנה זה המקום אשר השכיבוהו בו" (הבשורה לפי מרקוס, ט"ו: 6-7) 


המקום הקדוש הפעם עבור היהודים הוא הכותל המערבי אשר הינו חלק מהחלק המקורי של הקיר התומך שבנה הורדוס בשנת 20 לפנה"ס על מנת לתמוך בטיילת של בית המקדש השני; בית המקדש הוזכר בכתבי הקודש. כאן תוכלו לראות יהודים רבים, עם כיסוי ראש, מתפללים ופונים אל הכותל, בשני אזורים נפרדים (גברים ונשים) ממש כפי שנהוג בבתי כנסת.

תוכלו לבקר בטיילת היכן שכיום ישנו מקום תפילה מוסלמי: כיפת הסלע ומסגד אל אקצא, אשר לרוע המזל הכניסה אליו אסורה. 

הליכה דרך הרובע היהודי ולאחר מכן ברובע הארמני, דרך שער ציון מביאים אתכם להר ציון. כאן, מחוץ לחומות, היכן שממוקם חדר הסעודה האחרונה של ישוע עם השליחים והיכן שישוע נגלה לאחר תחייתו. ליד המקום הקדוש של חדר הסעודה האחרונה ישנו מנזר הדורמיציון וכנסיית שמעון (פיטר) הקדוש של גליקנטו, המנציח את המקום שבו שמעון (פיטר) התכחש לישוע

היום השביעי:ירושלים (הר הזיתים, גת שמנים, עין כרם)


"ויוליכם מחוץ לעיר עד בית היני וישא את ידיו ויברכם. ויהי בברכו ותם ויפרד מאיתם וינשא השמיימה" (הבשורה לפי לוקס, כ"ד:50-51)

תוכלו להקדיש את שעות הבוקר לבקר בהר הזיתים בשעה שבעות חר הצהריים אנו ממצילים לבקר בכפר הקטן של עין כרם. הר הזיתים הינו מקום שבו אירועים רבים הוזכרו בספרי הבשורה: עלייתו של ישוע השמיימה, לימוד תפילת האדון (אבינו בשמיים) לשליחים (מערת אבינו שבשמיים), דומינוס פלוויט (האדון בכה), גת שמנים ומקום מאסרו של ישווע (הבזיליקה של הייסורים ומערת הזיתים), מקום קבורתה של אם ישוע (קבר מרים הבתולה).

הנוף הנשקף ממעלה ההר על העיר הינו יוצא מן הכלל. 

כ-8 ק"מ מירושלים, ישנו עמק מלא עצים ובו ממוקם הכפר של עין כרם, אשר לפי המסורת הנוצרית שם חיה אלישבע עם בעלה זכריה והיכן שיוחנן המטבל נולד. כאם תוכלו לבקר בכנסיית הביקור, המנציחה את ביקורה של מרים הבתולה את בת דודתה אלישבע ואת הכנסייה של יוחנן המטביל.

היום השמיני: יד ושם, עמאוס אל קוביבה

למי שמבקר בירושלים, יד ושם, הינו מוזיאון המוקדש לשואה וממוקם על גבעת הזכרון והינו מקום שחובה לעצור ולבקר בו. יש ושם משמעו "יד זכרון ו-שם" והינו ביטוי הלקוח מדבריו של הנביא ישעיהו:
"ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנת שם עולם אתן לו אשר לא יכרת" (ישעיהו, נ"ו:5)
זהו ביקור מרגש שבודאי ירשים אתכם וייחרט בזיכרונכם.

בשעות אחר הצהריים תוכלו לטיייל לעמאוס אל-קוביבה, מערבית מירושלים – היכן שישוע הופיע לאחר תחייתו לקליאופס ולשמעון. ישנו שם מקום קדוש המנציח את האירוע הזה ובו שרידים של בית רומי (ביתו של קליאופס לפי המסורת). ובסמוך לו מנזר פרנציסקאני ליד לכנסייה, דרך רומית ושרידי כפר מהתקופה הצלבנית, שעדיין ניתן לראות את בתיו ואת החנויות שבו.

היום התשיעי: קיסריה (קיסריה מריטימה)

תוכלו להקדיש את בוקר של היום האחרון לקיסריה העתיקה, הנחשבת לאחד מהאתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר בישראל. היה זה הורדות הגדול שבנה את העיר בסיבות 20 לפנה"ס ובה היה נמל מרשים והוקדשה לקיסר. בתקופה הרומית, היתה זו עיר חשובה למסחר ופוליטיקה, לאירועים תרבותיים ודתיים. שמעון (פיטר) הטביל את קורנליוס השליש הרומי ואת משפחתו שם. תוכלו לבקר במצודה הצלבנית ובנמל, האמפיתיאטרון הרומי, האקוודוקט (אמת המים) ההרודיונית ושרידים רבין מהתקופה הרומית-הביזנטית.

משך המסע: 8 ימים / 7 לילות

היום הראשון: חברון – באר שבע

"וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. ג וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (בראשית, י"ב:2-5). 

אנו מציעים להתחיל במסע זה באחת מהערים העתיקות בארץ קודש – חברון. עיר זו קדושה ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים משאום שבה נמצא האתר של קבר האבות והיכן שאירעו מאורעות היסטוריים חשובים: אברהם קבע את אוהלו כאן לאחר שהופרד מ-לוט, קבר את שרה במערה בחלקת אדמה שנקנתה מהחיתי ואברהם עצמו נקבר באותה מערה ע"י בניו.

מחברון קל להגיע לבאר שבע, הממוקמת 45 ק"מ מדרום לחברון. עיר זו, אשר בזמן לידתה של מדינת ישראל היו בה 2000 איש, הינה כיום מרכז עירוני גדול וסמל כיצד הישראלים הצליחו לנצח את המדבר, ולהפוך אוותו למשגשג ולמקום פרודוקטיבי. 

ישנם שלושה מקומות שיש לראות בבאר שבע: היישוב מתקופת הנחושת (4000 לפנה"ס) של אבו מטר, ביר אס-ספאדי ומקום נוסף שבו התיישבות מאוחרת יותר ארעה בו ו-תל אש-שבע או עיר האבות, כפי שמוזכר בתנ"ך.

