במשך ימי הלחימה האלימה ברחובות מערב ביירות ובחלקים אחרים של לבנון, התקשרתי לקרובי משפחתם של הנזירים כדי לספר להם חדשות מאיתנו ולהביע את הזדהותנו וכן את הזדהותו של הקוסטוס. ניסיתי להתקשר אל הנזירים שלנו בחאריסה; והיינו בקשר עם הנזירים הקפוצ’ינים והאחיות הפרנציסקאניות. כמו כן, התקשרתי אל ההגמון שלנו, מונסיניור בולוס (פול), כדי למסור לו את החדשות ולהרגיע אותו שכולנו בסדר. ההגמון לא היה שם, אך המסר הועבר לו. אחרי כמה ימים, ההגמון עצמו הודיע שביום רביעי, ה 21 המאי, הוא יבוא ויצטרף אלינו לארוחה, אל הנזירים בביירות, מכיוון שהזמנו אותו כבר לפני זמן מה.
בשל כך, היינו מרוצים כפליים לרגל ביקור זה, ולאור התקופה הקשה והרגישה שעוברת על ארצנו. התייחסנו אל זה כאל מחווה של הזדהות עמנו, החיים באזור מסוכן. כרגיל, הוד רוממותו היה פשוט וחביב והתעניין מאוד במצבנו ובשליחותינו. האב אנטואן סאליבה, אשר עבר דרכנו, נכח אף הוא בארוחת הצהרים.
אנו רוצים לבטא את תודתנו להגמון עבור ביקורו, אשר לו ציפינו ובשלו אנו מלאי הערכה, ועבור בואו אשר מבטא בשבילנו את תמיכתו הרוחנית.
נראה כעת שראשי המפלגות הפוליטיות בלבנון הגיעו להסכם על פיו יפתרו את הבעיות וימצאו פתרון קבוע לארצנו.
האב הפרנציסקאני יוסף קונסטנטין