ביום ראשון, ה-10 בינואר, הפרנציסקאנים של הקוסטודיה נסעו ליריחו על מנת להנציח את יום החג של הטבילה של ישוע המשיח. הפרנציסקאנים, שבראשם הקוסטוד, האח פיירבטיסטה פיצהבלה, כמו גם עולי רגל, עשו את דרכם לקהילה הלטינית הקטנה של הרועה הטוב. שם, הקוסטוד התקבל על ידי הרשויות המקומיות ועל ידי נציגים שונים של הקונסול של ספרד, איטליה, צרפת ובלגיה.
האח הפרנציסקאני מריו חדיטי בנאומו החל בסדרת נאומים בגינה הגדולה של המנזר. האח מריו עמד על כך שישנה מערכת יחסים חמה בין נוצרים ובין מוסלמים ברשות הפלסטינית, בייחוד ביריחו. הקוסטוד הדגיש את חשיבות של צד זה של מערכת יחסים זו, והזכיר שיום זה חשוב מאד לנוצרים משום שמנציח את הטבילה של ישוע המשיח, אלא גם משום שזו הזדמנות לחדש את נדרי הטבילה בעבור כל הנוצרים.
לאחר מכן, האוטובוסים יצאו לעבר נהר הירדן. לפי המסורת הנוצרית, הטבילה של ישוע (ספר הבשורה לפי מתי ג:13-17) התרחשה במקטע זה בנהר הירדן, צפונה מים המלח ומזרחה מיריחו. האתר אשר גובל עם ירדן [המדינה], ממוקם באזור צבאי, מוקף בשדות מוקשים. אתר זה נפתח חלקית בשנת 2011 על ידי משרד התיירות של מדינת ישראל על מנת לאפשר לעולי רגל להגיע אליו ביתר קלות.
התהלוכה מהמנזר היווני האורתודוכסי, הממוקם בפסגה של האתר של קאסר אל-יהוד, לחופי הנהר היתה עדה לשני מזמורים שונים. בכניסה הטקסית הדתית שרו את "לאודותה ג'רושלם" ומאחוריהם שרה הקהילה הפלסטינית-נוצרית המגוונת בקול רם שירים המוקדשים לישוע המשיח ולמרים הבתולה.
עירוב של איטלקית וערבית, אירע גם בסעודת האדון שנערכה על ידי הקוסטוד. אירוע זה הביא יחד קהל רב מאד של קהילות שונות מכל הארץ כולל מספר אוטובוסים שבאו מהגליל ומספר קטן של עולי רגל שהגיעו מכל העולם. "אנו ברי מזל שיכולנו לחגוג את הטבילה של ישוע המשיח באותו מקום שבה התרחש אירוע זה", החל האח הפרנציסקאני מריו בדרשה שלו. "אנו נולדנו בתאריך ובזמן מסוים, אולם הטבילה הינה לידה מחדש, התחלה של הדרך לחיי נצח, ממש כפי שלמד כך ניקודמוס.". בדרשה שלו, האח מריו הזכיר את התפילה שהינה הדרך היחידה שגרגיר הניטע בנו בטבילה גדל, ומציין כי השנה האפיפיור פרנסיס הקדיש את השנה לשנת הרחמים, ועל הנוצרים להיות ענווים בעצמם, בדומה ליוחנן המטביל ולאופן התנהגותו.
לאחר הדרשה, המאמינים חידשו את נדרי הטבילה שלהם, ושתי בנות צעירות מהקהילה הלטינית של יריחו נטבלו במים שנלקחו ישירות ממי נהר הירדן, לרגלי המזבח. שתי הבנות קיבלו את השמות מרי-אלפונסין ומרים-בוארדי, לכבודן של שתי הקדושות הפלסטיניות שעברו את תהליך הקנוניזציה בשנה שעברה.
סעודת האדון הסתיימה והקהילה הפרנציסקאנית נסעה באוטובוס ליריחו. הם טיפוס במסלול סלעי ולא קל והגיעו בסופו של דבר למנזר יוני אורתודוכסי של צום הארבעים, שנבנה על צלע גבעה. מאז המאה הרביעית, הנוצרים כיבדו מקום זה ומכירים בו כמקום שבו ישוע התנסה בפיתויים של השטן. בדלת של המנזר, האחים הפרנציסקאנים קראו את ספר הבשורה והתקבצו לקראת הביקור במנזר ולקראת הרהור תוך כדי תצפית על הנוף הנשקף הרחק מיריחו, כולל את עמק הירדן ועד כולל הרי מואב.