היום השני: מדבר סיני (הר משה ומנזר סנטה קתרינה)

היום השני של המסע יכול להיות מוקדש להר סיני (הר חורב במקרא) שבו משה קיבל את לוחות הברית. בגובה של 2285 מטר מעל פני הים, הר סיני מתרומם בהוד בנוף הירחי ושולט בכל ההרים המקיפים את מנזר סנטה קתרינה. הנוף המלווה אתכם כשהולכים לפסגה להר בלתי נשכח ולמרות התיירים ועולי הרגל, יותיר תחושה של שלום ושל שלווה.

המנזר של סנטה קתרינה שוכן לרגלי ההר, בעמק אשר לפי המסורת, משה פגש את בנותיו של יתרו, בסמוך לבאר אשר כיום ליד המנזר. מחוץ החומות, היכן שהכנסייה של הטרנספיגורציה אשר מתוארכת מהמאה ה-6 והיכן שניתן להתפעל מאחד מהפסיפסים העתיקים ביותר בעולם, שנוצרו בסביבות 565-570.

היום השלישי: עבדת, שיבטה, מצדה.

במסע בחצי האי סיני, ניתן לעצור ולבקר בעירים הנבטיות העתיקות. העיר הראשונה הינה עבדת, שנבנתה באמצע המדבר במאה ה-2 לפנה"ס כתחנת עצירה לשיירות בדרכם אל החוף הים תיכוני מ-פטרה. קבורה בחול, השרידים והחורבות נותרו שלמים וללא פגע. משם, ניתן לבקר בעיר הנבטית השנייה, שמהחפירות הארכיאולוגיות שבה נמצא כי היתה חשובה במיוחד בתקופה הביזנטית. ההנחה היא שהיתה זו עיר גדולה מבחינת התיישבות חקלאית, עם מערכת מים (שקיימת גם כיום)שניקזה את מי גשם על מנת להשקות את השדות. התחנה האחרונה ביום זה הינה מצדה – הר המתנשא לגובה של 500 מטר מעל ים המלח עם פסגה שהורדוס אהב. פרסומה של מצדה היה בהקשר להיסטוריה העתיקה של עם ישראל: הקנאים התנגדו למצור רומי ממושך והתאבדו במקום ליפול לידיהם של הרומאים.

היום הרביעי: עין גדי, קומראן, בית לחם 

"אַל תִּפְחֲדוּ, כִּי הִנְנִי מְבַשֵֹר לָכֶם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְכָל הָעָם. 11 הַיּוֹם נוֹלַד לָכֶם מוֹשִׁיעַ בְּעִיר דָּוִד, הוּא הַמָּשִׁיחַ הָאָדוֹן. 12 וְזֶה לָכֶם הָאוֹת: תִּמְצְאוּ תִּינוֹק מְחֻתָּל שׁוֹכֵב בְּאֵבוּס."(ספר הבשורה לפי לוקס, ב:10-12)


ממשיכים צפונה, כ-18 מטר ממצדה, מגיעים לנווה מדבר עם צמחיה שופעת, בעלי חיים ומעיינות מים. עין גדי ממוקמת בגדה המערבית של ים המלח והינה המקום המקראי שבו דוד חס על שאול במערה בסצנה שנערכה ע"י שמואל. המעיין המפורסם ביותר נקרא עין דוד, מפל טבעי, וחוץ מהיופי הטבעי ישנם גם שרידי ישוב כמו תל גורן המתוארך במאה ה-7 לפנה"ס ובית כנסת עתיק שיש בו עדיין רצפת פסיפס. באזור ישנו גם קיבוץ שניתן ללון בו ללילה וליהנות בחינם מביקור בחוף של ים המלח. 

משם, 30 ק"מ צפונה, מגיעים לקומראן: האתר המפורסם שבו מצאו מגילות ים המלח וכעת מוצג במוזיאון ירושלים. האתר מזכיר ומהווה עדות לנוכחות של כת יהודית (איסיים) שמאמינים שחיו שם מ-150 ועד 68 אחרי הספירה כאשר הם נרדפו ע"י הפולשים הרומאים.

לבסוף, עוברים לירושלים שבה בדרך הקצרה ביותר ניתן לסיים את המסע בבית לחם כבר בשעות אחר הצהריים המוקדמות. אנו מציעים ללון לפחות לילה אחד על מנת ליהנות מהתרבות המקומית וכמובן לבקר במקומות החשובים ביותר: הבזיליקה של המולד, כנסיית סנטה קתרינה, מערת החלב, השוק והעיר העתיקה, קבר רחל, שדות הרועים והרודיון. 

היום החמישי: ירושלים (הר הבית, הכותל המערבי, ויה דולורוסה, כנסיית הקבר, הר ציון)

ידוע ומוכר בעיקר כטיילת, בהר הבית ממוקמים המסגדים שהופכים את ירושלים לעיר קדושה למוסלמים בכל העולם. כאן ניתן להתפעל מכיפת הסלע ומסגד אל-אקצא. הדגם של הטיילת מתוארך לכיבוש המוסלמי הראשון (ללפני 1400 שנה), אולם ההיסטוריה הולכת עוד אחורנית. היה זה היכן שבית המקדש היהוודי הראשון שנבנה ע"י המלך שלמה בסביבות 1000 לפנה"ס. הכותל המערבי היה הקיר העתיק התומך בבית המקדש השני. מבקרים יכולים לראות בבירור בהבדלים בין האבנים הגדולות מתקופת הורדוס (20 לפנה"ס) לאבנים הקטנות מהתקופה הביזנטית והמוסלמית. מכאן, ניתן ללכת בחזרה לרובע המוסלמי, היכן שהתחנה הראשונה של דרך הצלב, ללכת בעקבות ישוע בנושאו את הצלב לגולגולתא. בכל שנה, עולי רגל נושאים צלבי עת אמיתיים בדרך הייסורים או דרך הצלב, ומגשימים את הנדר שנדרו לפני בואם לארץ הקודש. האחים הפרנציסקאנים עורכים טקס זה בכל יום שישי אחר הצהריים. 

מסע זה יוביל כפי שצוין קודם לכן, למקום הקדוש ביותר לנוצרים – כנסיית הקבר. עדות בסלע לשעות האחרונות של חיי ישוע, הבזיליקה של כנסיית הקבר כוללת מבנה יחיד במקום שבו נצלב (גולגולתא) והמקום היכן שגופו הונח (אבן המשיחה) והקבר שבו הונח וממנו קם לתחייה. מחוץ לחומות, דרומה מהעיר העתיקה, ישנו הר ציון, היכן שניתן לבקר שם בחדר הסעודה האחרונה, בכנסיית דורמיציון של מרים, קבר דוד וכנסיית פיטר הקדוש ב-גליקנטו. 

