ביום ראשון, האחד לאפריל, הבישוף מיכאל סבה, הפטריארך הלטיני של ירושלים, ניהל את ברכת התמרים ואת המיסה בקריאת הפסיון בכנסיית הקבר. למרות השעה המוקדמת, 7:00 בבוקר, הכנסייה הייתה מלאה.
יש לציין כי השנה כל הזרמים הנוצריים חגגו את חג הפסחא באותו התאריך. הסטטוס קוו היה שימושי אף יותר במקרה זה, כשהוא מווסת את לוחות הזמנים ואת תנועת הקהל.
הטקס הקתולי לטיני החל לפני האדיקולה. הבישוף סבה ברך את התמרים ואז הגיש אותם לכל אחד מבין כ- 150 כוהני הדת, תלמידי הסמינרים והפרנציסקנים שנכחו, יחד עם אבירי כנסיית הקבר. בשל הצורך לפנות מקום לאורתודוקסים היווניים השנה, לא כולם הצליחו לקבל את כפות התמרים שלהם מידיו, אך כל המתאספים הצליחו לסוב את שלושת המעגלים סביב הקבר הקדוש בתהלוכה.
במהלך התהלוכה, בה שירה ושתיקה התחלפו לסירוגין, כל אדם נופף את כפות התמר, וכך נוצר צליל שנשמע אפילו כשהמזמורים של זרמים אחרים עלו אל האל.
הטקס המשיך במזבח המוקדש להתגלות ישוע למרים המגדלית, בה נערכה המיסה בכל יום ראשון של צום הארבעים. ליטורגית יום ראשון של התמרים מציעה לנוצרים קריאה של בשורת הפסיון. השנה, אם כן, הפרנציסקנים שרו את הבשורה של הקדוש לוקס.
הטקס נמשך כמעט שלוש שעות. עבור המאמינים, משמעות הדבר הייתה שלוש שעות של עמידה על רגליהם. אך השמחה על פניהם עם סיום המיסה היוותה עדות לעוצמת החוויה שעברו.
את חלק מהאנשים בלבלו צלילי המזמורים של זרמים אחרים או תחושת ההגעה והיציאה של צליינים בתוך הבזיליקה. אולם, אחרים חוו זאת כחסד נוסף, החסד המגיע עם התפילה הפשוטה, האוניברסאלית באמת.
באחר הצהריים, חברו להתכנסות אלפי נוצרים אחרים כדי לשחזר את כניסתו המשיחית של ישוע אל תוך ירושלים בתהלוכה מבית פגה לבזיליקת סיינט אנה.
יחד עם כל נוצרי העולם, נכנסה כנסיית ירושלים לשבוע הקדוש.
Mab