שמותיהם היו פבאו, אנטון ו-יעקב. הם היו אחים, נוצרים, אבירים, במקור מסרייבו. הם היו עשירים.
בשנת 1681, כנתינים של האימפריה העותומאנית, הם רכשו אדמה שעד אז היתה בבעלות הווקף המוסלמי (רשות דתית מוסלמית). מרגע שהם רכשו את החלקות, האחים תרמו אותם ל-פרנציסקאנים. בדרך זו, הקוסטודיה רכשה את רוב החלקה של מה שמוכנה היום הגן של גת שמנים, שעליו הבזיליקה של הייסורים נבנתה על חורבות של כנסיה ביזנטית.
היתה זו תרומה ש-333 שנים לאחר מכן, קבוצה של עולי רגל מבוסניה-הרצגובינה הגיעו לחגוג את הטקס הרשמי שביום שנערך ביום שבת, ה-29 במרץ, בסעודת אדון ובברכה על לוח הנצחה.
הם הובלו ע"י הקרדינל הקרואטי של בוסניה-הרצגובינה, וינקו פוטיץ, והארכיבישוף של סרייבו, המלווה ע"י מונסיניור טורנו ווקסיץ, הבישוף של הצבא, וע"י האח הפרנציסקאני לוברו גרבן, האח הממונה על הפרובינציה של בוסניה. נכחו גם זיבקו בודימיר, נשיא הפדרציה של בוסניה הרצגובינה ו-איבו קומסיץ, ראש העיר של סרייבו.
מונסיניור ג'זפה לזרוטו, שגריר הוותיק, והאח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערכו יחד את ההוחדה [אוכריסטיה] והשתתפו בטקס הרשמי שנערך לאחר מכן.
הקוסטוד דיבר בקצרה,מדגיש אץ הדמיון שבין ירושלים ובין סרייבו, שתי ערים שבהם קבוצות דתיות שונות גרות יחדיו. כאן, כמו שם, הכנסייה עובדת על מנת לשמור על מאפיינים נוצריים, כמו גם על הנוצרים המקומיים והן על מבקרים מבחוץ מערכת היחסים בין שתי הערים היתה איתנה כבר בעבר, כפי שמראה טקס הנצחה זה, וכיום קשר זה חזק עוד יותר.
"ירושלים", המשיך הקוסטוד, "יכלה תמיד לשמור על זהותה הנוצרית תודות לנדיבות של הנוצרים בעולם, וכאן בגת שמנים, תודות לאחים מבוסניה. העתיד שלנו תוקע את שורשיו בעבר. קשר זה ישא עדות לעוצמה של עולי הרגל מבוסניה ומקרואטיה לאמונה שמאחדת אותנו."
מספר אחים פרנציסקאנים מקרואטיה משרתים בקוסטודיה (ישנם שישה מהם, כולל שלושה סמינריסטים), ואשר השתתפו בטקס זה, חולקים את העבר עם מה שכיום הינו בוסניה-הרצגובינה. עבור האח הפרנציסקאני ברנרד, אשר משרת בהר תבור, "הפעם הראשונה שבאתי לכאן, המדריך שלנו לימד אותנו על הקשר שבין ארץ הקודש ובינינו. החל מעכשיו, עולי רגל אחרים ידעו על כך באן שהינה אתר היסטורי וחשוב גם בכך שמראה את הדרך לעתיד באמצעות אירוע שנחוג מהעבר." האח בוזו, סמינריסט פרנציסקאני מירושלים, הביע שמחה וגאווה: "כל כך הרבה מדינות עזרו לקוסטודיה, אולם האומה הקטנה שלנו יכלה להציע את גת שמנים, וכיום אנו ממשיכים לשרת את ארץ הקודש."
בשנת 1681, כנתינים של האימפריה העותומאנית, הם רכשו אדמה שעד אז היתה בבעלות הווקף המוסלמי (רשות דתית מוסלמית). מרגע שהם רכשו את החלקות, האחים תרמו אותם ל-פרנציסקאנים. בדרך זו, הקוסטודיה רכשה את רוב החלקה של מה שמוכנה היום הגן של גת שמנים, שעליו הבזיליקה של הייסורים נבנתה על חורבות של כנסיה ביזנטית.
היתה זו תרומה ש-333 שנים לאחר מכן, קבוצה של עולי רגל מבוסניה-הרצגובינה הגיעו לחגוג את הטקס הרשמי שביום שנערך ביום שבת, ה-29 במרץ, בסעודת אדון ובברכה על לוח הנצחה.
הם הובלו ע"י הקרדינל הקרואטי של בוסניה-הרצגובינה, וינקו פוטיץ, והארכיבישוף של סרייבו, המלווה ע"י מונסיניור טורנו ווקסיץ, הבישוף של הצבא, וע"י האח הפרנציסקאני לוברו גרבן, האח הממונה על הפרובינציה של בוסניה. נכחו גם זיבקו בודימיר, נשיא הפדרציה של בוסניה הרצגובינה ו-איבו קומסיץ, ראש העיר של סרייבו.
מונסיניור ג'זפה לזרוטו, שגריר הוותיק, והאח הפרנציסקאני פיירבטיסטה פיצהבלה, הקוסטוד של ארץ הקודש, ערכו יחד את ההוחדה [אוכריסטיה] והשתתפו בטקס הרשמי שנערך לאחר מכן.
הקוסטוד דיבר בקצרה,מדגיש אץ הדמיון שבין ירושלים ובין סרייבו, שתי ערים שבהם קבוצות דתיות שונות גרות יחדיו. כאן, כמו שם, הכנסייה עובדת על מנת לשמור על מאפיינים נוצריים, כמו גם על הנוצרים המקומיים והן על מבקרים מבחוץ מערכת היחסים בין שתי הערים היתה איתנה כבר בעבר, כפי שמראה טקס הנצחה זה, וכיום קשר זה חזק עוד יותר.
"ירושלים", המשיך הקוסטוד, "יכלה תמיד לשמור על זהותה הנוצרית תודות לנדיבות של הנוצרים בעולם, וכאן בגת שמנים, תודות לאחים מבוסניה. העתיד שלנו תוקע את שורשיו בעבר. קשר זה ישא עדות לעוצמה של עולי הרגל מבוסניה ומקרואטיה לאמונה שמאחדת אותנו."
מספר אחים פרנציסקאנים מקרואטיה משרתים בקוסטודיה (ישנם שישה מהם, כולל שלושה סמינריסטים), ואשר השתתפו בטקס זה, חולקים את העבר עם מה שכיום הינו בוסניה-הרצגובינה. עבור האח הפרנציסקאני ברנרד, אשר משרת בהר תבור, "הפעם הראשונה שבאתי לכאן, המדריך שלנו לימד אותנו על הקשר שבין ארץ הקודש ובינינו. החל מעכשיו, עולי רגל אחרים ידעו על כך באן שהינה אתר היסטורי וחשוב גם בכך שמראה את הדרך לעתיד באמצעות אירוע שנחוג מהעבר." האח בוזו, סמינריסט פרנציסקאני מירושלים, הביע שמחה וגאווה: "כל כך הרבה מדינות עזרו לקוסטודיה, אולם האומה הקטנה שלנו יכלה להציע את גת שמנים, וכיום אנו ממשיכים לשרת את ארץ הקודש."