* בירושלים תוכל להישאר בבית ההארחה הפרנציסקאני לעולי רגל

היום השישי: ירושלים (הר הזיתים, גת שמנים, יד ושם)

תוכלו להקדיש את כל שעות הבוקר של היום השישי לבקר בהר הזיתים ובגת שמנים. ג'בל אל-תור (ההר הקדוש) לערבים, מציע את אחד הנופים היפים ביותר של ירושלים. בדרך למעלה, אינך יכול שלא להבחין בעמק יהושפט, היכן שכיום נמצא בית הקברות היהודי העתיק ביותר. היה זה שם, לפי נבואת זכריה שהמתים יקומו לתחייה כשהמשיח יחזור ביום הדין. בהר הזיתים ישנם מקומות קדושים רבים המזכירים אירועים חשובים בחייו ובמותו של ישוע: העלייה השמיימה, כנסיית אבינו שבשמיים, האדון בכה (דומינוס פלוויט) וקרבה של מרים. באם יש לך זמן והוא פתוח, שווה לבקר בכנסייה האורתודוכסית של מרים המגדלית, אשר טובלת בירוק עם כיפות טיפוסיות בצורת בצל. 
מצד שני, הכנסייה של כל העמים או הבזיליקה של הסבל ממוקמת למרגלות ההר. היא תוכננה ע"י אנטוניו ברלוצי ומומנה ע"י מדינות רבות. הכנסייה הינה בלב הגן של גת שמנים שבו ישוע נעצר. בשעות אחר הצהריים, תוכלו ללכת למוזיאון יד ושם, שבהר הזיכרון. 

היום השביעי: בית שאן, טבריה והאזור (מגדלה, עין טבחא, כפר נחום)

"וַיְהִי אַחֲרֵי אֲרֻחָתָם וַיֹּאמֶר יֵשׁוּעַ אֶל־שִׁמְעוֹן פֶּטְרוֹס שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה הַאֹהֵב אַתָּה אֹתִי יֶתֶר מֵאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֵן אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּי וַיֹּאמֶר אֵלָיו נַהֵל אֶת־עָלוֹתָי׃ 
טז וַיֹּאמֶר אֵלָיו פַּעַם שֵׁנִית שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה הַאֹהֵב אַתָּה אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֵן אֲדֹנִי אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּי וַיֹּאמֶר אֵלָיו נְחֵה אֶת־צֹאנִי׃ 
יז וַיֹּאמֶר אֵלָיו פַּעַם שְׁלִישִׁית שִׁמְעוֹן בַּר־יוֹנָה הַאֹהֵב אַתָּה אֹתִי וַיִּתְעַצֵּב פֶּטְרוֹס אֶל־לִבּוֹ כִּי אָמַר אֵלָיו פַּעַם שְׁלִישִׁית הַאֹהֵב אַתָּה אֹתִי וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי אַתָּה אֶל־כֹּל יָדַעְתָּ אַתָּה יָדַעְתָּ כִּי אֲהַבְתִּי" וַיֹּאמֶר אֵלָיו יֵשׁוּעַ רְעֵה אֶת־צֹאנִי׃ 
(ספר הבשורה לפי יוחנן, כ"א: 15-17)

כשמתקדמים קצת יותר צפונה, היום השביעי יכול להתחיל בעצירה בבית שאן, שבה פארק לאומי מקסים עם חפירות ארכיאולוגיות מתקופות שונות. זו העיר המקראית שבה נערך הקרב בין הפלשתים והישראלים שבו שאול, חברו של דוד, ושלושת בניו מתו. טבריה נמצאת בסמוך לבית שאן וכדאי לעצור שם על מנת לבקר בכנסיה המקסימה של פטרוס הקדוש וליהנות מדגים על חוף הכנרת, שלו זיכרונות רבים מישוע. מטבריה ניתן לנסוע צפונה בחופים אלו ולהגיע למגדלה, מקום הולדתה של מרים המגדלית וראות את החפירות הארכיאולוגיות של הפרנציסקאנים (1971). 

ממשיכים מכאן, מגיעים לעין טבחא, שלרגלי האר האושר. כאן ישוע ביצע את הנס של ריבוי הלחם והדגים, כפי שמתואר בפסיפס הביזנטי הידוע המעטר את רצפת הכנסייה. לא רחוק מהכנסייה, המקום של הבכורה של פטרוס הינו מקום קדוש פרנציסקאני המנציח את הרגע שבו ישוע העניק את הבכורה לפטרוס.

אחרון חביב, הינה "עירו של ישוע" – כפר נחום. לפי ספרי הבשורה, היה זה המקום שבו ישוע חי בתקופת הטפתו ופעילותו בגליל. הנוכחות הנוצרית חזקה שם החל מהמאה ה-2. החפירות חשפו בית כנסת לאחר תקופתו של ישוע ואת ביתו של פטרוס, שמעליו נבנתה כנסייה בעלת שמונה צלעות ורצפתה שקופה. 

* בטבריה ניתן לשהות בבית ההארחה הפרנציסקאני לעולי רגל

היום השמיני: נצרת 

התחנה האחרונה במסע זה מוקדש לנצרת, בירת הגליל והמקום השלישי בחשיבותו לנוצרי לאחר ירושלים ובית לחם. נצרת הינה עיר מקבלת פנים, עם אווירה צבעונית וחיה. היה זה היכן שהבישור ארע והיכן שישוע בילה את ילדותו. הבזיליקה הגרנדיוזית של הבשורה נבנתה על אותו מקום של הבזיליקה הביזנטית הראשונה מהמאה ה-5, ושעליה נבנתה בזיליקה צלבנית מהמאה ה-11 ולאחר מכן כנסייה פרנציסקאנית (1730). זהו המקום, לפי המסורת, שעמד ביתה של מרים, בסמוך לבית כנסת יהודי-נוצרי שנבנה במאה הראשונה וכעת הוא חלק מהבזיליקה.