המאמינים מקהילה סאן סלבטורה [ירושלים] ומיריחו הצטרפו לאחים הפרנציסקאנים לארוחת צהריים טעימה במיוחד שנערכה בגינה שבה עצי פרי רבים, שבמנזר של הרועה הטוב.
האח הפרנציסקאני מריו חדיטי בנאומו החל בסדרת נאומים בגינה הגדולה של המנזר. האח מריו עמד על כך שישנה מערכת יחסים חמה בין נוצרים ובין מוסלמים ברשות הפלסטינית, בייחוד ביריחו. הקוסטוד הדגיש את חשיבות של צד זה של מערכת יחסים זו, והזכיר שיום זה חשוב מאד לנוצרים משום שמנציח את הטבילה של ישוע המשיח, אלא גם משום שזו הזדמנות לחדש את נדרי הטבילה בעבור כל הנוצרים.
לאחר מכן, האוטובוסים יצאו לעבר נהר הירדן. לפי המסורת הנוצרית, הטבילה של ישוע (ספר הבשורה לפי מתי ג:13-17) התרחשה במקטע זה בנהר הירדן, צפונה מים המלח ומזרחה מיריחו. האתר אשר גובל עם ירדן [המדינה], ממוקם באזור צבאי, מוקף בשדות מוקשים. אתר זה נפתח חלקית בשנת 2011 על ידי משרד התיירות של מדינת ישראל על מנת לאפשר לעולי רגל להגיע אליו ביתר קלות.
התהלוכה מהמנזר היווני האורתודוכסי, הממוקם בפסגה של האתר של קאסר אל-יהוד, לחופי הנהר היתה עדה לשני מזמורים שונים. בכניסה הטקסית הדתית שרו את "לאודותה ג'רושלם" ומאחוריהם שרה הקהילה הפלסטינית-נוצרית המגוונת בקול רם שירים המוקדשים לישוע המשיח ולמרים הבתולה.
עירוב של איטלקית וערבית, אירע גם בסעודת האדון שנערכה על ידי הקוסטוד. אירוע זה הביא יחד קהל רב מאד של קהילות שונות מכל הארץ כולל מספר אוטובוסים שבאו מהגליל ומספר קטן של עולי רגל שהגיעו מכל העולם. "אנו ברי מזל שיכולנו לחגוג את הטבילה של ישוע המשיח באותו מקום שבה התרחש אירוע זה", החל האח הפרנציסקאני מריו בדרשה שלו. "אנו נולדנו בתאריך ובזמן מסוים, אולם הטבילה הינה לידה מחדש, התחלה של הדרך לחיי נצח, ממש כפי שלמד כך ניקודמוס.". בדרשה שלו, האח מריו הזכיר את התפילה שהינה הדרך היחידה שגרגיר הניטע בנו בטבילה גדל, ומציין כי השנה האפיפיור פרנסיס הקדיש את השנה לשנת הרחמים, ועל הנוצרים להיות ענווים בעצמם, בדומה ליוחנן המטביל ולאופן התנהגותו.
לאחר הדרשה, המאמינים חידשו את נדרי הטבילה שלהם, ושתי בנות צעירות מהקהילה הלטינית של יריחו נטבלו במים שנלקחו ישירות ממי נהר הירדן, לרגלי המזבח. שתי הבנות קיבלו את השמות מרי-אלפונסין ומרים-בוארדי, לכבודן של שתי הקדושות הפלסטיניות שעברו את תהליך הקנוניזציה בשנה שעברה.
סעודת האדון הסתיימה והקהילה הפרנציסקאנית נסעה באוטובוס ליריחו. הם טיפוס במסלול סלעי ולא קל והגיעו בסופו של דבר למנזר יוני אורתודוכסי של צום הארבעים, שנבנה על צלע גבעה. מאז המאה הרביעית, הנוצרים כיבדו מקום זה ומכירים בו כמקום שבו ישוע התנסה בפיתויים של השטן. בדלת של המנזר, האחים הפרנציסקאנים קראו את ספר הבשורה והתקבצו לקראת הביקור במנזר ולקראת הרהור תוך כדי תצפית על הנוף הנשקף הרחק מיריחו, כולל את עמק הירדן ועד כולל הרי מואב.
המאמינים מקהילה סאן סלבטורה [ירושלים] ומיריחו הצטרפו לאחים הפרנציסקאנים לארוחת צהריים טעימה במיוחד שנערכה בגינה שבה עצי פרי רבים, שבמנזר של הרועה הטוב.