בסמוך לבזיליקה ישנה כנסיית יוסף הקדוש, הין שממינם שעמד ביתו של יוסף. 
"ויאמר לה המלאך אל-תיראי מרים כי-מצאת חן לפני האלהים:31 והנך הרה וילדת בן וקראת את-שמו ישוע:32 והוא גדול יהיה ובן-עליון יקרא ויהוה אלהים יתן-לו את-כסא דוד אביו:33 ומלך על-בית יעקב לעולם ועד ולמלכותו אין קץ:34 ותאמר מרים אל-המלאך איך יהיה הדבר הזה ואני אינני ידעת איש" (ספר הבשורה לפי יוחנן, א:30-34)

השירים של העלייה לרגל שלי

"זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי" (תהילים, קיט, 54)

שהות אידיאלית: 10 ימים / 9 לילות

היום הראשון: באר שבע (באר הברית או שבעת הכבשים)

כיום באר שבע עומדת על מישור רחב באמצע מדבר הנגב והינה מרכז תעשייתי ומסחרי גדול באזור, עם אוניברסיטה (אוניברסיטת בן גוריון) המתמחה במגמת החקלאות. באר שבע נזכרת בהקשר של הברית של אברהם עם אבימלך, מלך גדר, כאשר אברהם, אב האומה, העניק למלך שבעה כבשים על מנת לקנות את זכויות הרכוש של הבאר שאותה חפר באזור (בראשית, כ"א: 15-34).

אפיזודות מקראיות נוספות חשובות אירעו בסמך לבאר שבע, למשל: כאשר אברהם סילק את השפחה הגר ואת בנה ישמעאל והנדידה שלהם במדבר באר שבע (בראשית, כ"א:14-21) , המפגש והנישואין של יצחק ורבקה והולדת בניהם עשיו ויעקב (בראשית, כ"ד:61 ואילך).

היום השני: מדבר הנגב (משמית, עבדת ומצפה רמון)

ביקור במדבר הנגב הינו מרוכז בייחוד סביב לשלושה מרכזים: משמית, עבדת ומצפה רמון.
במשמית (קורנוב בערבית) ישנם כיום שרידים מהתקופה הרומית-ביזנטית עם שרידים מהתקופה הנבטית וייתכן מתקופות מוקדמות יותר. ישנו בית נבטי ומספר קברים אופייניים המעוטרים עם כתר של פירמידות קטנות ובניין מהתקופה הרומית, סביר להניח מתקופת הורדוס. בתקופה הביזנטית העיר היתה בשיא שגשוגה, כאשר העיר המוגנת הציעה הגנה ומקום עצירה לשיירות בדרכם אל הערבה (עמק בדרום ים המלח), אילת והים האדום. השרידים של הכנסיות מתקופה זו הינם מרשימים, כשאחת מהן נבנתה ע"י נזירים ושלושת הכניסות שלה, האכסדרה והפסיפס שברצפה כולל דגמים של צמחים ואגן טבילה שעדיין ניתן לראותם. האחרים נתרו בשלמותם וכוללים פסיפס גדול המכסה את כל הרצפה וזהו הפסיפס היפה ביותר בנגב מבחינת עושר הקישוטים שבו והעבודה המרהיבה של אנשי המלאכה.

עבדת הינה במרכז הנגב וכוללת שרידים משלושה תקופות היסטוריות: נבטית, רומית וביזנטית. שרידים של כדרות, של העיר ואקרופוליס נמצאו מהתקופה הביזנטית, המתוארכת למאה ה-2 לפנה"ס. לאחר ההרס בתקופה הרומית ובניית מקדשים פגאניים, האזור של האקרופוליס עבר שינוי גדול בתקופה הביזנטית, כאשר המבנים הפגאניים הפכו לכנסיות ואת שרידיהם ניתן לראות עד היום. 

בדרך החוצה את מדבר צין, ניתן לעצור במצפה רמון, לטפס על הר רמון שממנו ניתן לצפות בנוף המרהיב של המדבר ולהתפעל מהצורות הגיאולוגיות הנפלאות היכן שמאובנים של חיות פרה-היסטוריות וזוחלים ימיים נמצאו. מוזיאון פתוח של פסלים אבסטרקטיים נוסד בנקודת תצפית זו. 

היום השלישי: מצדה, עין גדי וים המלח

המצודה של מצדה ממוקמת בחוף המערבי של ים המלח שבמדבר ועומדת מבודדת על סלע שנפרד כולו מכל ההרים המקיפים אותו. שתי דרכים – האחת מזרחה והשנייה מערבה, מובילים אל המצודה. בטיפוס של שעה לפני הזריחה תוכל ליהנות מראש ההר מהנוף של השמש העולה. ניתן להגיע קלות כיום לשם גם דרך רכבל.

מצדה ידועה בהקשר של המצור של הרומים על המקום האחרון של הקנאים שחיפשו מקום מפלט במצודה לאחר נפילת ירושלים בשנת 70 לספירה, ושם ארגנו את חיי היום יום שלהם שם. במיקום הצפוני ביותר, ניתן להתרשם מההריסות של מגורים פרטיים של הורדוס. ההיסטוריה של המצודה והבניינים והאירועים שהתרחשו שם הגיעו אלינו תודות לתיאוריו של יוספוס פלביוס ותודות לחפירות ארכיאולוגיות באתר. 

בסוף הביקור, שיהווה את החלק הראשן של היום, ניתן יהיה להמשיך בדרך לים המלך ולעצור לביקור קצר בעין גדי, נווה מדבר, לפני הגעה לחופי האגם המלחי. מעיין דוד הינו המעיין החשוב ביותר בנווה המדבר: נופל מהצוקים, מפל יפיפה היוצר אגם קטן ומוקף בצמחייה עבותה. תוכל לבקר במוזיאון שבקיבוץ, היכן שהשרידים החשובים ביותר שנמצאו במקום במסגרת מחקר ארכיאולוגי של אזור ים המלח נשמרים. 

יוותר מספיק זמן בסופו של יום לטבול במימיו הייחודיים של ים המלח. כ-400 מטר מתחת לפני הים ומליחות גבוהה של המים (עד25%) המונעים כל צורת חיים. מישור של מואב עולה במזרח ובצפון, ההר המקראי של נבו, הממוקם במרכז, ונהר ארנון העמוק אשר עם נהר הירדן, המהווים אחד המקורות החשובים ביותר לים המלחץ כאן, הסלעים תליים מעל למים ויוצרים אפקטים פנטסטיים של אור בייחוד בערב.

היום הרביעי: קומראן, יריחו וירושלים

למרות שלא נזכרה ישירות במקרא, קומראן הינה בעלת חשיבות מקראית רבה בהקשר של גילוים בין השנים 1947-58. מסמכים חשובים הכתובים על פפירוס, המכונים מגילות ים המלח או מגילות קומראן, נמצאו במערות שבקירות המסולעים יחד עם שרידים מחיי היום יום. באמצעותם, ניתן ללמוד על ההיסטוריה והרגלים יום יומיים של הקהילה שהתיישבה בקומראן בין המאה ה-2 לראשונה לספירה. אורח החיים ושיטת החיים שנחשפה ע"י "חוקי הקהילה", אחת מהמגילות שנמצאו, נחשב כשייכים לכת האיסיים, קבוצה שנפרדה מהיהדות הרשמית וחייה במשטר קהילתי עם משמעת רבה ואשר הקדישה עצמה ללימוד של התורה ולקיום מצוות דקדקני.

כשים המלח מאחוריך, תוכל להגיע ליריחו, אחת הערים העתיקות ביותר בעולם, אשר התנ"ך רואה בה כסמל לעם הכנעני, האויב של עם ישאל (יהושע, כ"ד:11). לאחר עצירה קצרה ליד השקמה העתיקה המזכירה את האירוע שבו ישוע פגש את זכריה (לוקס, י"ט:1-10), תוכל לבקר בהריסות של יריחו העתיקה, חפירות של תל אל-סולטן, לא רחוק מהעיר המודרנית של ימינו ובקרבה להרים, ושל אלו של יריחו הרומית או האוונגליסטית (ספרי הבשורה), עד לאקוודוקט של ואדי קלט, שטרם נחשפו עד תום בחפירות הארכיאולוגיות. מרשים במיוחד הביקור במנזר היווני אורתודוכסי של צום הארבעים, הממוקם על סלע, אשר ניתן להגיע אליו בדרך המובילה ל-תל אל-סולטן ע"י רכבל, ומשם ישנו נוף בלתי נשכח, מעמק הירדן ועד הרי מואב. המנזר, שנבנה בסוף המאה-19, עבור נזירים שבמדבר, מזכיר את הפיתויים של המשיח המוזכרים בספרי הבשורה (מתי, ד:1-11). לא רחוק משם, תוכל לבקר באתר הטבילה של ישוע (מרקוס, א:9-11). המקום מנציח גם את הנביא אליהו ואלישע אשר חצו את הירדן דרך נס מצד אחד לשני וממנו אליהו נישא השמיימה בכרכרת אש (מלכים ב', ב:11 ואילך).

אם אפשרי, כדאי לעצור ולקנות את הפרי הנפלא של יריחו: ענבים, תמרים, בנות ועוד. בדרך ליריחו לירושלים ניתן להתפעל מהמקומות שבהם המשל של השומרוני הטוב של ישוע אירעו (לוקס, י:25-37).

* בירושלים ישנו קאזה נובה", בית הארחה לעולי רגל, ששם ניתן ליהנות מהאירוח של הפרנציסקאנים.

היום החמישי: ירושלים (ופל, עיר דוד, מוזיאון ישראל)

האופל הינה גבעה הממוקמת דרומית מבית המקדש אשר שם היתה עיר יבוסית עתיקה, שנקראת גם מצודת ציון ולאחר מכן עיר דוד. דוד כבש אזור זה על מנת לייסד את ירושלים. מאז סוף המאה ה-19, הארכיאולוגים חפרו על מנת להאיר את ירושלים לאור המקרא / תנ"ך. הגן הארכיאולוגי של עיר דוד בנוי שם ולאחריו עמק קדרון וגבעה שנותרה מהעיר היבוסית, מתקופת דוד והחשמונאים. אספקת המים לעיר היתה מעניינת מאד, והיא כללה העברת מים ממקור מים של הגיחון לבאר גדולה או מנהרת חזקיה.

בזמנו של ישוע, כל האזור של ה-אופל היה בתוך החלק שהיה מוקף בחומה. כיום ה-אופל העתיק בחלקו קבור מתחת לבתים ערבים. הדרך יורדת למטה מהר ציון וממשיכה לעבר עמק קדרון עוברת דרך שער המוגרבים שבאמצעותו מגיעים לעיר העתיקה. מצד שמאל של הדרך ניתן לראות חפירות ארכיאולוגיות חשובות של התומכים הדרומיים של הר הבית (בית המקדש) [הגן הארכיאולוגי של ה-אופל] ועובר ליד הפינה הדרומית-ממזרחית של בית המקדש, המכונה הפסגה. בית קברות מוסלמי ממוקם בחומות המזרחיות.

בגן הארכיאולוגי של אופל ניתן לבקר כשהולכים מזרחה לאורך החומות של העיר העתיקה מבחוץ. על התמיכות של החומות ישנה טיילת, שלושה שערים ניתן לראות: השער הכפול, שבחלקו מכוסה ע"י מבנים תורכיים; השער המשולש שבמרכז ו-השער הפשוט, בסמוך לפסגה. השער כפול והמשולש מאפשרים גישה לטיילת של בית הקדש מהדרך החיצונית וגרם מדרגות גרנדיוזי. בין גרמי המדרגות, נחפרו בריכות בסלע היכן שנמצאו בתים ביזנטיים והוספיס מהמאה ה-5 לספירה. לסיום, ליד הפסגה, ישנם חורבות של מגדל המתוארך בתקופת המלכים.

את שעות אחר הצהריים ניתן להקדיש בביקור במוזיאון ישראל, המוסד התרבותי הגדול ביותר בישראל, הכולל מספר בניינים המחולקים לארבעה תחומים, כולל המחלקה לעתיקות ומוזיאון הספר. החלק המאפיין ביותר הינו מוזיאון בית הספרים, שבו נמצאים מגילות קומראן, כולל הטקסט המלא של הנביא ישעיהו, מכתבי בר כוכבא שנכתבו בתקופת המרד היהודי השני, מגילות שנמצאו במצדה וגווילים בעלי עניין היסטורי רב. חלקים אחרים כוללים את גן האמנות אשר ממוקם על גבעה, ובו פסלים רבים של פסלים יהודיים עכשוויים רבים; אוסף העשיר של חפצים יהודיים דתיים ואמנות יהודית, אמנות מזרח תיכונית והן עבודות עתיקות ומודרניות של סופרים; המוזיאון הארכיאולוגי כולל פיסות חיים בארץ ישראל החל מהתקופה הפרה היסטורית, דרך הכנענית, התנ"ך, הרומית, ביזנטית, הערבית והצלבנית ועד הממלוכית (המאה ה-14).

היום השישי: ירושלים (הטיילת של הר הבית, הרובע היהודי, הר ציון)

דבר ראשון, על הבוקר, תוכל לגשת לטיילת של הר הבית, האזור שבו במקור עמד בית המקדש של ירושלים שנחרב בשנת 70 לספירה וכיום הינו לב האיסלאם. כאן (מקום דתי מוסלמי קדוש או אזור הר הבית) המקדש של הורדוס עמדו בזמנו של ישוע, ושני המסגדים שנבנו ע"י המוסלמים ע"י הקליף עבד אל-מלי (בסיבות שנת 700 לספיקקה) מכונים מסגד עומאר (כיפת הסלע) ומסגד אל אקצע. כיום ניתן להתרשם מהם רק מבחוץ.

מסד עומאר הינו המונומנט המוסלמי העתיק ביותר בארץ ישראל ומשלב ארכיטקטורה ערבית ופרסית עם אמנות ביזנטית. הסלע הקדוש אשר לפי המסורת המוסלמית, חצוצרות יום הדין יישמעו ממנו, ממוקם בלב הבניין. מתחת לסלע זהו המוקם שבו דוד, שלמה, אליהו ומוחמד התפללו. מקום זה הנקרא הר המוריה במסורת היהודית (דברי הימים ב', ג:1) ומזוהה כתחום של המוריה המוזכרת בפרק כ"ג בספר בראשית בהקשר לעקידת יצחק.

ניתן להמשיך לרובע היהודי הממוקם אחרי הכותל המערבי, חלק מהחומות שתמכו בבית המקדש שהיה הלב ההיסטורי והרוחני של היהדות. משם, רגלית, ניתן לבקר בכיכר בתי מחסה, היכן ששרידי כנסיית ניאה (בזיליקה יוסטיניאנית מהמאות 5-6, המוצגת בפסיפס של מדבא כסוגרת את הקרדו), ארבעת בתי הכנסת הספרדיים, בית כנסת הרמב"ן, בית הכנסת של הפרושים (לאחר 1967 נקרא החורבה) וה-קרדו, דרך רומאית בזמן של איליה קפיטולינה (135-330 לספירה) שחילקה את העיר החל מצפון (שער שכם) ועד לדרום, ליד שער ציון כיום. 


את אחר הצהריים ניתן להתחיל בביקור בהר ציון, היכן שדוד כבש אותה והפך אותה לבירה שלו והיכן שהיה ליקר ליבם של הנוצרים משום קיומו של חדר הסעודה האחרונה, היכן שישוע ערך את הפסחא עם השליחים וייסד את ההוחדה (אוכריסטיה) במהלך הסעודה האחרונה (מרקוס, י"ד:22-25). הוא הופיע ונראה לשליחים שם לאחר תקומתו מהמתים (יוחנו, כ:19-23) והיכן שרוח הקודש ירדה בחג השבועות (פנטה-קוסט) [מעשי השליחים, ב:1-12]. שם החלו החים של הכנסייה היכן שנערכה המועצה הראשונה. 

בחלק הנמוך יותר בקומפלקס ישנו צנטופה, המכונה קבר דוד, שבידי היהודים.הפרוזדור של קבר דוד מקביל לקפלה הקודמת המוקדשת לזכר האירוע של רחיצת הרגליים (יוחנן, י"ג:4-17) וכיום משמש כבית כנסת. הליכה בקלויסטר הפרנציסקאני העתיק, מובילים המדרגות המובילות לחדר הסעודה האחרונה (החדר העליון), חדר גדול המחולק לשני אכסדרות עם עמודים בסגנון גותי. לאחר תהפוכות רבות, מקום זה הוחזר לידי הפרנציסקאנים בשנת 1333 ולצידו נבנה מנזר שעדיין ניתן לראותו. חדר הסעודה האחרונה הוסב למסגד, וכיום נמצא בידי הישראלים אשר מאפשרים ביקורי עולי רגל, למרות שהסטאטוס קוו מונע כל ליטורגיה שנערכה בעבר בו.

בסמוך לשם ישנה כנסייה פרנציסקאנית המכונה "אחרי חדר הסעודה האחרונה", המציע למבקרים את האפשרות לערוך את סעודת האדון. בחזרה לדרך של חדר הסעודה האחרונה לכיוון ימין, ניתן להגיע לבזיליקה של הדורמיציון של מרים, שנבנה בראשית המאה ה-20 ונמצא תחת טיפולם של נזירים בנד קטינים גרמנים מקהילת בורון. הכנסייה מנציחה את המקום שבו, בלפי המסורת, מתה הבתולה מרים, כפי שמוזכר בטקסט האפוקריפאלי. בקריפטה, ישנו פסל עץ יפה של מרים ישנה המוזכרת באפיזודה זו. כשהולכים למטה במדרון של הר ציון, ניתן לבקר בכנסיית פיטר הקדוש של הגליקנטו, המזכירה את האירוע של ההתכחשות של פיטר לאחר מאסרו של ישוע (מרקוס, י"ד:53-54, 66-72). מאמינים כי הכנסייה נמצאת ליד ביתו של קיפא, היכן שלשם נלקח ישוע מיד לאחר מאסרו, עד שנלקח לפילטוס בבוקר שלמחרת. מחוץ לכנסייה חשוב לעצור ולהתרשם מגרם מדרגות ארוך מהתקופה הרומית אשר מוביל לעמק קדרון היכן שסביר שגם ישוע הלך בו בערב של יום חמישי הקדוש, לאחר הסעודה האחרונה, ומשם הלך וירד למטה עם השליחים לגן של גת שמנים. 

היום השביעי (הר הזיתים, כנסיית אנה הקדושה, דרך הייסורים, הבזיליקה של התחייה)

מופרד מהעיר של ירושלים ע"י עמק קדרון, הר הזיתים ממוקם במקביל לגבעה של בית המקדש וה-אופל. מקום זה חשוב בעיקר לנוצרים, והוא מרכזי באפיזודות שבם ישוע מופיע והוא ביקר בהם בדרכו מספר פעמים בין ירושלים, בית עניה ויריחו. ממרומי הגבעה תוכל לרדת למטה לעיר הקדושה עם מספר עצירות בדרך: ה-אדיקול של עלייה השמיימה אשר ממנו ישוע עלה השיימה (מעשי השליחים, אף3-12) ואשר בכך צפו השליחים; כנסיית אבינו שבשמיים, היכן שניתן לבקר בקלויסטר עם הכיתוב במספר שפות של אבינו שבשמיים היכן שלימד ישוע את התפילה הזו; מקום של תצפית על ירושלים, מעל בית הקברות היהודי; בכנסיה הפרנציסקאנית הקטנה של דומינוס פלוויט, עם הפסיפס הביזנטי ושרידים עתיקים של נקרופוליס; גת שמנים, עם מערת המאסר והבזיליקה הפרנציסקאנית של הסבל, הסמוכה למערת הזית והיכן שנמצאו פסיפס ביזתי עתיק והסלע של הייסורים של ישוע שניתן לראותו ומזבח גדול לפניו; לבסוף, כנסיית קברה של מרים אשר בחלקו התחתון אבן היכן שגופתה של מרים הונחה עליה לאחר מותה.

אחר הצהריים, ניתן לבקר בכנסיית אנה הקדושה, אחת מהכנסיות השמורות ביותר ומונומנט צלבני, שנבנתה במקום שבה המסורת מספרת שעמד ביתם של יוחנן ואנה הקדושים ושם היה מקום הולדתה של מרים המבורכת. באותו מתחם ישנם שרידים של בריכה, שבספר הבשורה לפי יוחנן ממקם את תחילת עבודתו של ישוע, ברפאו את הנכה - הנס הראשון של האב שבאמצעות הבן היה לעדות (יוחנן, ה:1-9). משם ניתן ללכת ל-ויה דולורסה (דרך הייסורים), שבה נלקח ישוע שנידון למוות לעבר הגולגולתא. ניתן להגיע קודם לקומפלקס של מצודת אנטוניה, היכן שעומדים על תילם כיום מספר בניינים: המנזר והכנסייה הפרנציסקאנית של ההצלפה, עם בית הספר למקרא; ביה"ס מוסלמי המסמל את תחילת דרך הייסורים וההרשעה של ישוע ע"י פילאטוס (יוחנן, י"ט:12-16); הקשת של אקו הומו; המנזר של גבירתנו מציון, היכן שישנו ריצוף שניתן לראותו וממוקם ממול המקום שלפי המסורת ישוע נשפט ע"י פילאטוס, הצליפו בו ושם לעגו עליו החיילים (יוחנן, י"ח:28 ואילך). משם ניתן להמשיך בדרך הייסורין ברחובות העיר העתיקה, תוך עצירה במספר תחנת המסומנות בדרך, עד שמגיעים לבזיליקה של כנסיית הקבר היכן שניתן בה להרהר עם השלמת המסע של דרך הייסורים עם חמישה תחנות אחרונות.


הביקור בבזיליקה של כנסיית הקבר הינו רגע מרכזי בעלייה לרגל. הכנסייה כיום עשירה מאד בהיסטוריה ותרבות הראויה לציון והנה רק מספר אזכורים לכך. מרגע שנכנסים לכניסה של הבזיליקה ישנו גרם מדרגות מצד ימין המוביל לגולגולתא, ונחלק לשתי קפלות – לטינית (הקפלה של הצליבה) עם מזבח המוקדש ומציין בפסיפס סצנות מצליבתו של ישוע ואחרות, והשני - מקום השייך ליוונים האורתודוכסים (הקפלה של הגולגולתא) אשר בו ישנה הסצנה של ישוע הצלוב ומזבח הממוקם מעל לסלע של הגולגולתא. מתחת למזבח ישנו דיסק מכסף, פתוח במרכזו , המצביע על המקום שבו הצלב של ישוע שנצלב נמצא, ועל ידי שימת ידיך בחריץ, ניתן לגעת באבן. היה זה המקום שבתקופה של דרך הצלב מיוחס למותו של ישוע (מרקוס, 15:33 ואילך). שתי הקפלות – הלטינית והאורתודוכסית-יוונית – מופרדות ע"י מזבח קטן המוקדש לאם של הייסורים, מרים, שסבלה לרגלי הצלב. 


כשיורדים מהגולגולתא, מגיעים לאבן המשיחה, אבן אדמדמה המקובעת ברצפה מקושטת בנרות, מנורות ופמוטים. מזכירה את המקום שבו הונחה גופת ישוע ונמשחה בשמן מבושם לאחר מותו, לפני שהונח בקבר (יוחנן, י"ט:38). תוכל אחר כך לכלת לעבר ה-אנסטסיס שעדיין הינו מבנה מרכזי מהתקופה של קונסטנטינוס. במרכז של ה-רוטונדה ישנו ה-אדיקול של כנסיית הקבר, שנבנה מחדש ע"י היוונים בשנת 1810 לאחר הרס של קודמו ע"י שריפה. בפנים, האדיקול מחולק לשני חלקים: הקפלה של המלאך, שהינה בקדמת הקבר והיכן שחלק מקורי של אבן מעוגל שחסם את הקבר נשמר והשני – החדר של הקבר הכולל את הסלע המקורי, המוגן כיום בשישי, ואשר עליו הונחה גופת ישוע (יוחנן, י"ט:41); המסע בבזיליקה של כנסיית הקבר יכול להסיע לקיצו ע"י ביקור בקפלות משניות רבות נוספות.

היום השמיני: ירושלים (יד ושם, עין כרם)

החלק הראשון של היום יוקדש לביקור ביד הזיכרון והמוזיאון של יד ושם, המוקדש לקורבנות השואה. יש ושם משמעו "יד זכרון ושם" בהתאם לדברי הנביא ישעיהו "ונתתי להם בביתי בחומותי יד ושם טוב מסבנים ומבנות שם עולם אתן לו אשר לא יכרת" (ישעיה, נ"ו:5) ואשר ממשיך במחקר המנסה להשיב את השמות לששת מיליון הנרצחים בשואה. יד ושם נבנה בשנת 1953 ורק לאחרונה הוגדל ועבר מודרניזציה. תוכל לבקר במוזיאון העשיר, במונומנטים הרבים וביד הזיכרון הפתוח, בגן המרשים של חסידי אומות העולם, שבו נטועים עצים המזכירים אנשים אלו מקרב הגויים אשר במהלך הדיכוי והכיבוש הנאצי, סייעו ליהודים להימלט מגירוש ומטבח. בייחוד מרגש לבקר ביד הזיכרון הוקדש לילדים היהודיים (יותר ממיליון וחצי). 

אחר הצהריים ניתן להמשיך לעין כרם הקרובה, הכפר שבו לפי המסורת, זכריה הכהן ואשתו חנה חיו. מוקף ביער של עצי מחט וארז, עין כרם כיון הינה עיירה יפה של בתי אבן בסגנון ערבי, וכיום מהווה חלק מירושלים הקרובה למקום זה. אנשים רבים מגיעים למקום זה, ישראלים תיירים ועולי רגל על מנת ליהנות מאווירה כפרית ולראות מקומות קדושים. הנוצרים, למשל, מבקרים תמיד בכנסיית הביקור ובכנסיית יוחנן המטביל הקדוש. האתר הראשון הינו לזכר ביקורה של מרים את בן דודתה חנה לאחר הבשורה כי היא מצפה ללדת ילד למרות גילה המבוגר. כאן מרים אמרה את ה-מאניפיקט (לוקאס, א:46-56) אשר מוצג על גבי החומות של הגן ב-41 שפות. מקום קדוש חשוב נוסף הינו מוקדש למקום לידתו של יוחנן המטביל הקדוש אשר הטביל את ישוע במימי הירדן.

היום התשיעי: בית לחם, שדהה הרועים, הרודיון)

בית לחם בעברית (בית לחם) ובערבית בית לאחאם (בית הבשר) הינה מדרום לירושלים בדרך אל חברון, באר שבע ומדבר הנגב.ביקרו יכול להתחיל מהבזיליקה של המולד, המוקדש להולדת ישוע (לוקאס, ב: 1-7) ואשר כיום בידי הלטינים, היוונים אורתודוכסים והארמנים. בבעלות היונים הבזיליקה, למעט החלק הצפוני אשר בבעלות הארמנים. מערת המולד נחלקת לשני חלקים – המזבח של המולד (בבעלות היוונים) והמזבח של המנג'ר (מערכת החכמים) שבבעלות הלטינים. בסמוך לבזיליקה ישנה כנסייה פרנציסקאנית של קתרינה הקדושה, עם קלויסטר יפיפה מימי הביניים ומערות תת קרקעיות המוקדשות ליוסף הקדוש, לחפים מפשע הקדושים ול-ג'רום הקדוש.

ביקור חטוף במערת החלב שליד, שכיום הוסבה לקפלה ונקשרת באופן מסורתי עם הזיכרון של החפים מפשע שנקברו (מתי, ב:16) וביקור זה משלים את הסיור. ניתן גם לעצור בשני מקומות חשובים נוספים: שדה הרועים, ליד הכפר הערבי בית סאחור, והרודיון היכן שישנו הארמון הגדול של המלך הורדוס הגדול, רק מספר קילומטרים מבית לחם. במקום הראשון ניתן למצוא מקום קדוש שנבנה ע"י ברלוצי, בצורה המזכירה אוהל כפי שהיה לרועים בזמנו של ישוע. זהו מקום שהמסורת הנוצרית ממקמת את הסצנה של הבשורה של הולדת ישוע לרועים המקומיים (לוקס, ב:8-20). באותו אזור ישנם שרידים ארכיאולוגיים רבים של מנזרים ביזנטיים מהמאה ה-4-5 לספירה ובתי-מערה טיפוסים מהתקופה ההרודיאנית, אשר הפכו לקפלות ע"י הפרנציסקאנים. התחנה האחרונה ליום זה יכולה להיות המבצר-ארמון של הורדוס הגדול, אשר כונה כך ע"י הורדוס עצמו. הגבעה, אשר עליה ישנם רק מיעוט ששל שרידים של מה שהיה מקום מפואר ומלא הוד, הינו בצורה של הר געש ומציע תצפית מרהיבה. הורדוס בנה אותה בין 24-15 לפנה"ס ורצה להיקבר שם, למרות שלא נמצא כל קבר. לרגלי הגבעה ישנה עיירה, ושרידים של מה שנראה, כארמון גדול נוסף והארכיאולוגים מניחים שמדובר בהיפודרום.

* בבית לחם ישנו "קאזה נובה", בית הארחה לעולי רגל, היכן שניתן ליהנות מהכנסת אורחים פרנציסקאנית.

היום העשירי: נצרת

ניתן להקדיש לפחות מיותר ממחצית היום האחרון לנצרת, המקום השלישי בחשיבותו לנצרות. נצרת הינה עיר גדולה בגליל ואחת הערים הערביות הגדולות ביותר בישראל. אחת מהדברים שמרשימים ביותר את עולי הרגל אשר מצפים לראות כפר שלו היכן שישוע בילה את ילדותו, הינה הרעש וחיי היום יום ההומים של ימינו. אין זה מאכזב בהכרח למבקר משום שהרושם הראשון יעניק הרגשה טובה עקב בקבלת הפנים החמה והאווירה הטובה. העיר הינה מורגלת ומותאמת לאלו הרוצים לבקר באתרים נוצריים סמוכים, כמו הר תבור וים כנרת. הגבל את עצמך רק לעיר במסע זה ויש לבקר קודם בבזיליקה של הבשורה.

הבזיליקה תוכננה ע"י הארכיטקט מוציו ממילנו ונבנתה בין השנים 1960-69 והיא עומדת בהוד ושולטת עלהנוף של העיר כולה. לפי המסורת, היה זה ביתה של מרים במקור שבו המלאך גבריאל הופיע בפני הבתולה מרים ובישר לה אודות כלך שתהרה את בנו של האל הכל יכול (לוקס, א:31-11).הכנסייה שם כוללת את המערה הידועה של הבשורה או ביתה של מרים. כאן הנוצרים הראשונים בנו בית כנסת על מנת לכבד אותה. רק אגן הטבילה, שיכול להיראות גם כיום נותר מכנסייה-בית כנסת זה, שהפך לבזיליקה ביזנטית (מאה 5) וממנה נמצאו פסיפסים בגודל של המערה. במאה ה-11 באמצע התקופה הצלבנית, טנקרדי בנה בזיליקה בסגנון רומנסקי.

מספר מטרים משם ישנה כנסייה של יוסף הקדוש, היכן שביתו של יוסף עמד. לסיום, שני מקומות אפשריים נוספים מעניינים לעולה הרגל הנוצרי הינם המעיין של מרים הבתולה, הממוקם ברחוב הראשי של העיר ומוביל לטבריה, וכנסיית גבריאל הקדוש.

* בנצרת ישנו "קאזה נובה", בית הארחה לעולי רגל, היכן שניתן ליהנות מהכנסת אורחים פרנציסקאנית.